ערבות לעומת הלוואה

קוד: ערבות לעומת הלוואה בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

פסוקים רבים בספר משלי מזהירים את האדם מהיות עָרֵב בהלוואה; בהמשך נסביר בפירוט חלק מפסוקים אלה:

החכם מזהיר מפני ערבות לזרים וגם לרֵעים, כלומר, מפני כל ערבות שהיא.

מדוע מזהיר החכם את תלמידיו דווקא מפני ערבות, ולא מפני הלוואה? ניתן להציע כמה תשובות:

1. הלוואה (בלי ריבית, לנזקקים) היא מצווה מהתורה:

החכמה בספר משלי כפופה לתורה, שהרי (משלי א7): "יראת ה' - ראשית דעת", ולכן אינה יכולה לתת המלצות המנוגדות לתורה.

אולם, על זה עצמו יש לשאול - מדוע התורה ציוותה דווקא להלוות, ולא להיות ערֵבים? הרי, בימינו, כמעט כל מוסד שנותן הלוואות דורש ערֵבים, ולכן, מי שמסכים להיות ערֵב - עוזר לנזקק לא פחות ממי שנותן לו הלוואה! מה ההבדל העקרוני בין ערבות להלוואה?

2. ישנו הבדל פסיכולוגי-מעשי בין ערבות להלוואה: כשאדם נותן הלוואה, הוא נפרד מהכסף שלו ומעביר אותו לאדם אחר; הוא לא יכול להלוות אותו לאדם שלישי או להשתמש בו לעצמו; והוא מודע לאפשרות שהכסף לא יחזור אליו. לעומת זאת, כשאדם תוקע כף בערבות, הוא (לכאורה) לא נותן שום דבר, ממשיך לחיות כרגיל ולבזבז את כספו כרגיל, חותם על ערבויות לאנשים נוספים, ונוטה לשכוח את הערבויות שלקח על עצמו. ולכן, הערֵב עלול להיות מופתע - יום אחד, עלולים לבוא אליו ולדרוש ממנו כסף רב שאין לו, ואז יתקיים בו מה שנאמר ב משלי כב27: "אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם - לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ"? הסכנה הזאת לא קיימת בהלוואה.

3. וישנו גם הבדל עקרוני יותר: כשאדם נותן הלוואה, הוא נותן רק כסף; אבל כשאדם חותם ערבות, הוא למעשה נותן את החופש שלו - הוא משעבד את עצמו להחזר הלוואה של אדם אחר; העתיד הכלכלי שלו כבר לא תלוי רק בו אלא גם במעשיו של הלווה. גם התורה וגם ספר משלי מעודדים את האדם לשמור על עצמאותו הכלכלית, לא להשתעבד ולא לשעבד.

לכן, התורה מצווה לתת הלוואות, אך לא דורשת מהאדם להעמיד את עצמו בסיכון של ערבות, וגם החכם בספר משלי מזהיר את האדם שלא ייכנס לסיכון הזה.

מקורות נוספים

גם חז"ל המליצו לאדם להתרחק מערבות: " אמר ר' חנינא: ברח מן שלש והדבק בשלש, ברח מן הפקדונות ומן המיאונים ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו... " (בראשית רבה צג א); ראו האם הערבות טובה? / הרב יהושע וייצמן.

ישנה משמעות מעשית נוספת לאזהרות הרבות מפני ערבות. מכיוון שערבות נחשבת כמעשה שלילי ומסוכן לערב, אי אפשר לדרוש מאדם שיהיה ערב, ולכן גם אי אפשר לדרוש מאדם שיביא ערבים כתנאי לקבלת הלוואה.

ראיה נוספת לכך היא משלי יט7: "כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ, אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ, מְרַדֵּף אֲמָרִים לא הֵמָּה" (פירוט): באופן טבעי, כשאדם נעשה עני, קרוביו וחבריו מתרחקים ממנו; משתי הסיבות הללו, אי אפשר לומר לאדם שמבקש הלוואה "אם אתה לא מוצא ערבים, סימן שאתה לא אמין"; ייתכן שהוא לא מוצא ערבים, כי כל חבריו וקרוביו שומעים בקול החכם מספר משלי ונזהרים מערבות, או כי כל חבריו וקרוביו מתרחקים ממנו מפני עוניו.

הדבר היחיד שמותר לדרוש כביטחון הוא עבוט = רכוש שהאדם ממשכן כביטחון להחזרת ההלוואה, כמו שנאמר בתורה, דברים טו8: "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ, לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ"; הלוואה כנגד משכון היא מסובכת אבל אפשרית - ראו הלוואה בלי ערבים כנגד משכון.

תגובות