תגובה ל: תנועת המוסר שנכתבה ב14:24:30 16.01.2005
גדולתו העיקרית של רבי ישראל מצאה את ביטויה ביחסיו אל הבריות. כל תשומת לבו התרכזה, איך לגרום נחת רוח ולהיטיב עם הזולת, וכיצד להיזהר לבלי לפגוע בכבודו או בממונו, ולבל היסב לו צער ואי-נעימות.
"דרכי תהלוכתו בחלק התורה שבין אדם לחבירו , היו בתכלית הזהירות והזריזות, למעלה להשכיל להפליא מאד, הן בסור מרע והן בעשה טוב. כל דרכיו היה שוקל בפלס ומאזני משפט בחלק "חושן משפט", כמו בחלק "אורח חיים ו"יורה דעה" [אור ישראל 117] . היו מספרים עליו עובדות מופלאות בשטח זה שבין אדם לחבירו, אשר היו מעוררות השתוממות רבה. מעשים רבים יצאו גם לפרסום רחב בעיתונים ובספרים, וזכו לתיאורים ספרותיים, אשר מצאו הד חזק בעולם.
הסופרים עשו מהמעשים האלה מטעמים רבים, והרימו אותם על נס לסמל ומופת לאצילות מוסרית עליונה. אולם, רבי ישראל לא ראה באותם המעשים - מידת חסידות או מוסריות מיוחדת. הוא ראה בהם מצוות אלמנטריות והלכות פשוטות, הלכות "חושן משפט" רגילות. אלא שבמשך הדורות, מפאת טלטולי הגלות הארוכים, נשכחו והוזנחו. הוא היה מתאונן מאד על בני דורו, לרבות "היראים והלומדים", שאינם מדקדקים בהלכות אלו, והיה תמה עד כמה התרחקו ממושגי התורה השלמים (ראה לעיל סוף פרק כא) . היה רגיל לציין, שכשם שאמרו חז"ל שהכל תלוי במזל אף ספר תורה שבהיכל, כן יש מזל שונה לארבע חלקי "שולחן ערוך", שחלקי "אורח חיים" ו"יורה דעה" נתקבלו בציבור, ואילו חלק "חושן משפט" הוזנח ונעזב [מפי ר' שמואל הילמן] .
פעם בא אליו השוחט הסלנטי, תלמיד חכם מובהק וירא שמים, והביע לפניו את רצונו לעזוב את מלאכת השחיטה, באשר הוא ירא מהאחריות הגדולה של איסור נבילה. "במה דעתך להתעסק?" שאלהו רבי ישראל. "אפתח חנות ואעסוק במסחר", השיב השוחט. תמה רבי ישראל ואמר: "ומה שבשחיטה אתה חושש, שאין בה כי אם לאו אחד של נבילה , על אחת כמה וכמה שיש לחשוש בחנוונות, שכרוכים בה הרבה אזהרות ואיסורים : לא תגנוב, לא תגזול, לא תחמוד, לא תעשוק, לא תונו, לא תכחשו, לא תשקרו, לא תעשה ועשה של מידות ומשקלות, מדבר שקר תרחק, וכו' וכו'" [מפי תלמידים ותיקים ] .
רבי ישראל לא הבדיל בין מצוות שבין אדם למקום לבין מצוות שבין אדם לחבירו , ועוד העדיף את האחרונות על הראשונות. הוא היה רואה במשא ומתן באמונה ובזהירות בממון אחרים - את המדריגה הגדולה ביותר, והיה מוצא לזה סמך ממאמרים תלמודיים רבים. שנינו: "חנוך תופר נעלים, ועל כל תפירה ותפירה אומר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', שיש בו ייחוד וקישור כל העולמות" [עמק המלך, שער קרית ארבע, פ' צד, עמ' קג] . והיה רבי ישראל מפרש את הדברים כפשוטם, שהיה בודק כל חוט, שיהיה מעובד כראוי, וכל תפירה שתהיה מתוקנת כהלכה, ועשה את רצענותו באמונה. בנאמנות זו בממון אחרים, יש מהייחודים והקישורים הקדושים ביותר ומהמדרגות העליונות [ראה "חבר מאמרים" של ר' ירוחם הלוי וילנא תרצ"ג מאמר סה] .
הוא היה מזהיר את הרבנים לפקח על המצוות שבין אדם לאדם, והיה אומר: "כשם שחייב הרב המקומי לבדוק את סכיני השוחטים שלא תהיה בהם פגימה, כך הוא חייב לכתת רגליו אל החנויות ולבדוק את המידות והמשקלות שלא תהיה בהם הונאה".
תלמידו רבי שמחה זיסל כותב עליו: "אדמו"ר ז"ל האיר עיני הגולה ברוב חקירותיו וידיעותיו בדיני ממונות, גזל ונזיקין, אשר ממש יחיד היה בדורות הללו" [מתוך כתבי היד של רש"ז ] . הוא הכניס בשטח זה הרבה דינים חדשים, אשר אינם ידועים ומקובלים בין הקהל, ושהיו מעוררים לפעמים תימהון. "הוא הראה נפלאות כמה דוגמאות על-פי משפט התורה, איך האדם נכשל בקל בעוון גזל ומילי דנזיקין" [אור ישראל 117] . לא הלך אחר ההנחות המקובלות, לחשוב לגזלן רק את החוטף בזדון חפץ מחברו, ולאדם המזיק את הגורם היזק בידיים. כל מי ששולל מחבירו, בכוונה או שלא בכוונה, איזו טובת הנאה שהיא שיש לו זכות עליה, או נהנה מחבירו הנאה כל שהיא שלא ברשות - הריהו גזלן; וכל מי שברשלנותו ואי-זהירותו או בהתרשלותו בשמירת ממונו ותקלתו, בא לחבירו איזה הפסד שהוא בגוף או בממון או איזה צער ואי-נעימות - הרי זה אדם המזיק או ממון המזיק, והם חייבים מן התורה. בניסוח הדברים להלכה, אין בהם משום חידוש, אבל בחיים, במעשי יום יום, עוררה השקפה והנהגה זו תמהון מוזר.
הוא היה אומר, שמשום כך נהגו להתחיל עם התינוקות בדיני נזיקין, כדי להרגילם מילדותם במושגים הללו; אחרת, כשיגדלו, יהיו הדינים האלה מוזרים בעיניהם, ולא יוכלו להבין, למה אדם חייב לשלם אם, למשל, חתולו או תרנגולו מזיקים.
הפתיע ביותר, שלא הביא בחשבון את מידת ערכו של ההפסד...
...
רבי ישראל היה נזהר בעניינים הללו במידה מפליאה, ושימש מופת חי לתשומת לב ועירנות בשטח זה. הוא היה לומד מוסר במיוחד בנושאים אלה. פעם, בערב יום הכיפורים, למד במשך שש שעות רצופות, בהתבוננות ובהתפעלות עצומה, את המאמר: "קופה מלאה עוונות, מי מקטרג בראש כולם? גזל מקטרג בראש כולם" [בראשית רבה י] ...