לא נאוה לכסיל תענוג, אף כי לעבד משול בשרים

קוד: ביאור:משלי יט10 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יט10: "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג, אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹל בְשָׂרִים"

לא נאה שאדם כסיל, השונא ללמוד, יקבל תענוג, כי הוא עלול להתמכר להנאה ולהזיק לעצמו;   אף כי (קל וחומר) אין זה נאה שעבד יעלה בבת-אחת במעמדו החברתי ויהיה מושל בשרים, כי הוא עלול להתמכר לכוח ולהזיק לאחרים.

עצות

הפסוק מתייחס לשני עניינים שבני-אדם רודפים אחריהם: תענוג = הנאה גופנית, וממשלה = כוח השפעה מדיני.

רוב האנשים מתאוים שיהיה להם הרבה תענוג והרבה ממשלה, אולם הפסוק אומר שלטיפוסים מסויימים לא נאוה = לא רצוי - רצוי שלא יהיה להם תענוג או ממשלה:

כסיל = השונא ללמוד;   לא נאוה לכסיל תענוג - כי "התענוגים נתנו לאדם לקיים גופו ולהנהיג בריאותו ולהרחיב דעתו, כי המחשבה ולימוד החכמה צריכים הרחבת דעת" (רבי יונה גירונדי); אולם הכסיל שונא ללמוד, ולכן הוא "מתכוון בתענוגים למלאות תאוותו, וגם נמשך בהם אחרי החומר ויתרחק בהם מדרכי הנפש החכמה, כאשר כתוב", דברים לב15: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט".

אף כי = קל וחומר: לא נאוה לכסיל תענוג, ועוד יותר מזה, לא נאוה לעבד למשול בשרים, כלומר להיות ראש הממשלה, הנותן הוראות לכל השרים.   כוח הממשלה נועד לאפשר למושל לנהל ולארגן את המדינה בצורה יעילה, אולם לעבד אין ניסיון בניהול וארגון, ואם יגיע בבת אחת למעמד גבוה מדי, הוא עלול לגרום נזק רב. בפסוקים אחרים נאמר שעבד יכול להתקדם במעמדו החברתי, אבל בהדרגה, לא בבת אחת (ראו "הקבלות").

לכל אדם ישנם רגעים שבהם הוא כסיל - שונא ללמוד, ורגעים שבהם הוא חכם - אוהב ללמוד;   רגעים שבהם הוא מושל ביצרו, ורגעים שבהם הוא עבד ליצרו.   הפסוק מלמד אותנו לשים לב למצבנו הנפשי: כאשר אנחנו כסילים ועבדים, ראוי שנתרחק מתענוגות ומכבוד, כדי שלא נתמכר ולא נזיק לעצמנו ולזולת; אך כאשר אנחנו חכמים מותר לנו להשתמש בתענוגות וכבוד לפי הצורך, כדי להרחיב את הדעת ולהשפיע לטובה על הזולת. וכן אמרו חכמים, שאדם שחטא ורוצה לכפר על חטאיו, צריך למעט בתענוגות ולהשפיל את דעתו, שהרי הוא נהג ככסיל ועבד, ו" לא נאוה לכסיל תענוג, אף כי לעבד משול בשרים " (אורחות צדיקים, שער התשובה).

הקבלות

לא נאוה = לא נאה ולא רצוי, כמו ב משלי יז7: "לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יֶתֶר" (פירוט), משלי כו1: "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד" (פירוט).

לא נאוה לכסיל תענוג - בפרק א נאמר, שלא טוב לכסיל לחיות חיים של שלוה, ומאותה סיבה, משלי א32: "כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם" (פירוט).    הדבר היחיד שמניע את הכסיל ללמוד הוא דווקא הייסורים והסבל, משלי כו3: "שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר, וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים" (פירוט).

אף כי לעבד משול בשרים - לתת לעבד למשול בשרים זה יותר גרוע מלתת לכסיל תענוג, כי הכסיל המתענג מזיק רק לעצמו, אבל העבד המושל עלול להזיק לכל הארץ (ע"פ הרב דוד קליר), משלי ל22: "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ... תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ..." (פירוט).   הפסוק מדבר על עבד רגיל, שאינו משכיל במיוחד, אבל (משלי יז2): "עֶבֶד מַשְׂכִּיל - יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ, וּבְתוֹךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה". עבד משכיל דווקא יכול וראוי למשול: בתחילה הוא מושל בבן - בבנו העצל של אדוניו; וכשהאדון נפטר, הוא מקבל נחלה בתוך האחים, וכך הופך לאדם חופשי (פירוט). לאחר מכן יוכל להמשיך ולהתקדם בסולם הדרגות החברתיות כמו כל אדם חופשי, ולהגיע גם למעמד של מושל בשרים, או אפילו נשיא של מעצמה גדולה.

גם השלטון, כמו התענוג, נועד לקדם את הייעוד העיקרי של האדם שהוא החכמה, ולכן הוא ראוי רק לעבד משכיל.

דקויות

כסיל - עבד

הביטוי "אף כי" משוה בין כסיל לבין עבד. מה הדמיון ביניהם?

1. שניהם עלולים להתנוון כאשר הם מקבלים שפע שאינו מתאים לאישיותם - התענוג גורם לכסיל להתנוון ולא ללמוד, והכבוד גורם לעבד להתנוון ולא לעבוד: "לא נאוה וגו' - כי בהיותו מתענג בטוב, יחזיק בכסילות. אף כי - כל שכן, שלא נאה שהעבד ימשול בשרים, כי עוד יכריח כולם אחר רוע תכונתו אשר קנה בעבדותו." (מצודות), "הכסיל מתכוון בתענוגים למלאות תאוותו, וגם נמשך בהם אחרי החומר ויתרחק בהם מדרכי הנפש החכמה... כל שכן שלא נאוה לעבד למשול בשרים, כי הכבוד דבר יקר מן התענוגים..." (רבי יונה גירונדי).

2. יותר מזה, גם הכסיל וגם העבד עלולים להתמכר - הכסיל מתמכר לתענוג ונותן לו לשלוט בו, והעבד העולה לשלטון עלול להתמכר לכוח שקיבל, ולהשתמש בו לרעה, כפי שקרה פעמים רבות בהסטוריה, שעבדים שמרדו באדוניהם התנהגו באכזריות רבה.

3. ויש שפירשו, שהכסיל עצמו הוא עבד - כשהכסיל מקבל תענוג, התענוג מושל בנפשו, והדבר מזיק ומסוכן כמו עבד המושל בשרים: "הכסיל... רוצה בתענוג והנאות העולם... הנפש תיכנע על-ידי-זה לתאוות הגוף, ואין ראוי שימשול הגוף על הנפש והיא תיכנע להגוף שנברא להיות עבד לה... ומזה עצמו ייוודע כי לא נאה שהעבד ימשול בשרים..." (מלבי"ם), ודומה לזה: "הכסיל, כשימלא תענוגו ותאוותו, ידמה בעיניו שהוא מושל על כל העולם, לכן לא נאוה לו תענוג. וכל שכן שלא נאוה לעבד ובזוי שיהא מושל בשרים..." (הגאון מווילנה).

  • אולם, אילו הכוונה היתה להמשיל את הכסיל לעבד, היה ראוי לכתוב בסדר הפוך - המשל לפני הנמשל: "לא נאוה לעבד משול בשרים, ולא נאוה לכסיל תענוג" (כמו למשל ב משלי כו3: "שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר, וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים" - המשל לפני הנמשל).
4. ויש שפירשו להיפך: הכסיל אינו רוצה בתענוג, "לא נאה לו" לקבל תענוג. מרוב שפע ומרוב גאוה הוא מזלזל בתענוגים ואינו יודע לקבל שפע. גם העבד אינו רוצה בשלטון, "לא נאה לו" לשלוט, הוא מעדיף להיות משועבד וחופשי מאחריות (ע"פ גליה).

לפי כל הפירושים, הפסוק אינו מתנגד לתענוג, להיפך, ניתן להסיק מהפסוק שתענוג הוא דבר חיובי כאשר הוא ניתן לאדם חכם היודע למשול בו ולהשתמש בו כראוי.

תענוג

1. רוב המפרשים פירשו שהכוונה לעונג חומרי, כמשמעות השורש ענג ברוב התנ"ך (ראו ענג), וכן פירשו את הפסוק על "כל העושה טובה למי שאינו יודעה" (רבי חמא בר חנינא, בבלי חולין קלג., בעין יעקב).

2. ויש שדרשו שהכוונה דווקא לעונג רוחני - לימוד תורה: "השונה לתלמיד שאינו הגון... לא נאוה לכסיל תענוג" (רבי זירא, חולין קלג א). לפי זה יש לפרש את הצלע השניה של הפסוק על לימוד תורה: "אף כי לעבד משול בשרים" = לא ראוי שתלמיד יעלה בבת-אחת למעמד של רב מורה הוראה. גם בעולם התורה, ההתקדמות צריכה להיות הדרגתית.

3. ויש שפירשו: "ענג - ענינו גאה גבהות וגודל..." (שבי"ל), ולפי פירוש זה ההקבלה בין שני חצאי הפסוק ברורה יותר - ענג מקביל אל משל.

תגובות