קוד: ביאור:שמות ו3 בתנ"ך
סוג: התאמה1
מאת: אראל
אל:
לאחר ששליחותו הראשונה של משה לא השיגה את מטרתה, ופרעה רק הכביד את העול על בני ישראל, חזר משה אל ה' ואמר לו,
שמות ה22: "וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר 'ד',
לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?
".
התשובה הראשונה שענה ה' למשה היא ברורה יחסית,
שמות ו1: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה, כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ
"
אבל בהמשך נתן ה' למשה תשובה נוספת, ארוכה יותר וברורה פחות,
שמות ו2-3: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי ה'! וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי, וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם...
".
מבקרי המקרא טענו שהפסוק הזה סותר את מה שכתוב בהרבה מקומות בספר בראשית, למשל:
וייבן שם מזבח לה', ויקרא בשם ה'.
ויאמר אליו: אני ה', אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה.
ויאמר: ד' ה', במה אדע כי אירשנה?
הייפלא מ ה' דבר?!; למועד אשוב אליך כעת חיה, ולשרה בן.
ויקרא אברהם שם המקום ההוא: "ה' יראה", אשר ייאמר היום "בהר ה' ייראה".
ויאמר: בי נשבעתי, נאום ה'; כי יען אשר עשית את הדבר הזה...
ויאמר: ה', אלהי אדוני אברהם, הקרה נא לפניי היום; ועשה חסד עם אדוני אברהם.
הנה רבקה לפניך, קח ולך; ותהי אישה לבן אדוניך, כאשר דיבר ה'.
וייבן שם מזבח, ויקרא בשם ה'....
כי הקרה ה' אלהיך לפניי.
והנה ה' ניצב עליו, ויאמר: אני ה' אלהי אברהם אביך, ואלהי יצחק; הארץ אשר אתה שוכב עליה - לך אתננה ולזרעך.
וייקץ יעקב משנתו, ויאמר: 'אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי.
ותהר לאה ותלד בן, ותקרא שמו ראובן: כי אמרה 'כי ראה ה' בעניי - כי עתה יאהבני אישי'.
ותקרא את שמו יוסף, לאמור: יוסף ה' לי בן אחר.
אלהי אבי אברהם, ואלהי אבי יצחק: ה' האומר אליי 'שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך'.
כמה פירושים שהוצעו בעבר לנושא זה ניתן למצוא במאמרו של כרמיאל כהן.
כדי להבין את משמעות הפסוק, ננתח את מבנה הנאום של ה' בשמות ו2-8.
מתוך הניתוח עולה, שיש הקבלה בין שני פסוקים בנאום - פסוק 7 מקביל לפסוק 3: מכיוון שה' לא נודע לאבות -
ושמי ה' לא
נודעתי להם
- הוא ייוודע לבנים:
ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלהים;
וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים
. הסעיפים האלה מתארים את אחת משלוש המטרות של יציאת מצרים -
שבני ישראל ידעו את ה'
.
מתוך ההקבלה הזאת נובע, כי הדגש בפסוק הוא לא על ההבדלים בין שמות-הקודש השונים, אלא על ההבדל
בין
וארא לבין
נודעתי: ה' נראה לאברהם יצחק ויעקב - אבל הוא לא נודע
להם. השמות נזכרים כאן כדי להדגיש, שגם כאשר ה' נראה לאבות, הוא לא הראה להם את כבודו (כמו שיראה למשה בהמשך), אלא רק את שמותיו: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה'; לא
נודעתי להם
". ה'
נראה אל האבות
בשמותיו השונים - בשם
אל שדי וגם בשם
ה', אולם האבות לא
ידעו אותו מקרוב; לא היה להם קשר רצוף
ויומיומי איתו. האבות חיו בתוך עולם הטבע, ורק לעתים רחוקות ראו את שמות ה'
ושמעו את דבריו.
אבל לא לכך התכוון ה' כשברא את העולם. המטרה של ה' היתה לשכון בתוך בני-האדם ולהתהלך בתוכם כל הזמן, באופן רצוף וקבוע. והמטרה הזו לא הושגה בימי האבות.
המטרה הזאת הושגה רק לאחר יציאת מצרים ומתן תורה, כאשר בני-ישראל בנו משכן לה', וה' שכן בתוכם.
עכשיו אפשר גם להבין מדוע נתן ה' למשה תשובה נוספת. אחד העקרונות בניהול נכון (וגם בפיקוד נכון) הוא - לתת לעובדים את התמונה הכללית: לא רק לתת להם עבודה לעשות - אלא גם להסביר להם מה החשיבות של העבודה שהם עושים, ואיך היא משתלבת בתוכנית הכללית של המפעל (או של הצבא). כשהעובדים יודעים את התמונה הכללית - יש להם יותר מוטיבציה לבצע את תפקידם הפרטי.
זו בדיוק היתה המטרה של ה': כשהוא ראה שמשה מאבד את המוטיבציה שלו - הוא נתן לו את התמונה הכללית, בכך שהסביר לו את הגורמים ואת המטרות שהוא רוצה להשיג ביציאת מצרים: מהמטרה הגופנית ביותר (שחרור בני ישראל מעבדות) ועד המטרה הרוחנית והנעלה ביותר (שכינה בתוך בני ישראל).