קוד: ביאור:משלי כד14 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כד13-14: "אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב, וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ. כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ, אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית, וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת
"
כן, כשאתה נהנה מהדבש, דעה חכמה, אכול את הדבש בחכמה ובמידה המתאימה לנפשך; כך, אם מצאת דבש בשדה, יהיה לך דבש גם בתקופה מאוחרת יותר, ותקוותך ליהנות מהחיים לא תיכרת, תוכל לאכול דבש עד אחרית ימיך.
/ כן, באותו אופן שאתה בוחר לאכול את המאכלים המתוקים לחכך, כך התחל לדעת, להכיר מקרוב את עולם החכמה: התחל ללמוד את הדברים הקרובים והנעימים ביותר לנפשך; אם מצאת נושא שהוא מתוק לך ואתה נהנה ללמוד אותו, ויודע שיש גם נושאים אחרים שיש ללמוד בעתיד, תקוותך להיות חכם לא תיכרת.
עולם החכמה, התורה וההשכלה הוא אינסופי, ואדם לא יכול ללמוד את כולו. ספר משלי ממליץ לאדם להתחיל מהנושאים שמושכים אותו ביותר:
נופת = משקה מתוק, דבש נוזלי; אכול בני דבש כי טוב, ונופת מתוק על חכך = אכול דבש, כי הוא גם טוב לבריאות וגם מתוק וטעים לחך.
דעה = דע = הכר מקרוב; נפש = הצרכים והרצונות החומריים; כן דעה חכמה לנפשך = כך התחל להכיר מקרוב את עולם החכמה על-ידי לימוד הנושאים הקרובים ביותר לנפשך, הנושאים שגורמים לך הנאה.
אחרית = תקופה מאוחרת שבה יש מציאות אחרת; אם מצאת ויש אחרית = אם מצאת חכמה שאתה נהנה ללמוד, אבל יודע שיש גם חכמות אחרות שאתה מתכוון להגיע אליהם בעתיד, אז -
ותקוותך לא תיכרת = יש לך תקוה להיות חכם גדול בעתיד.
צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם" (פירוט) - כדאי ללמוד ממורים שמדברים בנועם, כי הדיבור הנעים ממתיק את הלימוד.
דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ... הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ..." - דבש הוא משל לביקור אצל ידידים (פירוט), ובפסוקנו נאמר "
אכול בני דבש כי טוב... כן דעה חכמה לנפשך..." - מכאן שכדאי לאדם ללמוד במקום שבו לומדים חבריו, כי הקרבה לחברים ממתיקה את הלימוד.
אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב, וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד" - דבש הוא משל לכבוד (פירוט), ובפסוקנו נאמר "
אכול בני דבש כי טוב... כן דעה חכמה לנפשך..." - מכאן שכדאי לאדם ללמוד במקום שבו מכבדים אותו, כי הכבוד לתלמידים ממתיק את הלימוד.
מציאה קשורה
לדבש גם בפסוקים נוספים, כגון ב
משלי כה16: "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ
" (פירוט), וגם ב
שמואל א יד29-30: "וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן... רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט
דְּבַשׁ הַזֶּה, אַף כִּי לוּא אָכַל אָכֹל הַיּוֹם הָעָם מִשְּׁלַל אֹיְבָיו אֲשֶׁר
מָצָא כִּי עַתָּה לֹא רָבְתָה מַכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים
";
שופטים יד18: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה: מַה מָּתוֹק
מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי? וַיֹּאמֶר לָהֶם לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא
מְצָאתֶם חִידָתִי
". מכאן מסתבר, שהמילים
אם מצאת מתייחסות לדבש: אם מצאת דבש בשדה, אכול אותו בחכמה.
מה מלמדת ההשוואה בין חכמה לבין דבש?
1. החכמה טובה יותר מדבש, כי הדבש מתוק רק באופן זמני והחכמה מתוקה לתמיד: "הנופת הוא רק מתוק בעת שהוא על חכך... על-ידי החכמה יש אחרית, שהוא טוב לנפש תמיד, גם בעת יכלה הגוף" (מלבי"ם, ודומה לזה רמ"ד וואלי, מצודות ועוד).
כן דעה חכמה לנפשך", ולא מנגידים ביניהם.
דרך בני-אדם לאכול דבש כי טוב הוא... וכשם שאתה רודף לאכול דבש, כן תהא רודף לדעת חכמה" (רש"י), השתמש בתאוה הטבעית של רדיפה אחרי דברים מתוקים כדי לרדוף אחרי החכמה.
ויש כאן גם הנחיה מעשית, להתחיל את לימוד החכמה דווקא מהנושאים המתוקים, שקל יותר לרדוף אחריהם; או ללמוד במקומות שבהם הלימוד מתוק ונעים יותר.
3. על-דרך הדרש: חכמה = אישה חכמה, דעה חכמה לנפשך = התחתן עם אישה חכמה, כי החיים איתה יהיו מתוקים כדבש (ראו מדרש דומה על פסוק 7).
4. יש שפירשו, שהפסוק מדבר לא רק על לימוד החכמה אלא על כל מטרה שהאדם מציב לעצמו: כן דעה חכמה לנפשך - הכר את עצמך, דע מה הכשרונות הנפשיים שלך ולמה אתה מסוגל, והצב לעצמך מטרות שתוכל לעמוד ולהצליח בהן, ואז אם מצאת - אם תצליח להשיג את המטרות, תרגיש טוב ותוכל להציב לעצמך מטרות אחרות, גבוהות יותר, ותקוותך לא תיכרת. לפי זה, הפסוק מלמד שהאדם צריך לקחת על עצמו משימות שמתאימות לנפשו ושהוא יכול להצליח בהן, ולא להציב לעצמו שאיפות ותקוות גבוהות מדי, שייכרתו ויגרמו לו לאכזבה וייאוש (ע"פ הרב ברוך רבינוביץ', "חכמת שלמה" (דיסק), בהוצאת ישיבת אורייתא בני-ברק).
כן דעה חכמה לנפשך -
1. "כן ידיעת החכמה ימתק מאד
לנפשך אם מצאת החכמה תשיג בזה אחרית טוב והוא ההצלחה האנושית: "ותקותך לא תכרת". כי היא חייך החיים הנצחיים אשר לא ישיגם מות:
"
(רלב"ג).
2. דע נא, שכמו הדבש, כן החכמה מתוקה לנפשך (דעת מקרא).
אחרית = תקופה מאוחרת שבה יש מציאות אחרת.