האם יעקב עבר על המצוה שלא להעביר את הבכורה?

קוד: ביאור:דברים כא15 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים כא15: "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה; וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה, וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה"

דברים כא16: "וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ, לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר"

דברים כא17: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ; כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה"

הקבלות

ביטויים רבים בפרשה זו רומזים לחייו של יעקב אבינו ושתי נשיו:

• האחת אהובה - זו רחל, בראשית כט18: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל" (פירוט), בראשית כט30: "וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה" (פירוט).
• והאחת שנואה - זו לאה, בראשית כט31: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ" (פירוט),  בראשית כט33: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה".
• והיה הבן הבכור לשניאה - זה ראובן בן לאה,  בראשית לה23: "בְּנֵי לֵאָה: בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן..." (פירוט).
• בן האהובה - זה יוסף בן רחל,  בראשית לה24: "בְּנֵי רָחֵל: יוֹסֵף וּבִנְיָמִן" (פירוט).
• כי הוא ראשית אונו - זה ראובן בן לאה, בראשית מט3: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז"

עם זאת, יעקב עשה לכאורה ההיפך מהמצווה בפרשה!

• בניגוד למה שנאמר לא יוכל לבכר את בן האהובה על-פני בן השנואה הבכור, נאמר ב דברי הימים א ה1: "וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַבְּכוֹר, וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה". וכך כנראה יש לפרש את דברי יעקב לראובן בסוף ימיו,  בראשית מט4: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה" (פירוט).
• בניגוד למה שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, יעקב נתן פי שניים דווקא ליוסף: הוא הפך את שני בניו - מנשה ואפרים - לשני שבטים, שקיבלו שתי נחלות בארץ ישראל,  בראשית מח5: "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (פירוט), וכן אמר ליוסף שנתן לו חלק אחד נוסף על חלקם של אחיו, בראשית מח22: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (פירוט).

הפרשה בדברים משתמשת במילים מקבילות, דווקא כדי להדגיש שאסור לנו לחקות את מעשיו של יעקב. שלא יגיד אדם "זכותי לבכר את בן האהובה - גם יעקב אבינו עשה כך!". אצל יעקב אבינו היו נסיבות מיוחדות - במצב הרגיל אסור לנהוג כך (ראו גם אור החיים על בראשית מט3).

2. המצוה בדברים לא היתה קיימת בימי יעקב, שכן היא נוצרה בעקבות ניסיונו המר של יעקב.    לפי הפסוקים, יעקב העביר את הבכורה מראובן כבר אחרי בראשית לה22: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (פירוט). זמן קצר לאחר מכן, מסופר שיעקב עשה ליוסף כתונת-פסים. כתונת-פסים היא לבוש של כהונה ומלכות, ומסתבר שיעקב כבר אז התייחס ליוסף כבכור (כלי יקר על בראשית לז).   התוצאה היתה, בראשית לז4: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו, וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" - האחים שנאו את יוסף ומכרו אותו למצרים.   לפיכך נקבע לדורות, שאסור לאב לנהוג כמו שנהג יעקב במקרה זה. יש לקיים את דיני הירושה כפשוטם ולא להתחשב ברגשות; אסור לבכר את בן האהובה, שכן הדבר עשוי לגרום דווקא לשנאה.

3. אמנם, לפי אחד המדרשים, יעקב דווקא קיים את המצוה, בכך שהכריז על ראובן כבכור: "כי הוא ראשית אונו – זה ראובן: כוחי וראשית אוני.    לו משפט הבכורה – שאין מיחסין בכל מקום לבכורה אלא לראובן. תדע לך שכן הוא, שאף בשעת הקלקלה - ייחסו לבכור, הדא הוא דכתיב: "בני לאה בכור יעקב ראובן ""  (בראשית רבתי פרשת וישלח עמוד 158; מתוך הדף "ראובן בכורי אתה", מאת מחלקי המים). ראובן אמנם לא קיבל נחלה פי שניים, אבל לפחות כבוד הבכורה שמור לו.