חכמות נשים בנתה ביתה, ואיוולת בידיה תהרסנו

קוד: ביאור:משלי יד1 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק יד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35 
יד1 חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ.

 סגולות

הנשים החכמות מייעצות זו לזו, וכל אחת מהן בונה את ביתה (משפחתה ורכושה);    אולם האשה האיוולת (השטחית) אינה מקבלת עצות, ובמעשי ידיה היא הורסת את ביתה.

 מצודות

כל אחת מהחכמות שבנשים בנתה ביתה, ר"ל: מעמדת ביתה על בסיסה;    ואיוולת מהרסת ביתה בידיה.


 עצות

למה נשים מדברות כל כך הרבה? ספר משלי מלמד את הגברים להעריך את החכמה שעוברת בשיחות של נשותיהם:

חכמות נשים = דברי חכמה העוברים בשיחות בין נשים. בנתה ביתה = כל אחת מהנשים החכמות בונה את ביתה. ניתן לפרש את הפסוק לפי שתי משמעויות של המילה בית:

1. בית = משפחה: האישה החכמה משקיעה בבניית משפחתה, כי היא יודעת שהמשפחה היא הדבר החשוב ביותר; השיחות שלה עם נשים אחרות נועדו ללמוד וללמד דברי חכמה, עצות ורעיונות הקשורים לניהול המשפחה. אך האישה האיוולת (= השטחית), דרכה ישרה בעיניה (משלי יב15: "דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם" (פירוט)), היא אינה מקבלת עצות, השיחות שלה הן דברי הבל ורכילות, וכך היא הורסת את משפחתה.

2. בית = רכוש: האישה החכמה מנהלת בחכמה את כלכלת משק ביתה, וכך בונה את ביתה ומגדילה את רכושה; אך האישה השטחית אינה מתעמקת בניהול חשבונותיה, וכך רכושה נהרס.

 הקבלות

הפסוק שלנו מדבר על נשים. הפסוק המקביל על גברים הוא משלי יא29: "עוֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ, וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב" (פירוט).

ההבדל בין חכם לבין אויל הוא, שהחכם שומע לעצות והאויל בטוח שדרכו ישרה בעיניו והוא לא צריך עצות, משלי יב15: "דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם" (פירוט). כך פירשנו גם כאן את ההבדל בין חכמת נשים לבין איוולת.

הנשים החכמות בונות את ביתן, אך הן גם יוצאות החוצה ודואגות לאנשים הנמצאים ברחובות, משלי א20: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ" (פירוט).

פסוק נוסף העוסק בבניית בית נמצא במשלי ט1: "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה". שם נזכרו רק חכמות, ומכאן שגם הבית הנזכר שם הוא בית של חכמה - בית ספר (פירוט); בפסוק שלנו נזכרו גם נשים, ומכאן שגם הבית הנזכר כאן הוא בית אנושי.

חכמות נזכרו גם במשלי כד7: "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ" (פירוט).

חז"ל הביאו דוגמה לפסוק זה: "חכמות נשים בנתה ביתה - זו אשתו של און בן פלת (ְששיכנעה את בעלה שלא להצטרף למחלוקת קורח ועדתו); ואיוולת בידיה תהרסנו - זו אשתו של קורח (שהסיתה אותו להתחיל במחלוקת)" (בבלי סנהדרין קי.). ראו עזר כנגדו.

 דקויות

מדוע הפסוק פותח בלשון רבים חכמות נשים, אך ממשיך בלשון יחיד בנתה ביתה? כמה פירושים:

1. בלשון המקרא, לפעמים פועל יחיד מתייחס לנושאים רבים, ולפי זה אפשר לפרש גם כאן: "כל אחת מהנשים החכמות, בנתה ביתה בחכמתה" (רלב"גמצודות), או "החכמות שבנשים בונות את בתיהם" (רש"י).

- אולם עדיין יש להסביר, מדוע הפסוק מנוסח בצורה כזאת, ולא פשוט "אישה חכמה בנתה ביתה" או "נשים חכמות בנו ביתן"?

2. חכמות היא החכמה המופשטת - חַכְמוּת - חכמתן של נשים רבות: "החכמה בכללה, שבנתה הבית הנשגב, הצטרפו אל הבנין הזה כל הנשים החכמות, כל הנפשות המשכילות ביראת ה' הנביאים והחכמים המשכילים שכל טוב, ויבנו את הבית" (מלבי"ם).

3. ולענ"ד, הביטוי חכמות נשים מתאר חבורה של נשים, המדברות ביניהן וכך מעבירות דברי חכמה; ובעקבות השיחות הללו, כל אחת ואחת מהן הולכת אל ביתה הפרטי ובונה אותו בעצמה. החכמה היא כללית ומשותפת לכל חבורת הנשים, אבל כל אחת מהן מתרגמת אותה באופן מעשי לביתה הפרטי (ע"פ גליה ושרי, חברות טובות שעוזרות זו לזו לבנות את ביתן).    והפסוק מלמד את הגברים להעריך את החכמה העוברת בשיחות בין נשותיהם.

 פרק יד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות