לטפח את החכמה ולא את השיער

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ד8 סַלְסְלֶהָ - וּתְרוֹמְמֶךָּ, תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה;

 סגולות

סלסל (התעסק וטַפֵּח) את חכמתך, והיא תרומם אותך (תביא אותך למעמד גבוה);   חבק את החכמה באהבה, והיא תביא לך כבוד -

 מצודות

סלסלה (תהא ממשמש בה בקביעות), והיא תרומם אותך;   היא תכבדך כאשר תחבק אותה להיות דבוקה בך.


 הקבלות

לדוד המלך היו בנים רבים שהתחרו על ירושת העצר.  אחד המועמדים המובילים היה אבשלום, שמואל ב יד25-26: "וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל לְהַלֵּל מְאֹד, מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם;   וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ כִּי כָבֵד עָלָיו וְגִלְּחוֹ, וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ מָאֶתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן הַמֶּלֶךְ".

1. התכונה הבולטת של אבשלום הייתה השער היפה שלו. הוא השקיע הרבה בטיפוח השער שלו;   במילים אחרות, הוא סלסל בשערו, כמו שנאמר במדרש על יוסף בבית פוטיפר: "כיון שראה יוסף את עצמו בכך, התחיל אוכל ושותה, מסלסל בשערו ואומר 'ברוך המקום שהשכיחני בית אבי'" (מדרש תנחומא על פרשת וישב סימן ח. גם חכמי התלמוד ופרשני הפשט על הפסוק פירשו את הפועל סלסל בפסוקנו באותה משמעות של הביטוי "סלסל בשערו". ראו בבלי מגילה יח א, בבלי ראש השנה כו ב, רש"י ומצודות על פסוקנו).      מרוב שהשקיע בתדמית חיצונית, גבה ליבו של אבשלום והוא מרד באביו, ובסופו של דבר נלכד ונהרג דווקא בגלל אותו שֵׂער שסלסל בו, שמואל ב יח9: "וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד... וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ".

בפסוקנו אומר דוד המלך לשלמה בנו (ראו פסוק 3): 'סלסלה -  ותרוממך!  אל תלך בדרכו של אבשלום אחיך. אל תסלסל בשערך - סלסל את החכמה. עסוק בהתמדה בקניית חכמה, והחכמה תרומם אותך'.

2. אבשלום ניסה לחזק את מעמדו בדרך נוספת - נשים, שמואל ב טז21: "וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ" (פירוט); פילגשי המלך מסמלות את מלכותו, ולכן אחיתופל ייעץ לאבשלום לקחת אותן לעצמו.   גם אדוניהו אחיו ניסה כנראה לעשות דבר דומה - לקחת את אבישג השונמית, הסוכנת של דוד (מלכים א א).

בפסוקנו אומר דוד המלך לשלמה בנו: 'תכבדך כי תחבקנה!  אל תלך בדרכם של אחיך.  במקום לחבק נשים - חבק את החכמה, ותזכה לכבוד'.

3. ייתכן שגם הפסוק הקודם (פסוק 7) מביע רעיון דומה. הרי בנוסף לשערו, אבשלום השקיע גם בקניינים חומריים, שמואל ב טו1: "וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו". כך עשה גם אדוניה אחריו, מלכים א א5: "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר 'אֲנִי אֶמְלֹךְ!', וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו".

דבריו של דוד בפסוק 7 מתייחסים לנקודה זו: ראשית חכמה - קנה חכמה: במקום לקנות רכב מפואר ועבדים שירוצו לפניך, קנה לך חכמה - רוץ אחרי אנשים חכמים ללמוד מהם;   ובכל קניינך קנה בינה: במקום לחשוב תחבולות איך להגדיל את כבודך בעיני העם, חשוב דברי הגיון וטעם ושפר את כישוריך השכליים.

את אותה עצה, שנתן דוד לשלמה בנו, מעביר שלמה לבניו ותלמידיו הלומדים את ספר משלי: הוא מנחה אותם להשקיע בחכמה ובתבונה על-מנת להתרומם מעלה מעלה בגשמיות ורוחניות.

 דקויות

איך מסלסלים חכמה?

בלשון ימינו, "סלסולים" הם עיטורים וקישוטים עגולים, אולם משמעות זו לא כל כך מתאימה לפסוקנו. האם ייתכן שבלשון המקרא יש לשורש סלסל משמעות אחרת?

השורש נזכר במקרא רק בפסוק אחד נוסף, כשהנביא ירמיהו מנבא שהאויבים יחריבו את ישראל כמו בוצר על סלסלות, ירמיהו ו9: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת", שם נראה שהכוונה לסלים קטנים, אולם גם משמעות זו אינה מתאימה לפסוקנו.

1. חכמי התלמוד למדו את פירוש המילה סלסלה מעוזרת-הבית של רבי יהודה הנשיא: "לא הוו ידעי רבנן מאי סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ; שמעו את אמתו של בית רבי, שהיתה אומרת לאותו גבר שהיה מהפך בשערו, אמרה לו: 'עד מתי אתה מסלסל בשערך!'" (בבלי מגילה יח. מתורגם לעברית). היה שם גבר גנדרן, שנהג להפך את שערו מצד לצד, למשמש בו ולהתעסק בו ולטפח אותו, ועוזרת-הבית אמרה לו: "זה לא מתאים לגבר לסלסל בשער שלו בצורה כזאת!". מכאן למדנו שהפועל סלסל משמעותו: התעסק וטפח.  וכך פירשו גם פרשני הפשט על פסוקנו (רש"י, מצודות).

"סלסלה - חפשה, היה חוזר עליה לדקדק בה, כמו: 'כבוצר על סלסלות', החוזר והולך בכרם ומשיב ידו לבקש את העוללות; ובלשון חכמים 'מסלסל בשערו'" (רש"י),    "סלסלה - תהא ממשמש בה בקביעות, ותרומם אותך. סלסלה - ענין משמוש, כמו 'כבוצר על סלסלות',  ובדברי רז"ל 'מסלסל בשערו'" (מצודות).

הפסוק שלנו מלמד, שהאדם החכם צריך להשקיע בטיפוח החכמה שלו, כמו שהאדם הגנדרן משקיע בטיפוח שערו; להתעסק בחכמתו ולשפר אותה בלי הפסקה: "היה חוזר עליה לדקדק בה" (רש"י על משלי ד8), להפוך אותה מצד לצד, "הפוך בה והפוך בה דכולא בה" (בן בג בג, משנה אבות ה כב). להמשיך ללא הרף לקדם את המחקר ולגלות דברים חדשים.   ושכל החידושים יהיו כקישוטים המייפים את החכמה ומעוררים את הלב לחבק אותה באהבה.

2. מפרשים אחרים קישרו את השורש סלסל לשורש סלל, שממנו המילה מסילה, כמו בישעיהו נז14: "וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ, פַּנּוּ דָרֶךְ, הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי" ובישעיהו סב10: "עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם, סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה, סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים".

לפי זה יש לפרש: סלסול = הרמה וכיבוד: "יצייר בליבו חשיבות החכמה ורוממותה, וכנגד זה גם החכמה תרומם אותו" (מלבי"ם וכן נחמיאש על משלי ד8), או סלסול = הליכה במסילה: "לדרוך ולהלוך במסילתה [של החכמה] יומם ולילה", או "מעניין (תהלים פד ו): "מְסִלּוֹת בלבבם", ללמוד תורה בכוונה" (נחמיאש על משלי ד ח).

3. על-דרך הדרש, סלסל מלשון סליל (ספירלה) העולה בתנועות מעגליות מעלה מעלה. כך גם לימוד התורה - לימוד מחזורי, שבכל מחזור הוא גבוה ומרומם יותר (ע"פ גליה).

4. ולפי ההקשר, יש שפירשו סלסול = ליטוף, בהקבלה להמשך הפסוק "תחבקנה" (דעת מקרא).

 פרק ד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות