את הנפש אשר עשו בסדום

קוד: את הנפש אשר עשו בסדום בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: מידד

אל: כפית ה'תשס"א כסלו

 

אפילו מקריאה מרופרפת בסיפור סדום זועקת השאלה: איך אברהם אבינו עליו השלום (להלן א"א ע"ה) יכול להעלות על הדעת שאפשר להתמקח עם הקב"ה?!

אולי אברהם לא למד מאבותיו שה' ברא את העולם, אבל הוא לפחות למד היסטוריה (מן הסתם לא היה יותר מידי חומר לבגרות בתקופה שלו- 20 דורות לאחר הבריאה). אחרי 10 דורות של השחתה וחטאים נולד צדיק אחד ששמו נח. למה נח? בגלל ש"זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו..." אין מה לדאוג, זכות הצדיק תגן עלינו. והצדיק הזה רואה את שחיתות הדור והוא נשאר צדיק. אך בכל אופן, נח עומד מן הצד ואינו מנסה לתקן עולם במלכות שדי, הוא דואג רק למשפחתו המצומצמת. ולכן ה' מחריב את כל העולם פרט לנח ומשפחתו, מכיוון שצדקתו של נח לא יכלה להגן על אותו הדור נטול הזכויות שיצדיקו את המשך קיומו.

והנה עוברים עשר דורות נוספים של הכעסת ה' ועבודה זרה של דור הפלגה, ושוב נולד צדיק. אך בניגוד לנח, צדיק זה אינו יושב בחיבוק ידים, אלא מנהל מהפכה מונותיאיסטית (אמונה באל אחד). אך הוא נתקל בבעיות מסוימות מצד השלטון (כגון נסיונות התנקשות באור כשדים) ועל כן עובר א"א (ע"ה) לגור בחרן, ואחר צו ה': "לך לך", הוא עוזב את חרן עם "הנפש אשר עשו בחרן" - האנשים שהוא הביא לידי אמונה באל אחד, ועובר לארץ ישראל, שבה הוא מלמד את כל האורחים בביתו שכל השפע הוא מהבורא (בראשית רבה מ"ט ד'). כך פועל א"א (ע"ה) כל חייו.

הוא יודע שיש אנשים "רעים וחטאים לה' מאד" בסדום, אך אין הוא רוצה להתמודד אתם, האתגר גדול מדי; ועל כן הוא שמח כאשר לוט בוחר את ערי הככר. הוא רוצה לחשוב שלוט בחר את ערי הככר כיון שהוא חדור תחושת שליחות עמוקה לקבלם לאמונתו. אך בתוך תוכו הוא יודע שאין זו הסיבה באמת. וכך הוא פוטר את עצמו מלהיכנס לבוץ, ומאבד גם את לוט שבא אתו מחרן.

לאחר מלחמת ארבעה המלכים פתאום נפתחים לפני אברהם המחסומים - כל השבי של ערי הככר בידו. אין כבר תרוץ למה לא צריך לפעול, כבר אין מי שיעשה את העבודה במקומו - הוא ראה שלוט לא בדיוק "אינו קובל על הרשעה אלא מוסיף צדק". אך הוא מחמיץ את שעת הרצון בכך, שכאשר מלך סדום מבקש ממנו "תן לי את הנפש ואת הרכוש קח לך" הוא מותר על האתגר של ניסיון לשנות את אנשי סדום, ומסכים להצעה של מלך סדום ואף מוותר על הרכוש (ויתור על הרכוש נדרש לשבח, אבל איני בטוח שמסירת כל הנפש בידי המלך - שבשעת המלחמה משאיר את אנשיו בשטח ובורח, נחשבת גם "כצדקה"). אולי הוא משכנע את עצמו שלאחר נס ברור כל כך הם בטח ישובו ממעשיהם הרעים, הרי איך אפשר שלא?

על כן ה' אומר לאברהם שהוא רוצה להחריב את סדום. אברהם פתאום תופס את עצמו, ורואה מה היו ההשלכות של הויתורים האלה. ומכיוון שהוא אינו רוצה לעכל את זה הוא מתחיל ללמד זכות על אנשי סדום: אולי יש חמישים צדיקים בעיר (הרי לא יכול להיות שלא, אם הם ראו את כל הנסים שנעשו להם). אך ה' אומר שאין. וכך אברהם, לאט לאט, יורד במספר הצדיקים, וה' מראה לו עד כמה הוא לא יודע, או שלא רצה לדעת מה מתרחש בערים לידו. עד כדי כך שגם המשפחה המצומצמת של לוט "השליח": לוט, אישתו ארבע בנותיו וארבעה חתניו - שהם עשר הצדיקים שבעבורם אברהם רוצה שה' יחוס על סדום (בראשית רבה) כבר לא נחשבים לצדיקים. אפילו הם הושחתו מאוירת המקום.

אך מכיוון שאני לא אוהב סיומות עצובות ניתן למצוא בתוך סדום עוד טיפת לחלוחית של תקווה והשלכה מעשית לגבינו. אם נעיין בעצם למה ה' מחליט מלכתחילה לספר לאברהם שהוא מתכוון להחריב את סדום, "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה'..." ה' יודע שאברהם ילמד את בניו את המסר של סדום, לא רק של 'אל תהיה כמוהם', אלא 'אל תיתן לזה לקרות לידך' - תהיה כן עם עצמך! האם אתה מעלים עינך מראות ברע? ועל כן הקב"ה מספר לאברהם ולא הולך סתם להחריב את סדום בלי לספר לאף אחד. הוא נותן לאברהם ללמוד את המסר כדי שהוא יעביר אותו לבניו ובני בניו, בשביל שאנחנו ניישם את הלקח הנורא, ושנהיה יותר מודעים ומשפיעים על הקורה סביבנו.

תגובות