ירושלים במשנת רבנו בחיי

קוד: ירושלים במשנת רבנו בחיי בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: הרב אילן חיים פור

אל:

בס " ד מאת: אילן חיים פור

מורשת

ירושלים - טבור העולם וראשו

במשנת רבנו בחיי ב " ר אשר

1. הקדמה

2. מרכזיותה של ירושלים

ג . בריאת האדם ותחיית המתים

ד . ירושלים מקור הברכה

ה . מרכז הנבואה העולמי

ו . שגרירות בירושלים

ז . המימד האוניברסלי של ירושלים והמקדש

1. הקדמה

כדוגמת האדם החי, בו גוף נפש רוח ונשמה קשורים ומשולבים בהרמוניה זה בזה, כך יש בה בירושלים רוח ונשמה, מלכות ונבואה, וכל אלה אגודים וארוגים זה בזה.

לא בכדי זכתה ירושלים למעמדה כעיר בירה בהווה, ומקום משכן למלכות, לסנהדרין ולמקדש.

יתירה מכך, מקום ההנהגה הלאומית והמדינית של עם ישראל, ממוקם במקום בו נמצאת ההנהגה הרוחנית האלוהית של האנושות בכלל, ושל עם ישראל בפרט.

בחיבור זה נברר מדוע המקום ממנו התחוללה האנושות, עתיד להיות המקום שממנו תחל גם תחיית המתים, ומדוע מיקומה הגיאוגרפי של העיר ירושלים, מהווה חלק בלתי נפרד ממהותה ואופייה של העיר.

ככל שנעמיק בחקר ההיסטורי של העיר ירושלים, ובתפקיד המרכזי שהיא אמורה למלא לעתיד לבוא, ניווכח שעוד נכונו לעיר הזו ימים גדולים, הרבה מעבר למה שאירע בה עד כה.

ייתן ה ' ונזכה במהרה לנאמר: " ¹ ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים ".

ב . מרכזיותה של ירושלים

מרכזיותה של ירושלים ביחס לארץ ישראל וביחס לעולם כולו, באה לידי ביטוי בכמה ממדים במשנת רבנו.

ובמדרש: " ² למה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם, והיה שלמה יודע איזה גיד הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין, הרי מה שהוא אומר נטעתי בהם עץ כל פרי... כשם שהטיבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל טיבורה של עולם, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח, יב). ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, והאבן שתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם. שלמה שהיה חכם עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות ".

במדרש מתואר העולם כגוף חי, אשר לא זו בלבד שראשית יצירתו מאבן השתייה, אלא גם יונק את חיותו וקיומו מאותו מקום. כעובר במעי אמו היונק את חיותו מהטבור הנמצא במרכז גופו.

שלמה שידע את סוד הבריאה, הבחין כיצד מנקודה בראשיתית אחת נמשכים האיברים והגידים של הבריאה כולה.

פער רב קיים בין חכמת שלמה למדע המודרני. המבקש להתמחות בתחום מסוים מענפי המדע, אינו אמור בהכרח להיות בקיא בשאר ענפי החכמה והמדע, ואפילו המשיקים לתחומו.

על דרך משל, הלומד רפואה ומתמחה כרופא לב, לא יהין לנתח ניתוחי עיניים. על אף שחכמי התלמוד לימדו שקיים קשר הדוק בין העין ללב: " ³ שורייני דעינא באובנתא דליבא תלו ". כמו שפירש רש " י: "מאור העין מעורין ואחוזין בטרפשי הלב ".

אפשר שהטעם לכך הוא שאין הרופא עומד על שרשי החכמה שנטועים בתורה, בחכמה הכוללת.

על בורא העולם שהוא גם נותן התורה, נאמר בזוהר: " ⁴ אסתכל בה באורייתא וברא עלמא ". על פי דברי הזוהר, תכנית העולם מוצפנת בחכמת התורה. כל החכמות לענפיהן יונקים למעשה משורש אחדותי אחד.

מה שמאפיין אולי את חכמת שלמה אינו רק היקף תחומי הידע, אלא בעיקר בהבנה ובידיעה שכל החכמות יונקות את קיומן משורש אחד, מהתורה שהיא עיקר המציאות. כמו שכתב הרמב " ן בהקדמתו לתורה בתיאורו את ההיקף של חכמת שלמה וידיעתו: " ⁵ איך קם העולם ומעשה המזלות הראש והסוף, ואמצעות הזמנים, ואלכסונות הזנבות, ואיך יעשו הזמנים מרוצת השמים וקביעות הכוכבים, לחות הבהמות וחמת החיות, תוקף הרוחות ומחשבות אדם, יחסי האילנות וכחות השרשים, כל דבר מכוסה וכל דבר מגולה ידעתי, וכל זה ידע (שלמה) בתורה והכל מצא בה בפירושיה בדקדוקיה ואותיותיה ובקוציה ".

ההדרגה המתוארת במדרש, מזכירה הדרגה דומה המוזכרת במשנה: " ⁶ עשר קדושות הן ארץ ישראל... עיירות המוקפות חומה... לפנים מן החומה... הר הבית... החיל ... עזרת נשים... עזרת ישראל... עזרת הכהנים... בין האולם ולמזבח... ההיכל... קדש הקדשים ".

לאור האמור יש לבאר את הכתוב: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ ⁷ ", כפי שנתבאר בתלמוד: " ⁸ לא דבר שחוצץ למלכות, ומאי ניהו - בנין בית המקדש ", וכפירוש רש " י: "ולא דבר שחוצץ במלכות - בנין הבית, שהוא באמצע של עולם, כדאמרינן בסדר יומא (נד ע " ב): אבן שתיה שממנה נשתת העולם ".

לאמר, אחשוורוש הסכים לתת לאסתר כל אשר תבקש ותחפוץ, מלבד את בניין המקדש. גם הוא הבין את סודה של ירושלים, ואת חשיבותו של המקדש.

אולם, מרכזיותן של ארץ ישראל וירושלים מתבטאת לא רק גיאוגרפית ביחס ⁹ליבשת העולמית, אלא גם מבחינה אקלימית, כדברי רבנו: " ¹⁰ העולם השפל נחלק לשבעה אקלימים, והאקלים השביעי הוא ארץ ישראל שהוא אמצע הישוב, והיא הנקודה מזוגה מקור וחום יותר משאר ארצות מפני שהיא אמצעית לקצוות, ועל כן נכתב ¹¹בנימין שביעי (לשבטים), לרמוז על בית המקדש שבאקלים שביעי שהוא בחלקו של בנימין ".

מרכזיותן של ארץ ישראל וירושלים ביחס לעולם, מגלה היבט רוחני, ואילו כל נטייה אחר הקצוות מלמדת על חולשה וחסרון, כדברי המהר " ל: " ¹² החטא הוא שיוצא החוטא מן השווי אל חוץ מן השווי. והאדם אשר נברא מן המיצוע... ומפני כי ארץ ישראל הוא באמצע העולם... ולכן הקבור בא " י כאלו קבור תחת המזבח שהוא מקום המיצוע ".

לאור המדרש, מתברר שערוצי האנרגיה הרוחנית המושפעים לעולם ממקור הברכה, ירושלים, מתבטאים גם ברבדים הגשמיים שבמציאות.

הקשר בין המיקום הגיאוגרפי של ירושלים למהותו ואופיו של המקום, מוצאת את ביטויה גם המדרש הבא: " ¹³ שררך (טיבורך) אגן הסהר אל יחסר המזג, מה שררך זו סנהדרין גדולה שהיתה בירושלים דנה דיני נפשות, ולמה הוא מושלה כטיבור שררך, אלא מה הטיבור הזה נתון באמצע של אדם כך היתה סנהדרין יושבת בירושלים שירושלים היא אמצעיתו של עולם. דבר אחר, שררך אגן הסהר שררך מה הטיבור הוא חייו של תינוק כך כל העם הזה היה בזכותם של סנהדרין שהיו יושבים ועוסקים בהלכות התורה ".

לעומת הדעה הראשונה שעוסקת בהיבט האוניברסלי של הסנהדרין, כפי שנזכר גם בתלמוד: " ¹⁴ אגן - שהיא מגינה על כל העולם כולו ", הרי שלפי הדעה השנייה יש ביטוי לאופי הלאומי הישראלי של ירושלים.

הסנהדרין שישבה בלשכת הגזית מופקדת היתה על המשפט ועל סדרי שלטון ומלכות לאומיים המושתתים על ערכי מוסר וצדק שניתנו משמיים. במקום בו נוצר האדם קיים מוסד עליון המקיים את המשכיות האדם והעם באופן מוסרי אלוהי.

משמעות הדברים, שמעבר למציאות השגרתית הגלויה לעין, פועלת מערכת מקבילה רוחנית, הנותנת את אותותיה גם בנגלה.

כשם שאברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, היה למעשה אב המון גויים, אב אוניברסלי, ככתוב: "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיך ¹⁵ ", כך " ¹⁶ ישראל באומות כלב באברים ", וכך לפי המדרש, היא ירושלים.

כלומר, בד בבד עם יציקת היסודות הראשונים של המקדש הראשון, נקבעה מהותו ותפקידו של המקדש השלישי. מקדש המנוהל על ידי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אבל פונה גם לכל יושבי תבל.

היודע את סוד הבריאה, כשלמה המלך בשעתו, בכוחו לרתום את החכמה האדירה הזו וליישמה גם ברבדים המעשיים שבמציאות, ואפילו לגדל פלפלין...

1. בריאת האדם ותחיית המתים

כאשר לן יעקב אבינו בבית אל בדרכו לחרן, הוסיף הכתוב כבדרך אגב לומר ששמה של העיר ' בית אל ', נקרא בתחילה ' לוז '. כמו שכתוב: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה ¹⁷ ".

מדוע טרח הכתוב לציין את שמה הקדום של העיר?

בפירושו, ביאר רבנו בחיי את פשר כוונת הכתוב בהערה זו: " ¹⁸ גלה לנו כי שם העיר לראשונה לוז, מלשון ¹⁹ ' לוז השדרה ' שממנו עתיד להתנער ולהתחדש ולהיברא לתחיית המתים. כי כשם שפלא החידוש הזה היה משם, כך פלא שלתחיית המתים יתחיל משם... כי בריאת הארץ גם בריאת הנפש והגוף הכל מהאמצעית ".

המקום שממנו צמחו העולם והאנושות במעשה בראשית, הוא גם המקום שממנו תצמח תחיית המתים לעתיד, ולכן ראוי המקום להיקרא ' לוז ', שהוא תמצית החיים.

בכדי לבאר מעט את הדברים, נעיין תחילה במחלוקת התנאים בשאלה מהיכן נוצר האדם: " ²⁰ תניא. מהיכן הולד נוצר - מראשו, שנאמר (תהלים עא) ממעי אמי אתה גוזי ואומר (ירמיהו ז) גזי נזרך והשליכי. אבא שאול אומר: מטיבורו, ומשלח שרשיו אילך ואילך ".

כפי הנראה מחלוקת התנאים אינה יכולה להצטמצם בהגדרה הביולוגית, איזה איבר נוצר תחילה, אלא האם עיקר החיים נמצא בטבור, במקום אברי העיכול, או אולי דווקא ממקום הראש ושאיפת הרוח, כפי שביארו זאת ²¹הרמב " ם ²²והמהר " ל.

ניתן לייחס את הטיבור למקום תחילת החיים בהווה, שהוא הצינור המחבר בין העילה לעלול, בין האם לבנה, שדרכו זורם חיים לעובר. לעומת הראש, שבו מצוי הלוז, העצם ממנו תתחיל תחיית המתים, שהוא תחילת סדר החיים בעתיד.

כך שבעוד שירושלים היא תחילת החומר שממנו נוצר האדם, כדברי המדרש: " ²³ ממקום כפרתו נברא ", כלומר ממקום המזבח העשוי לכפר על חטאו של האדם, הרי משם גם עתיד הוא לעמוד ולהתקיים בעולם התחייה.

אפשר שזו גם הסיבה שבסמוך להר הבית נמצא הר הזיתים, שברבות השנים הפך לבית קברות עתיק יומין, וממנו תחל גם תחיית המתים. כלומר, שתי ההתחלות בהווה ובעתיד סמוכות זו לזו, ולא בכדי.

אפשר שזו גם הסיבה שהיונה שנשלחה על ידי נח מביאה איתה את עלה הזית דווקא מהר הזיתים, הר המשחה, ובכך את הבשורה לתיקון העולם: " ²⁴ רבי לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו, דלא טפת ארעא דישראל במבולא (שלא הוצפה א " י במבול)".

הר המשחה, מקום מלאכת פרה אדומה העשויה לטהר מטומאת המת, הפכה כאמור למקום קבורה, ועתידה לחזור למצבה הראשון, למקור החיים. הדבר שמסמל התחלה חדשה של עולם חדש, אולי גם מוסרי וטהור יותר, מתחיל דווקא ממקור ההתחלות, מירושלים.

אפשר שזו היא גם כוונתו של הנביא ירמיהו: "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ ²⁵ ", הנביא שצופה את חורבן ההתחלה הראשונה, חוזה גם את תחילת ההתחלות העתידות. המקום היה ונשאר תמיד בבחינת ' ראשון '.

ד . ירושלים מקור הברכה

יחסי הגומלין בין החומר והרוח, משמשים בהרמוניה בכל הנוגע לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט. כפי שלמדונו חכמים ז " ל: " ²⁶ אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה ".

לא זו בלבד שאין סתירה בין החומר והרוח, אלא כל יסוד העומד בפני עצמו ללא זולתו, הרי הוא חסר.

יתירה מזו, הנבואה עשויה לחול רק על אדם שמתגלה גם בגופו וחיצוניותו שלימות גופנית.

ירושלים שהיא מקור הברכה הרוחנית והנבואה, היא גם מקור הברכה בכל הנוגע לחיי שעה, לפרנסתו של האדם ולמזונותיו. כמובא במדרש: " ²⁷ ראה מה קרבנות חביבין שנקרבין על גבי במזבח יפים לישראל, שכל מה שהיה מתקרב ממנו היה מברך את מינו. לחם הפנים כשהיה על גבי השלחן, בזכותו היה מתברך הלחם. ובזכות בכורים, מתברכין פירות האילן. ובזכות יין שהיה מתנסך, מתברך הגפן. ובזכות תמידין וקרבנות שמקריבין על גבי המזבח, מתברך שגר אלפיך ועשתרות צאנך (דברים ז, יג)". הלחם הפירות, היין והבשר, שהם עיקר מזונותיו של האדם, מתברכין גם הם ממקור הקודש.

כאשר דבר מתגלה בשלמותו, אף ברבדים המעשיים והפיזיים שבמציאות, הדבר מעיד על שלימות והרמוניה ²⁸.

אף על פי כן, ירושלים לא נתברכה באופן גלוי בפירות ובמקומות בילוי ואטרקציה, כדברי התלמוד: " ²⁹ מפני מה אין פירות גינוסר בירושלים - כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים: אלמלא לא עלינו אלא לאכול פירות גינוסר בירושלים - דיינו, נמצאת עלייה שלא לשמה... מפני מה אין חמי טבריא בירושלים - כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים: אלמלא לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא - דיינו, ונמצאת עלייה שלא לשמה ".

ירושלים שהיא בבחינת הלב באיברים, ראויה שתהיה מכוונת כולה לשם שמיים. כיון שקיים החשש שהדברים החיצוניים יהפכו לעיקר והעיקר יהפך לטפל, לכן התענוגות והעידונים, פירות וחמי טבריה, היו דווקא באזור טבריה שגם בשמה נרמז הטבור ³⁰.

אמנם, מקומות תענוג טבעיים אינן בנמצא בירושלים, אך ייתכן שאת החיסרון הזה נדרשים האדם והאומה להשלים בעצמם, כמעין התערותא דלתתא.

אפשר שבכדי לצמצם את הפער בין הפוטנציאל הגלום בירושלים, לבין הצד הגלוי שבה, תיקנו חכמים תקנות שתכליתן " ³¹ לעטר שוקי ירושלים בפירות ", וכן לגבי המקדש שבנה הורדוס, אמרו חכמים שמוטב להותירו דומה לגלי הים, מאשר לצפותו בזהב ³².

1. מרכז הנבואה העולמי

ארץ ישראל נתייחדה בסגולת הנבואה, בסיבת המבול בימי נח שלא הזיק בארץ ישראל, כדברי ר " ע ספורנו על מעלת ארץ ישראל: " ³³ המוכנת אל גרם המעלות המושכלות, ורצויה מכל הארצות, כאמרו ' ארץ אשר ה ' אלהיך דורש אותה תמיד ', ולא הוזק אוירה בגשם המבול כאויר כל שאר הארצות, כאמרו ' לא גשמה ביום זעם' (יחזקאל כב, כד)". כלומר, האקלים הארצישראלי הממוזג מאפשר את נוכחות הנבואה.

מאידך ניתן לומר, כיוון שמעלת הארץ גבוהה כל כך, ממילא, העובדה שגשם והמבול שלא הזיקו בה, היא רק התוצאה המתבקשת ממעלתה.

אך ייחודיותה של ירושלים מתבטא גם בכך שהיא מרכז הנבואה. ובמדרש: " ³⁴ משא גיא חזיון גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה, דאמר ר ' יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי היה ".

מעבר לעובדה שירושלים היא נושא הנבואה, ועליה נתנבאו הרבה מהנביאים, הרי היא גם בית היוצר לנבואה, והיא המקום הטבעי שמשם הנבואה יוצאת.

כמה סמלית היא העובדה שעלה זית שהובא בפי היונה, נלקח מירושלים, מהר המשחה. מהמקום שלא לקה במבול, תהיה מוכשרת הנבואה המבשרת גאולה לישראל ולעולם כולו.

1. שגרירות בירושלים

בשל מעלתה הסגולית חשקו בארץ ישראל כל האומות.

על כך מובא במדרש: " ³⁵ כל מלך ושלטון שלא היה לו שולטן בארץ הוא אמר איני שוה כלום ".

כראייה לדבר, נאמר במדרש: " ³⁶ ארץ שהיתה טובה וכל מלכי עולם נתאוו לה, כתיב מלך יריחו אחד מלך העי אשר מצד בית אל אחד (יהושע יב, ט), ואין בין יריחו לעי אלא ג ' מילין, והוא אמר מלך יריחו, אלא כל מי שהוא קונה חוצה לארץ, ולא היה קונה בארץ ישראל, לא היה נקרא מלך, למה שהיו מתאוים לארץ ישראל ".

נוכחותם של מלכים רבים בכנען, בטרם נכבשה הארץ על ידי ³⁷יהושוע, מעידה על תשוקה להיאחז בארץ, ולקבוע בה מעין שגרירות.

אולם, על פי המדרש, ניתן להבחין בצמצום הדרגתי של השכינה וגילויה בעולם: " ³⁸ עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות. עד שלא נבחרה ירושלם היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות משנבחרה ירושלם יצאת ארץ ישראל, שנאמר: השמר לך פן תעלה עולותך בכל המקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה ' אלהיך (דברים יב, יד). עד שלא נבחר בית עולמים היתה ירושלם ראויה לשכינה משנבחר בית עולמים יצאת ירושלם שנאמר כי בחר ה ' בציון וגו ' ואומר זאת מנוחתי עדי עד ".

מאז ומעולם, ועד ימים אלה ממש, נמצאת ירושלים במרכז סדר היום העולמי. לא פלא, אפוא, שרבים מהדתות והכתות ביקשו לקנות בה אחיזה, וכל סכסוך פעוט על קרקע בתחומה הופך מיד למערכה דתית פוליטית ומדינית בקנה מידה בינלאומי.

הרגישות העולמית לכל מה שנוגע לירושלים הוא בולט ביותר. דבר שלא מצאנו לו אח ורע בכל מקום אחר בעולם, וככל שמדובר בהר הבית עצמו הרי הרגישות גדולה שבעתיים.

מה בין אומות העולם לירושלים, ובאמת, מדוע נמשכים הם אליה כל כך?

ניתן לבאר את הדבר על פי דברי האור החיים הקדוש, בביאור המילים ' זאת חוקת התורה ' בריש פרשת חוקת: " ³⁹ אדם מישראל שמת, להיותו מלא קדושה המתוקה והעריבה בצאת הנפש ונתרוקן הגוף יתקבצו הקליפות לאין קץ שהם כוחות הטומאה התאבים תמיד להדבק בקדושה ליהנות מהערב ".

האדם מישראל המסובל בחייו בכוחות גוף ונפש נשמה, 'צלם אלוהים ', כאשר נפטר האדם לבית עולמו, נקרא חלל. בביאור הטעם לכך, כתב רבנו בחיי: " ⁴⁰ לפי שהוא חלול מן הנפש שהיתה בו, ועוד מלשון חולין שחללו רוח הטומאה ".

ככל שבחייו מלא האדם כוחות חיים וקדושה, הרי שבעדר חיים, נמשכים אליו כוחות הטומאה ביותר.

ירושלים שהיתה מרכז הקדושה והנבואה, הפכה במהלך שנות הגלות לאבן שואבת לכל המאמינים שבכל הדתות.

הרצון להיאחז בה, גם מצד האומות, מלמד על גדולתה.

ז . המימד האוניברסלי של ירושלים והמקדש

האופי הכלל העולמי של ירושלים עתיד להתבלט יותר לעתיד לבוא, כאשר יבקשו כל האומות להיות חלק מהנוף האנושי שסביב המקדש וירושלים. "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה ' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב ⁴¹ " וגו '. וכן " כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים ⁴² ".

ממש כפי שחזה והתפלל שלמה בחנוכת המקדש הראשון: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה ⁴³ ".

גם אברהם אבינו היה דמות אוניברסלית, ועליו אמר הכתוב: "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ ⁴⁴ ". אלא שמסתבר שדווקא ההתרחקות של אברהם מעמי המזרח, ומהתרבות המזרחית האלילית, היא זו שהביאה בסופו של דבר את בשורת המונותיאיזם, האמונה באל אחד, לרבים מעמי קדם. כדברי הרמב " ם: " ⁴⁵ אברהם אבינו ייחד המערב, רצונו לומר בית קדש הקדשים, וסבת זה אצלי שמפני שהיה הדעת מפורסם אז בעולם עבודת השמש ושהוא האלוה, אין ספק שבני אדם היו כלם פונים למזרח, מפני זה פנה אברהם אבינו למערב בהר המוריה ר " ל במקדש עד שישים אחוריו לשמש ", אף על פי כן, לא השכילו אומות העולם לשמור על המקום, ולכן לא נזכרה ירושלים בתורה ⁴⁶ אלא ברמז בלבד.

כשם שהמשכן היווה מעין טרנספורמטור, שנאי אלהי עבור אומות העולם, המעדן את עוצמת הנבואה לבל תזיק להם, כך המקדש הועיל לאומות הרבה מעבר ממה שהועיל לישראל, כדברי המדרש: " ⁴⁷ אמר ר ' יהושע בן לוי אילו היו אומות העולם יודעים, מה היה המשכן טוב להם, היו מקיפין אותו אהליות וקסתריות, למה עד שלא הוקם המשכן היה הדיבור יוצא ונכנס לתוך אהליהם של אומות העולם והיו נתרזים, שנאמר כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (דברים ה, כב), אתה היית שומע וחי, אבל אומות העולם היו שומעים ⁴⁸ונתרזים בתוך אהליהם ".

דווקא בגלל מעלת הסגולית של ישראל, היכולים לעמוד בעצמת הנבואה, נדרשים הם ישראל גם להיות ראויים למעלה זו, ואם לאו, אין תפילתם מתקבלת.

לעומת זאת, אומות העולם, שאין בכוחם להעפיל לגילוי נבואי, ולכן גם אם אינם ראויים, מתקבלת תפילתם. דבר המבטא דחייה ומיאוס. כלומר, קח את אשר ביקשת, ובלבד שתסור מייד מעל פני.

לכן, ממשיך המדרש: "ולא תאמר במשכן, אלא אפילו בית המקדש היה יפה להם, מנין הוא ששלמה סידר בתפלתו, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו' (מל " א ח, מא), אתה תשמע השמים וגו' (שם שם, מג), אבל ישראל כשהיה בא להתפלל מה אומר, ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו וגו' (שם לט), אבל הנכרי בין עושין ובין שאין עושין תן לו כל מה שהוא תובע, למען ידעון כל עמי הארץ וגו' (שם מג), לפיכך בית המקדש היה יפה לאומות העולם ".

תיקון העולם בחזון הנביאים, משמעותו ביטול האמונה האלילית המצוי בין אומות העולם, מתוך גילוי האמת והקדושה שתצא מירושלים, ותאיר לישראל ולעולם כולו.