קוד: חזרתו של יעקב בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: בני דל"פ, עדינה (הגהה: עופר לביא)
אל: כפית ה'תשנ"ח סיון
שאלה [בני דה-לה-פואנטה, 'כפית של נח"ת' סיון ה'תשנ"ח]
בסיפור חזרתו של יעקב לארץ ישראל, אנו נתקלים במספר בעיות.
בכפית האחרונה (ובזו שלפניה) נשאלו כמה שאלות בקשר לבריחתו ולחזרתו של יעקב מישראל ולישראל (כנען, בזמנם...). הכתוב מתאר לנו בפרוש שתי סיבות לחזרתו של יעקב:
השאלה הנשאלת כאן היא: מה הסיבה האמיתית (העיקרית) לחזרתו של יעקב ארצה כנען? השאלה השניה שהטרידה את בני דה לה פואנטה, וכנראה גם את חז"ל, היא: למה יעקב חשב שבטוח עבורו לחזור. ר' משה הדרשן, שרש"י מצטט, ניסה לענות על שאלה זו, בהקשת מות דבורה מינקת רבקה (ועצם הזכרתה) להבטחתה של רבקה "ושלחתי ולקחתיך משם
" (כז מה), שרבקה שלחה את דבורה להחזיר את יעקב (רש"י על ל"ה ח). אני רוצה להוסיף שבכלל כל הפרקים המתארים את חזרתו של יעקב בלתי מובנים לחלוטין. יוסף נולד ויעקב מבקש לעזוב, ואף מקבל אישור, ואז יש סיפור שלם שסובב סביב ענין המשכורת ופני לבן אינם כתמול שלשום, ואז מגיע הציווי האלקי, כאשר באמצע יש תיאור של עזיבה. לא רק שאין הסיבה לעזיבת יעקב מובנת, אלא אף סדר הארועים מעורפל.
אני לא באה פה לחדש, אלא רק לנסות ולעשות סדר מתוך דברים שקראתי וששמעתי. ישנם שתי דרכים להבין את סדר האירועים:
כדי לנסות להבין מה היחס בין הולדת יוסף לציווי ד' [והאם היו בהפרש של שש/שבע שנים או באותו זמן], צריך קודם להבין, מה גרם ליעקב לחשוב, כי בטוח עבורו לחזור. כאשר רבקה שולחת את יעקב, היא מצווה אותו: "וישבת עמו
ימים אחדים
עד אשר תשוב חמת אחיך"(כ"ז מד). איני זוכרת מפי מי שמעתי את הקישור הזה, אך אם נשים לב הביטוי "ימים אחדים" חוזר שוב כאשר יעקב עובד עבור קבלת רחל "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו
כימים אחדים
באהבתו אותה"(כ"ט כ). כנראה, שהקישור אינו בכדי. ברור שכאשר רבקה שולחת את יעקב לחרן מטרתה לא רק להגן על בנה, אלא אף לדאוג שיקים לעצמו משפחה [כמו שהיא אומרת ליצחק "קצתי בחיי מפני בנות חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות הארץ למה לי חיים" (כ"ז מו). יצחק מבין את הרמז, ואכן מצווה את יעקב "...וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך"]. אני מניחה שלפחות בהתחלה יעקב תמיד חשב על השיבה הביתה. בפגשו את רחל, הוא כנראה דימה בלבו שבזה הוא ממלא את יעוד הוריו ואף ע"י העבודה הוא מקיים את ציווי אמו לשהות שם ימים אחדים [אמנם טרם הגעתי להבנה
מדוע יעקב מציע לשלם תשלום כה גבוה עבור רחל ]. הקישור של עבודה של שבע שנים ל"ימים אחדים
" - מעבר לפן הרומנטי שבעניין, כנראה מביע רעיון קצת יותר עמוק.
כאשר תמים "ימים אחדים" אלו, ויעקב נוכח שקנה "סחורה" אחרת משחשב, הוא גם הבין שהימים האחדים המיועדים כנראה עוד לא תמו [הן ע"פ רגשותיו, אך אני מניחה שהוא גם תלה עניין זה בקב"ה], והוא מתחיל לעבוד שוב.
עכשיו תתכנה שתי סצנות, ע"פ שתי ההבנות שהבאנו לעיל:
כעת נחזור לשאלות, איך יעקב חש שחלפה הסכנה בחזרתו? מה הקשר, אם בכלל, לדבורה מינקת רבקה? כשבאים לענות על השאלה הראשונה ראוי שנשאל, האם באמת היה בטוח לחזור. הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק על עשו "וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו" (ל"ב ז). יש הטוענים כי עשו בא בשמחה, ויש הטוענים כי בא למלחמה. לשיטה הטוענת כי עשו בא בשמחה, כנראה שליעקב הייתה אכן סיבה לחזור. סיבה זו יכולה להיות מינקת רבקה אך היא יכולה להיות גם פן עמוק של המונח "מינקת רבקה". הרמב"ן, בפירושו לפסוק המתאר את מות המינקת (ל"ה ח) אומר: "והקרוב, מה שאמרו רבותינו שירמוז למיתת רבקה". מדבריו משתמע, כי מינקת רבקה מסמלת את רבקה, ואם הייתי מרחיבה, הייתי אומרת שבמידה מסויימת מינקת זה מחנכת, אך גם אם לא מחנכת, כנראה שהיא אחת שליוותה את רבקה מינקותה, ועזרה לגדל את בניה של רבקה. מפשט הכתובים, לא נראה שהמינקת נשלחה מארץ ישראל, אלא שהמינקת ליוותה את יעקב לאורך כל הדרך, ואולי אף עזרה לו לגדל את ילדיו. (מסתבר שבשלב זה בחיים, רבקה כבר איננה זקוקה למינקת... לכן אין בעיה שתשלח את המינקת כבר עם יעקב או בעקבותיו סמוך לעזיבתו). כשחז"ל [המיוצגים ע"י ר' משה הדרשן] אומרים כי דבורה, מינקת רבקה, נשלחה להחזיר את יעקב, אולי היא נשלחה מלכתחילה, ולא לאחר זמן. זאת אומרת, ייתכן והמינקת מסמלת את חכמתה ותכניתה של רבקה -
תכנית שכללה להשאר רק
ימים אחדים
ואז לחזור. לפי זה, אין זה עקרוני האם בטוח ע"מ לחזור או לא, כי בין כך ובין כך זה הזמן לחזור - או שרבקה ידעה שלאחר שיעקב ישא נשים, יוליד ילדים ויתבסס כלכלית, יעבר מספיק זמן ואז חמת אחיו תשכך [לפי שיטת הפרשנים שסוברים שעשו שמח לקראת אחיו], או שידעה שכאשר יעקב יעמוד על רגליו, הוא ידע להתמודד עם אחיו, ידע לבחור בחירות, ולהסתדר בחיים בלי "ציווי של אמא" ובלי צורך שתלווהו.
הולדת יוסף מסמלת ביסוס המשפחה. כל אשה כבר ילדה בן אחד לפחות. יעקב בסס את מעמדו כאבי המשפחה, בין אם הוא נשאר אח"כ לבסס את מעמדו הכלכלי ובין אם הוא דואג לכך לפני כן [כאשר עדיין לא רואים תשועה באופק לרחל העקרה], ברור כי התנ"ך רואה את העזיבה כהתעוררות של יעקב, התעוררות רצונו של יעקב [או ע"י דבורה המניקה, או ע"י מה שהיא מסמלת]. ייתכן ויעקב חיכה להארה מאת הקב"ה, ואז ההארה מקשרת אותו לחלום שחלם בצאתו מישראל [ או אולי אף לציוווי אברהם "לך
לך מארצך וממולדתך ומבית אביך
..."(י"ב א), שהרי כאן כתוב "שוב אל
ארץ אבותיך ולמולדתך
ואהיה עמך"(ל"א ג)]. ייתכן שיש פה משהו מעין מה שקורה בבקשת יעקב מיוסף בסוף חייו. יוסף מבטיח ליעקב "אנכי אעשה כדברך"(מ"ז ל), כאשר יעקב מבקש להקבר בא"י, אך יעקב אינו מסתפק בהבטחה, אלא מבקש שבועה "ויאמר השבעה לי"(שם לא). הסבר ידוע לעניין זה הוא שיעקב יודע שללא שבועה פרעה לא יתן ליוסף לצאת לקבור את אביו, ולכן משביעו - כדי שיהיה ליוסף "תרוץ" חזק ליציאה מן הארץ. כך גם כאן, גם אם יעקב משוכנע ויודע שהוא צריך לצאת - הוא צריך משהו לומר לנשיו ולבניו. חלום, הארה מהקב"ה, עוזרים לו. אך חלום זה בא רק לאחר שיעקב יודע ומכיר בעצמו שהוא צריך ללכת. רק כאשר קבל את הבטחון העצמי, העמידה העצמית שאמו רצתה שיקבל כאשר שלחה אותו ל"ימים אחדים" למשפחת אחיה, רק אז פונה אליו הקב"ה ומאשר את סיום התהליך, ומחזק את הרצון לשוב הביתה, לכנען.