בפה חנף ישחית רעהו, ובדעת צדיקים יחלצו

קוד: ביאור:משלי יא9 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יא9: "בְּפֶה חָנֵף - יַשְחִת רֵעֵהוּ, וּבְדַעַת - צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ".

המדבר בפיו דברי חנופה, ונותן מחמאות שקריות לרעהו, גורם לו להיות מושחת ולהימנע מלתקן את מידותיו;   אולם הצדיקים נחלצים מסכנה זו בכך שהם יודעים, מכירים היטב את עצמם, את תכונותיהם הטובות והרעות, ואינם מושפעים ממחמאות שקריות.

סגולות

חנף = המנסה למצוא חן בעיני הזולת על-ידי ייפוי המציאות;   בפה חנף = בדיבור של חנופה, כשאדם מנסה למצוא חן בעיני רעהו בכך שהוא מציג אותו כיפה וטוב יותר ממה שהוא באמת, נותן לו מחמאות שקריות ואינו מותח ביקורת על מעשיו הרעים.

בפה חנף ישחית רעהו = בדיבור כזה של חנופה האדם גורם לרעהו להיות מושחת. רעהו עלול להאמין למחמאות השקריות ולחשוב שהוא באמת איש טוב, וכך גם יימנע מלתקן את חטאיו וגם עוד יוסיף עליהם חטא של גאוה.

דעת = היכרות קרובה;   ובדעת צדיקים יחלצו = לצדיקים יש דעת, הם מכירים את עצמם מקרוב, על כל המעלות והמגרעות שלהם. הם לא מאמינים לכל מחמאה שמישהו נותן להם כדי לנסות למצוא חן בעיניהם. כך הם נחלצים מההשחתה הנובעת ממחמאות שקריות.

הקבלות

גם הפסוק הקודם מדבר על צדיק שנחלץ, משלי יא8: "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ, וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו" (פירוט). אם גם שם ה"צרה" קשורה לחנופה, הרי שברור מדוע "ויבוא רשע תחתיו" - הרשע הוא גאוותן, ומאמין בקלות לכל דבר-שבח שנותנים לו, ולכן נופל באותה מלכודת של חנופה שהצדיק ניצל ממנה.

פסוקנו מדבר על אדם שמייפה את המציאות, כלומר נותן מחמאות שקריות. אדם שנותן מחמאות אמיתיות אינו משחית את רעהו, אך הוא עדיין עלול לגרום לו נזק, משלי כט5: "גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ - רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו" (פירוט).

דווקא אדם שמוכן למתוח ביקורת על רעהו כשצריך, בסופו של דבר ימצא חן בעיניו, משלי כח23: "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי, חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן" (פירוט).

דקויות

בפה חנף ישחית רעהו -

1. אדם חנף המנסה לייפות את רעהו החוטא ולהגיד עליו שהוא צדיק: "החנף משחית רעהו בפיו, כי ישבחנו ויאמין לדברים, ויקשה את רוחו, ויראה את נפשו ביקר, ולא יבין כי עפלה נפשו, והמכשלה הזאת תחת ידו, גם ירום לבבו ויפול במכמורת גאוותו, והנה כי השחת השחיתו בחלק שפתיו..." (הרב יונה גירונדי).

2. אדם חנף המנסה לייפות מעשה רע ולהגיד עליו שהוא טוב, כלומר, המסית: "המסית חבירו בדרך רע, משחיתו בפיו... והצדיק נחלץ ממנו בדעת התורה, שהזהירה עליו " לא תאבה לו "" (רש"י).

ובדעת צדיקים יחלצו -

1. הצדיקים יחלצו בעצמם (יֵחָלֵצוּ בבניין נפעל, כך הניקוד בספרים שלנו): "והצדיקים יֵחָלֵצוּ בדעתם מנזקי החנף, כי אם ישבחנו, לא ירום לבבו למען זאת, כמו שאמרו רבותינו (נדה ל:) 'אפילו כל העולם אומרים עליך צדיק אתה, הוי בעיני כרשע'. ואמרו: 'אם יש עליך רעים, מקצתם משבחים ומקצתם מוכיחים, אהב את המוכיחים ושנא את המשבחים, כי אלה לחיי עולם יביאוך, ואלה ברעתך ישמחוך כי ישבחוך'." (ר' יונה גירונדי).

2. הצדיקים יחלצו את הזולת (יְחַלְּצוּ בבניין פיעל, בשינוי ניקוד): "וייתכן גם לפרש, ובדעת צדיקים יְחַלְּצוּ רעיהם, כי לא יחניפו להם, אבל הוכח יוכיחום ויורו אותם בדרך, בתעותם בתהו לא דרך" (שם).

תגובות