תגובה ל: אכילת בשר קרבן חטאת ואשם שנכתבה ב04:26:21 23.02.2005
א. כאשר הכהן הגדול חוטא, או כאשר כל עדת ישראל חוטאת, עליהם להביא חטאת פנימית - קרבן שחלק מדמו נזרק בתוך אוהל מועד, על המזבח הפנימי, מזבח הקטורת; שאר דמו נזרק על המזבח החיצוני, מזבח העולה; ובשרו נשרף ואינו נאכל (למשל ויקרא ד 5-12 " ולקח הכהן המשׁיח מדם הפר והביא אתו אל-אהל מועד. וטבל הכהן את-אצבעו בדם והזה מן-הדם שׁבע פעמים לפני ה' את-פני פרכת הקדשׁ. ונתן הכהן מן-הדם על-קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשׁר באהל מועד, ואת כל-דם הפר ישׁפך אל-יסוד מזבח העלה אשׁר-פתח אהל מועד... והוציא את-כל-הפר אל-מחוץ למחנה אל-מקום טהור אל-שׁפך הדשׁן ושׂרף אתו על-עצים באשׁ על-שׁפך הדשׁן ישׂרף ", ויקרא ו 23: " וכל-חטאת אשׁר יובא מדמה אל-אהל מועד לכפר בקדשׁ - לא תאכל, באשׁ תשׂרף ").
ב. כאשר הנשיא חוטא, או כאשר אדם פשוט חוטא, עליהם להביא חטאת חיצונית - קרבן שכל דמו נזרק מחוץ לאוהל מועד, על המזבח החיצוני, מזבח העולה (למשל ויקרא ד 25-26: " ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על-קרנת מזבח העלה ואת-דמו ישׁפך אל-יסוד מזבח העלה . ואת-כל-חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השׁלמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו "), ובשרו נאכל על-ידי הכהנים, כחלק מתהליך ההקרבה (ויקרא ו 18-19): " זאת תורת החטאת... הכהן המחטא אתה יאכלנה, במקום קדשׁ תאכל, בחצר אהל מועד ".
נראה, שההבדל בין שני הסוגים בא להדגיש את ההבדל בחומרת העבירה:
א. כאשר הכהן הגדול חוטא, או כאשר כל עם ישראל חוטא, החומרה גדולה, וכדי לכפר על חטא זה צריך להביא את דמו של הקרבן אל תוך אוהל מועד, ואסור לאף אדם לאכול מן הקרבן - חייבים לשרוף אותו;
ב. אך כאשר אדם פשוט חוטא, החומרה קטנה יותר, ולכן אין צורך להביא את הדם אל תוך אוהל מועד, ואין צורך לשרוף את הקרבן - אפשר להסתפק בנתינתו לכהנים, הכהנים אוכלים והמקריבים מתכפרים.
ביום השמיני לחנוכת המשכן הקריבו קרבנות חטאת מיוחדים - ע' כאן .