שמואל ב ד

1 וישמע בן-שאול כי מת אבנר בחברון וירפו ידיו וכל-ישראל נבהלו. 2 ושני אנשים שרי-גדודים היו בן-שאול שם האחד בענה ושם השני רכב בני רמון הבארתי מבני בנימן כי גם-בארות תחשב על-בנימן. 3 ויברחו הבארתים גתימה ויהיו-שם גרים עד היום הזה.

4 וליהונתן בן-שאול בן נכה רגלים בן-חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח ושמו מפיבשת. 5 וילכו בני-רמון הבארתי רכב ובענה ויבאו כחם היום אל-בית איש בשת והוא שכב את משכב הצהרים. 6 והנה באו עד-תוך הבית לקחי חטים ויכהו אל-החמש ורכב ובענה אחיו נמלטו. 7 ויבאו הבית והוא-שכב על-מטתו בחדר משכבו ויכהו וימתהו ויסירו את-ראשו ויקחו את-ראשו וילכו דרך הערבה כל-הלילה. 8 ויבאו את-ראש איש-בשת אל-דוד חברון ויאמרו אל-המלך הנה-ראש איש-בשת בן-שאול איבך אשר בקש את-נפשך ויתן יהוה לאדני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו. 9 ויען דוד את-רכב ואת-בענה אחיו בני רמון הבארתי ויאמר להם חי-יהוה אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה. 10 כי המגיד לי לאמר הנה-מת שאול והוא-היה כמבשר בעיניו ואחזה בו ואהרגהו בצקלג אשר לתתי-לו בשרה. 11 אף כי-אנשים רשעים הרגו את-איש-צדיק בביתו על-משכבו ועתה הלוא אבקש את-דמו מידכם ובערתי אתכם מן-הארץ. 12 ויצו דוד את-הנערים ויהרגום ויקצצו את-ידיהם ואת-רגליהם ויתלו על-הברכה בחברון ואת ראש איש-בשת לקחו ויקברו בקבר-אבנר בחברון.