תוהו ובוהו = שממה

קוד: תוהו ובוהו= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל: מכתב

הביטוי תוהו ובוהו נזכר בתנ"ך שלוש פעמים:

בשלושת הפסוקים הללו, נראה שמשמעות הביטוי היא אַין, ריקנוּת ושממה: "כי תהא ובהא בארמית ענין השתוממות, כמו שאמרו בבראשית רבה ב א: "ישב לו אותו העבד תוהא ובוהא", הכוונה משתומם. וכן בלשון סורי אתבהבה ענינו נעשה משועמם, בוהבהא תמיהה ושוממות. וכמו שהמדבר נקרא שממה וישימון, כן ייקרא תהו ובהו, והכוונה שלא היו בארץ לא צמחים ולא בעלי חיים" (שד"ל על בראשית א2).    כשאומרים על אדם שהוא "משתומם" מתכוונים שהוא "תוהה", וכשיש שממה - אדם "בוהה" באוויר כי אין מה לראות.  בספר בראשית מסופר שהארץ היתה ריקנית ושוממה לפני שנבראו הצמחים ובעלי-החיים:    בספר ירמיהו נאמר, ירמיהו ד27: "כִּי כֹה אָמַר ה' שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ, וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה".

גם בפסוקים אחרים, שבהם מופיעה המילה תוהו, נראה שהיא מציינת אַין, ריקנוּת ושממה; "דבר שאין בו ממש" (אבן עזרא על בראשית א2):

תגובות