מאת: אראל
איכה א19: "
קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי, הֵמָּה רִמּוּנִי; כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ, כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם.
"
אומרת ירושלים: "
קראתי לכל העמים שהיו לי קשרי
אהבה וידידות איתם, אולם התברר שהם
רימו אותי, לא באמת אהבו אותי ולא נתנו לי אפילו אוכל;
הכהנים והזקנים שלי נשארו
בעיר הנצורה ו
גוועו (מתו) ברעב,
כי ביקשו מהעמים האחרים שיביאו
להם אוכל אבל הם התמהמהו עד שהרעבים
השיבו את נפשם ומתו."
בפסוק הקודם, ירושלים קראה לכל העמים וביקשה מהם לרחם על הבתולות והבחורים שהלכו בשבי; בפסוק הזה מתברר, שהקריאה לא השיגה את מטרתה.
מאהבים בלשון המקרא הם משל לאלילים, שכנסת ישראל כביכול פונה אליהם ועובדת אותם ובוגדת בה'; או משל לעמים אחרים, שכנסת ישראל בוטחת בהם שיעזרו לה במקום לבטוח בה'. בפסוקנו מתאימה יותר המשמעות השניה. ירושלים קראה לכל העמים שכביכול אהבו אותה, אבל התברר שכולם רימו אותה - אף אחד לא בא לעזור לה בעת צרתה.
ולא מדובר אפילו על עזרה צבאית: ירושלים רק ביקשה רחמים על הצעירים שלה שהלכו בשבי (בפסוק הקודם), וכן על הזקנים הרעבים שנשארו בעיר. אבל כל אותם "מאהבים" התבררו כרמאים, ולא נתנו אפילו סיוע הומניטרי בסיסי.
1. "
קראתי למאהבי - לאותם שמראים עצמם כאוהבים.
המה רמוני - כגון בני ישמעאל, שהיו יוצאים לקראת הגולים כשהיו השבאים מוליכים אותם דרך עליהם, ומראים את עצמם כאילו מרחמים עליהם, והיו מוציאים להם מיני מלוחים, ונודות נפוחים, כסבורים שהוא יין, ואוכלים וצמאים ורוצים לשתות, וכשמתיר הנוד בשיניו היתה הרוח נכנסת במעיו והוא מת; והוא שאמר הכתוב (
ישעיהו כא) ביער בערב תלינו וגו' (שם) לקראת צמא התיו מים יושבי ארץ תימא בלחמו קדמו נודד.
וישיבו את נפשם - כדי שישיבו את נפשם
"
(
רש"י) .
2.
מאהביי - פירשנו שהכוונה לעמים זרים; אבל יש שפירשו שהכוונה לכוחות רוחניים - אלילים או "חיצונים"
(רמ"ד ואלי) .
3. פירשנו שירושלים קוראת למאהביה כדי שיעזרו לזקנים הרעבים הנצורים בעיר; אבל יש שפירשו שהקריאה למאהבים היא החטא: "
קראתי למאהביי - החשבתי למאהביי... והמה היטו את לבבי מאחרי ה', עד שהכניסו בליבי אכזריות גדול כל כך, עד שכהניי וזקניי בעיר גוועו ולא... חמלתי עליהם
"
(פלגי מים) .