קוד: קדש עצמך במותר לך בתנ"ך
סוג: מבנה2
מאת: פרידה נובוגרודסקי
אל: מנח"ת שבת ה'תשס"ו שמיני
כאשר באים לבחון את פרשת שמיני, נתקלים בשני נושאים מרכזיים:
מה גם, שאם נבחן את הפרשיות הבאות עלינו לטובה, ניתקל שהן עוסקות בטמאים – המשולחים מהמחנה אם לאו, ואז שבים למותם של בני אהרן ולמאורע הנשגב (יש שירצו לראות כאן תקבולת כיאסטית – כלומר א' ואז ב' ושוב א', כאשר הציר המרכזי הוא ענייני טומאה וטהרה של החיים היומיומיים).
נראה כי התורה
באה לומר לנו כאן משהו על מסגרת החיים שלנו, ולכן היא מעמידה את נושא
הטומאה והטהרה במרכז.
אם נבחן זאת לעומק, נראה כי המוקד כאן הוא בענייני
האוכל - כלומר מה מותר לך לאכול ומה אסור לך לאכול. בדתות אחרות, להוציא
מקרים בהם מדובר באליל שלך (כגון הכבש או הפרה), לא מתערבים לך באוכל,
וניתן לאכול ככל העולה על רוחך. או למשל בנצרות, אתה יכול לעשות כרצונך
וברגע שתתוודה אזי נסלח לעוונך וחטאתך תכופר (אני יודעת שזה נאמר כאן
באופן שטחי משהו, אבל זה נאמר כך על מנת להקצין במעט את הנאמר). גם הרמב"ם
בהלכות קדושה בי"ד החזקה מביא את ענייני האכילה והשחיטה וענייני ביאה.
כלומר מה שאני מנסה לומר הוא שנכון שיש מקום לטקסים, ולהתקרבות מיוחדת,
אבל עיקר העבודה והקדושה של האדם איננה מתבטאת בטקסיות (שוב, כמו בדתות
אחרות), אלא דווקא במעשיו הקטנים – במה שהוא אוכל, בדרך בה הוא מתנהג
לרעהו. ולכן דווקא נושא הטומאה והטהרה האישית מודגש בתוך כל הקדושה
המיוחדת של היום השמיני. נכון שהכהנים מקבלים עכשיו מעמד מיוחד וזוכים
להתקרב, אבל עדיין יש מקום לקדושה האישית של כל אדם ואדם, וגם אם הכהן
מתקרב יותר מדי, אזי הוא נכווה.
(דברים אלו הינם תמצות חלקי במיוחד של דברים שאמרתי פעם, ומבוססים באופן חלקי על מאמרים של הרב סולובייצ'יק בספר 'אדם ועולמו').