מאת: אראל
בלשון ימינו,
מאהב של אישה נשואה הוא גבר זר שהאישה מנהלת איתו רומאן. המושג מופיע בלשון המקרא באופן ברור במיוחד בספר הושע. הנביא הושע היה נשוי לאישה זונה, שהיו לה מאהבים רבים:
כִּי זָנְתָה אִמָּם, הֹבִישָׁה הוֹרָתָם; כִּי אָמְרָה 'אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי , נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי'... וְרִדְּפָה אֶת מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא; וְאָמְרָה 'אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן, כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה'... וְעַתָּה אֲגַלֶּה אֶת נַבְלֻתָהּ לְעֵינֵי מְאַהֲבֶיהָ , וְאִישׁ לֹא יַצִּילֶנָּה מִיָּדִי".
אשתו של הנביא היא משל לכנסת ישראל. כנסת ישראל נשואה לה' כבר ממעמד הר סיני; אולם היא בוגדת בו והולכת אחרי "
מאהבים ". בספר הושע, המאהבים הם הבעלים - האלילים:
וַהֲשִׁמֹּתִי גַּפְנָהּ וּתְאֵנָתָהּ, אֲשֶׁר אָמְרָה 'אֶתְנָה הֵמָּה לִי אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי מְאַהֲבָי '; וְשַׂמְתִּים לְיַעַר, וַאֲכָלָתַם חַיַּת הַשָּׂדֶה. וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם, וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מְאַהֲבֶיהָ וְאֹתִי שָׁכְחָה, נְאֻם ה'" ( פירוט).
אולם בספרים אחרים, המאהבים הם עמים אחרים - עמים שכנים או מעצמות, שכנסת ישראל בוטחת בהם במקום לבטוח בה':
עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי, וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ, וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים; כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל מְאַהֲבָיִךְ...
כָּל רֹעַיִךְ תִּרְעֶה רוּחַ, וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ; כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ" - העמים השכנים, שבטחת בהם שיצילו אותך, הלכו בעצמם בשבי;
כָּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ, אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ; כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ, מוּסַר אַכְזָרִי; עַל רֹב עונך, עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ" - המעצמות, שבטחת בהן שיצילו אותך, שכחו אותך ולא מתעניינות בך כלל.
ויש קשר בין שתי המשמעויות: ביטחון בעזרתם של עמים זרים גרם לירושלים במקרים רבים גם לחקות את מנהגי הפולחן שלהם (כמעשה אחז מלך יהודה, שחיקה את המזבח האשורי - מלכים ב טז):
לְכָל זֹנוֹת יִתְּנוּ נֵדֶה, וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת נְדָנַיִךְ לְכָל מְאַהֲבַיִךְ ; וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם לָבוֹא אֵלַיִךְ מִסָּבִיב בְּתַזְנוּתָיִךְ... כֹּה אָמַר ד' ה': יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחֻשְׁתֵּךְ וַתִּגָּלֶה עֶרְוָתֵךְ בְּתַזְנוּתַיִךְ עַל מְאַהֲבָיִךְ וְעַל כָּל גִּלּוּלֵי תוֹעֲבוֹתַיִךְ וְכִדְמֵי בָנַיִךְ אֲשֶׁר נָתַתְּ לָהֶם; לָכֵן הִנְנִי מְקַבֵּץ אֶת כָּל מְאַהֲבַיִךְ אֲשֶׁר עָרַבְתְּ עֲלֵיהֶם, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אָהַבְתְּ עַל כָּל אֲשֶׁר שָׂנֵאת; וְקִבַּצְתִּי אֹתָם עָלַיִךְ מִסָּבִיב וְגִלֵּיתִי עֶרְוָתֵךְ אֲלֵהֶם וְרָאוּ אֶת כָּל עֶרְוָתֵךְ" - כל העמים הזרים שאהבת, ועבדת את גילוליהם, יראו את ערוותך ויבזו אותך.
וַתִּזֶן אָהֳלָה תַּחְתָּי, וַתַּעְגַּב עַל מְאַהֲבֶיהָ אֶל אַשּׁוּר קְרוֹבִים... לָכֵן נְתַתִּיהָ בְּיַד מְאַהֲבֶיהָ , בְּיַד בְּנֵי אַשּׁוּר אֲשֶׁר עָגְבָה עֲלֵיהֶם...
לָכֵן אָהֳלִיבָה כֹּה אָמַר ד' ה': הִנְנִי מֵעִיר אֶת מְאַהֲבַיִךְ עָלַיִךְ, אֵת אֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם, וַהֲבֵאתִים עָלַיִךְ מִסָּבִיב" - אהלה (מלכות שומרון) "עגבה" וניהלה רומאן עם מלכות אשור, והאשורים החריבו אותם; כך יקרה גם לאהליבה (מלכות יהודה): כל הגויים שאהבה ובטחה בהם יבואו עליה מסביב ויחריבו אותה.
קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי; כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם" - לאחר החורבן, ממלכת יהודה מודה שכל העמים שבטחה בהם רימו אותה ( פירוט).
מאהבים נזכרים גם בפסוק נוסף, שמשמעותו לא לגמרי ברורה,
זכריה יג6: "
וְאָמַר אֵלָיו 'מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ?' וְאָמַר 'אֲשֶׁר הֻכֵּיתִי בֵּית
מְאַהֲבָי'
".