זכריה ד

1 וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר-יעור משנתו. 2 ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על-ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על-ראשה. 3 ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על-שמאלה. 4 ואען ואמר אל-המלאך הדבר בי לאמר מה-אלה אדני. 5 ויען המלאך הדבר בי ויאמר אלי הלוא ידעת מה-המה אלה ואמר לא אדני. 6 ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר-יהוה אל-זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם-ברוחי אמר יהוה צבאות. 7 מי-אתה הר-הגדול לפני זרבבל למישר והוציא את-האבן הראשה תשאות חן חן לה.

8 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר. 9 ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה וידעת כי-יהוה צבאות שלחני אליכם. 10 כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את-האבן הבדיל ביד זרבבל שבעה-אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל-הארץ. 11 ואען ואמר אליו מה-שני הזיתים האלה על-ימין המנורה ועל-שמאולה. 12 ואען שנית ואמר אליו מה-שתי שבלי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב. 13 ויאמר אלי לאמר הלוא ידעת מה-אלה ואמר לא אדני. 14 ויאמר אלה שני בני-היצהר העמדים על-אדון כל-הארץ.