מנהיג אמיתי מעביר את הבחירה לה'

קוד: ביאור:במדבר טז5 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

המפרשים על פרשת קורח מדגישים את התכונות הרעות של קורח ועדתו: מניעים אישיים של רדיפת כבוד ושררה; שימוש ציני ומזוייף באידיאולוגיה של שיוויון; לעג וליצנות; חוסר נכונות לנהל דיון ענייני; ועוד. אך לענ"ד, המסר העיקרי מהפרשה נמצא בתגובה הראשונה של משה לטענותיו של קורח:

במדבר טז5: "וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר: בֹּקֶר, וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ - וְהִקְרִיב אֵלָיו, וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ - יַקְרִיב אֵלָיו"

משה לא מאשים את קורח במניעים נסתרים, לא טוען שהאידיאולוגיה שלו פסולה, ולא מאשים אותו בלעג וליצנות - התגובה המיידית של משה היא "בוא נבדוק מה ה' רוצה". משה מוכן להעמיד את עצמו לבחירות חוזרות!

בסופו של דבר, כידוע, ה' בחר במשה ואהרן, ושרף את קורח ועדתו. אבל זו היתה ההחלטה של ה' - משה עצמו לא מנע מקורח ועדתו לחלוק עליו.

כך פועל מנהיג אמיתי. גם כשהחולקים עליו פועלים ממניעים פסולים ובדרכים פסולות, הוא לא פועל כלפיהם באותה צורה, אלא מסכים להעמיד את עצמו במבחן - ונותן לה' להחליט. 

פירושים נוספים על הפסוק - ראו באתר ויקיטקסט.

מקורות ופירושים נוספים

משה אמנם רצה שקורח ועדתו יתחרטו, ולכן הוא לא ביצע את הבחירות מייד, אלא רק למחרת:  "בקר ויודע וגו' - (במדבר רבה) עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו. והוא היה מתכוין לדחותם, שמא יחזרו בהם. בקר ויודע ה' את אשר לו - לעבודת לויה; ואת הקדוש - לכהונה והקריב - אותם אליו (תנחומא). והתרגום מוכיח כן: ויקרב לקדמוהי, יקרב לשמושיה. ומדרשו: בקר - אמר להם משה: גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב? כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר (בראשית א) ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל, כך (דברי הימים א כג) ויבדל אהרן להקדישו וגו' " (רש"י) .

""אֶת אֲשֶׁר לוֹ" - השבט הנבחר. וזאת תשובה לדתן ולאבירם ולנשיאי העדה, שהיו הבכורים. "וְאֶת הַקָּדוֹשׁ" - בשבטו, להיותו כהן גדול." (אבן עזרא)

""וטעם וידע ה' את אשר לו" - לעבודת לויה ואת הקדוש לכהונה לשון רש"י ויפה פירש יאמר הכתוב שיודיע השם אם הלוים הם שלו כענין שנאמר (לעיל ח יד) והיו לי הלוים או עדיין הבכורות שלו כענין שנאמר (שם ג יג) כי לי כל בכור שלא יחליפם בלוים ואת הקדוש הם הכהנים המקודשים לעבודה כמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים (דברי הימים א כג יג) כי קרח כדי לאסוף עליו העם גם על הלוים יחלוק וירצה להחזיר העבודה כולה לבכורים והנה כאשר נשרפו אלה הבכורות נודע שלא בחר השם בעבודתם וכאשר נתקבל קטורת אהרן נודע שהוא הקדוש וטעם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו פעם שנית שיודיע השם את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו מחר וישע אל מנחתו ואל האחרים ואל מנחתם לא יפנה ואת אשר יבחר בו לדורות לעמוד לשרת לפניו הוא וזרעו כל הימים יקריב אליו מחר לומר שיהיה להם הנסיון הזה אות לדורות עולם שלא יחלקו לא על הנבחר ולא על זרעו לעולם וכתב רבינו חננאל כי אלה הנקהלים כולם היו לוים משבט קרח וזה טעם רב לכם בני לוי (פסוק ז) שמעו נא בני לוי (פסוק ח) אולי חשבו כי כל שבטם נבחר לכהונה ומשה מעצמו חלק כבוד לאחיו ע"כ וחלילה שהיו בשבט משרתי אלהינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי מבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה' ואלו היו מן השבט ההוא בלבד לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר אתם המיתם את עם ה' (להלן יז ו) כי לא מת להם מת רק משבט משה ואהרן וגם באות המטה ראיה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא והכתוב פירש ואנשים מבני ישראל (פסוק ב) להגיד כי היו מכל השבטים לא מן השנים הנזכרים בלבד אבל טעם רב לכם בני לוי בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים כי לכבודם רוצה להחזיר העבודה לבכוריהם כאשר אמר (פסוק ג) כי כל העדה כולם קדושים ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק ואמר שדי לו בכבוד שבטו רב לכם בני לוי וחזר ואמר שמעו נא בני לוי לקרח גדולם וזה טעם ויאמר משה אל קרח (פסוק ח) אבל כולל דבריו עם בני לוי כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת ורצה בקטרת יותר משאר קרבנות כי ראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטרת זרה לפני ה' נשרפו והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה או שהיתה קטרת הבקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים ויש אומרים כי וישמע משה ויפול על פניו לדרוש את השם לדעת מה יעשה ואז נאמר לו בקר ויודע ה' וגו' ולא נזכר זה רק בספור משה לעם וכבר הראיתיך כי במקומות רבים פעם יאריך בדבור השם אל משה ויקצר בספור משה ופעם יעשה בהפך ולפעמים לא יזכיר האחד כלל כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן שספר הכתוב המעשה במשה בעצמו והוא נעשה על פי השם כמו שאמרו (להלן לב לא) את אשר דבר ה' לעבדיך כן נעשה וכתוב ביהושע (כב ט) אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת השם כענין שאמר (להלן לד יג) זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו (שבת פז) אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוק הארץ אלא ברשות כי הכל במצות השם יעשה דכתיב לאלה תחלק הארץ וגו' ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן (להלן יז יא) קח את המחתה ושים קטרת שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא רוח הקדש כענין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקדש וכמו שאמר (כג ב) רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני כי משה רבינו בכל ביתו נאמן הוא כאשר פירשתי ענין הבית (שמות לג יט) והזכרתיו פעמים רבות ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה' וראיתי באונקלוס שתרגם כל קטרת הנזכרת בפרשה "קטרת" כלשונו לא אמר בו "קטרת בוסמין" כמנהגו נראה שסבר שלא היה קטרת הסמים של הקדש אבל לבונה וכיוצא בה שהקטיר לנסיון וכן עשה בבני אהרן (ויקרא י א) ודעת רבותינו שהיה קטרת הקדש והוא הנכון ואולי לא ירצה אונקלוס לשבח הקטרת להוסיף בו "בוסמין" רק בהעשות ענינו במצוה" (רמב"ן)

מאמרים מאתר ויקיטקסט:

תגובות