מאת: אראל
איכה א20: "
רְאֵה ה' כִּי צַר לִי, מֵעַי חֳמַרְמָרוּ; נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי, כִּי מָרוֹ מָרִיתִי; מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב, בַּבַּיִת כַּמָּוֶת.
"
'-
ראה, ה', כמה
צר לי : הצרה כבר משפיעה על הגוף שלי,
המעיים שלי
חמרמרו (התנפחו) מרוב רעב; הצרה משפיעה גם על הנפש שלי,
הלב שלי
נהפך בקרבי ואני מתחרטת על כך
שמריתי (מרדתי) בך; אין לי לאן לברוח -
מחוץ לחומה
יש
חרב של אויבים
המשכלת אותי (הורגת את בניי),
ובבית (בתוך החומה) יש רעב הקרוב
למוות .
בפסוק הקודם ירושלים קראה לעמים אחרים שאהבו אותה, אבל הם רימו אותה ולא ריחמו עליה; לכן בפסוק הזה ירושלים קוראת ישירות אל ה' ואומרת לו: אתה,
ה' ,
ראה כמה
צר לי -מרוב רעב,
המעיים שלי
חמרמרו -
התנפחו וצרבו, או התכווצו
(
רש"י) . כבר רואים עליי את הרעב.
המשפט יכול להתקשר לפניו או לאחריו (ראו
הפך
= הסתובב או שינה או הרס):
1. לפניו: "
מעי חמרמרו, נהפך ליבי בקרבי
": המעיים שלי מתכווצים מרעב, וגם הלב שלי מתהפך מכאב (ראו
לב
= אמצע הגוף והנפש, מקום המחשבות). ועל-דרך הרמז: "
החיצוניות - הוא הגוף ברמ"ח איברים שלו, שנשתנו ונהפכו... כי
רמ"ח נהפכו ל
חמ"ר ... והפנימיות הוא ה
ל"ב , שנהפך ל
ב"ל
". וכן בהמשך הפסוק מדובר על חיצוניות ופנימיות: "
מחוץ תשכל חרב,
בבית כמוות
".
2. לאחריו: "
נהפך ליבי בקרבי, כי מרו מריתי
": התחרטתי על כך שמריתי - "
נהפך ליבי בקרבי למוטב
"
(פלגי מים) .
הקריאה
ראה ה'! מופיעה בארבעה פסוקים במגילה; מצבה של ירושלים נהיה חמור יותר מפסוק לפסוק:
וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ; רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי, כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב" ( פירוט) - אני עניה וחלשה, האויב גדול וחזק ממני;
נָתְנוּ מחמודיהם[מַחֲמַדֵּיהֶם] בְּאֹכֶל, לְהָשִׁיב נָפֶשׁ; רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה, כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה" ( פירוט) - יש מחסור בלחם, אני מוכרת הכל בזול כדי להשיג אוכל;
רְאֵה ה' כִּי צַר לִי, מֵעַי חֳמַרְמָרוּ..." - אין אוכל בכלל, המעיים שלי מכווצות מרוב רעב;
רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה, לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה; אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם, עֹלֲלֵי טִפֻּחִים?!..." - הרעב הנורא מכל - נשים אוכלות את ילדיהן מרוב רעב.
ויש כאן גם רמז לפסוקים נוספים, שבהם ה' רואה בעניים של החלשים:
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן, כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" ( פירוט)
אוּלַי יִרְאֶה ה' בעוני[בְּעֵינִי], וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה"
כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל"
וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלַים לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית רָאָה ה' וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ"
פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו, וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ" - כשה' מעניש מישהו על חטאיו, ואנשים אחרים לועגים לו ומבזים אותו, הלעג מכפר על החטאים וה' משיב מעליו אפו ( פירוט).