הסיפור של עתליה

קוד: הסיפור של עתליה בתנ"ך

סוג: מניעים2

מאת: שחר

אל: שיעור נח"ת שבת חשון נ"ט

[ שחר מיידנבאום]

מהלך השיעור (המתוכנן)

1. קריאת הקדמה:
מל"ב ט' א-יב (יהוא נמשח למלך);
כא-כח (יהוא הורג את יהורם ואת אחזיהו);
כט-לג (יהוא הורג את איזבל);
מל"ב י' ו-יא (יהוא הורג את 70 בני אחאב ואת כל הנשארים לבית-אחאב);
יג-יד (יהוא הורג את 42 אחי אחזיה; ע"פ דבה"י – הכוונה לבני-אחי-אחזיה);
כה-כח (יהוא הורג את כהני הבעל והורס את בית-הבעל);

2. קריאה: מל"ב י"א א-ג: 4 שאלות:

הפירוש המקובל הוא שעתליה היתה אישה קרה, מגעילה ורודפת-שלטון. אבל אפשר לראות את הדברים אחרת לגמרי...

3. ביסוס עקרונות המרד: בחירת מתנדב שיעשה הדמייה של מרד בארגון (רותי...). כדי למרוד הוא צריך כמה דברים: ציוד (נשק, אוכל וכו'), תמיכה של העם, מטרה, סיבה לפריצת המרד, וסיבה שיקבלו אותו כמנהיג במקום המנהיג שבו הוא מורד. אחרי המרד צריך להשמיד כל זכר לשלטון הקודם כדי למנוע מרד נגדי.


4. עכשיו נחזור לארועי מרד-יהוא ונתאר אותם כסיפור, מנקודת המבט של עתליה.

הערת המערכת: כאן הרחבתי די הרבה מדעתי, ואני מקווה שלא הכנסתי יותר מדי עיוותים.


עתליה, בתו של אחאב מלך ישראל, הגיעה ליהודה בנעוריה ונישאה ליהורם-בן-יהושפט, שנעשה אח"כ מלך יהודה. במשך הזמן היא השתלבה בחיים של יהודה ונעשתה "פטריוטית", בת-יהודה לכל דבר. מצד שני היא המשיכה לשמור על קשר עם בני-משפחתה בישראל, וכך חיה את חייה באושר. כשפרצה המלחמה בין ישראל לבין ארם, ויהורם-מלך-ישראל נפצע, היא שלחה את אחזיה בנה כדי שיבקר אותו ביזרעאל (ע' מל"ב ט' טז).
פתאום פרץ לארמונה של עתליה שליח מיזרעאל, ואמר לה: "חדשות רעות! היה מרד בישראל!". היא עוד לא הספיקה לעכל את הידיעה, וכבר פרץ עוד שליח והודיע לה: "יהוא, המורד, רצח את יהורם-מלך-ישראל!" עתליה החווירה – יהורם הוא קרוב-משפחה שלה! היא התחילה כבר לתכנן נקמה ביהוא. פתאום הגיע עוד שליח, הפעם שליח ממגידו, והודיע לה – "גם אחזיה נרצח!". עתליה הזדעזעה עד עמקי נשמתה – רצחו את הבן האהוב שלה!!; היא כבר התחילה להוציא פקודות לגיוס-חרום של הצבא, כדי לעלות למלחמה על ישראל. פתאום הגיע עוד שליח מיזרעאל ואמר לה: "גם איזבל נרצחה!" – רצחו את אמא שלה!!! עתליה היתה מטורפת מרוב צער וכעס. פתאום הגיע שליח משומרון והודיע לה: "יש שתי ערימות ליד שער-שומרון!!!" עתליה שאלה: "ערימות של מה?" והוא ענה: "ערימות של ראשים! כל בית אחאב חוסל!!!!" לבסוף הגיע עוד שליח והודיע לה שגם כל בני-אחי-אחזיה נרצחו!!!!!

עתליה כבר היתה מיואשת: היא הבינה שהמרד של יהוא הצליח ושהיא לא תצליח להחזיר את הגלגל אחורה, ולכן ויתרה על התכנית להילחם נגד ישראל. כל הקרובים שלה בישראל נרצחו – היא כבר לא תצליח להחזיר אותם לחיים. להפך, אם היא תפתח עכשיו במלחמה נגד ישראל – שתי הממלכות ייחלשו, ואז מלך-ארם יוכל לעלות ולכבוש את שתיהן בקלות. היא החליטה שהמטרה שלה עכשיו היא להציל את מדינת יהודה ולמנוע מיהוא לכבוש אותה.

עתליה שמה לב שיהוא עשה פעולות משני סוגים: חיסול השאריות של בית-אחאב, וחיסול עבודת הבעל. לכן היא העריכה שליהוא יש שתי סיבות להילחם נגד יהודה:

מצד שני, יש לו סיבה אחת טובה לא להילחם נגד יהודה: הוא צריך את הצבא למלחמה נגד הארמים בצפון!

במצב הנוכחי היו ליהוא יותר סיבות להילחם מאשר לא להילחם, ולכן רוב הסיכויים היו שהוא יצא למלחמה נגד יהודה. עתליה רצתה למנוע את זה כי היא ידעה שמלחמה תזיק לשתי הממלכות, ולכן היא רצתה לבטל את אחת משתי הסיבות הנ"ל. היא יכלה לבטל את סיבה ב' בכך שתחסל בעצמה את עבודת-הבעל ביהודה; אבל היא האמינה שהבעל הוא זה ששומר על יהודה ובלי עבודת-הבעל ממלכת-יהודה לא תוכל להתקיים. ולכן היא החליטה שהפתרון היחיד הוא לבטל את סיבה א' – ולחסל בעצמה את כל השאריות של בית אחאב. לכן היא החליטה לחסל את כל הצאצאים שלה ואז להתאבד (תשובה לשאלה ב). עתליה היתה מוכנה להקריב את כל משפחתה כדי למנוע מלחמה בין ישראל ליהודה ולהציל את יהודה! לאחר כמה שניות של מחשבה עתליה שינתה קצת את התכנית והחליטה לוותר על ההתאבדות בינתיים, כי היא ידעה שהיא היחידה שמסוגלת לחזק את פולחן הבעל ביהודה, ואם היא תמות – עובדי ה' עלולים לחסל את עבודת-הבעל וזה יביא אסון על יהודה. היא החליטה להישאר בשלטון עוד כמה שנים ולחזק את פולחן-הבעל, כדי שבני-יהודה לא יעזבו את הבעל אחרי מותה. (היא העריכה שיהוא לא יצא למלחמה על יהודה רק כדי להרוג אותה, כי היא כבר ממילא זקנה ולא יכולה ללדת, ולא כדאי לו לטרוח בשבילה...).

יהוידע ויהושבע שמעו את התכנית של עתליה והבינו את ההגיון מאחריה. הם הבינו שרק הדרך של עתליה יכולה למנוע מלחמה קשה נגד ישראל (תשובה לשאלה ג). מצד שני הם לא היו מוכנים שבית-דוד יישמד לגמרי. ולכן הם החליטו להציל את הבן הקטן ביותר -- יהואש -- ולהחביא אותו (זה לא יפגע בתוכנית כי יהוא לא יידע שהוא נשאר בחיים!). עתליה כבר התחילה במעשי-הרצח, עברה ממיטה למיטה בחדר-הילדים ותקעה סכין בלב של כל ילד; אבל יהושבע הצליחה איכשהו לגנוב את יהואש "מתוך בני-המלך המומתים" ולהסתיר אותו.
במשך 6 השנים הבאות הם עדיין פחדו לגלות ברבים שיהואש חי, כי הם חששו שזה יעורר את יהוא לעלות למלחמה נגד יהודה (כנ"ל) (תשובה לשאלה ד). בכל הזמן הזה הם תמכו לכאורה בעתליה. אבל לאחר 6 שנים יהוא כבר נחלש מאד במלחמות נגד ארם ע' מל"ב י 32), ויהוידע החליט שעכשיו הזמן למרוד בעתליה ולהמליך את יהואש.

כשעתליה ראתה את יהואש היא קרעה את בגדיה (מל"ב יא 14): הפירוש המקובל הוא שהיא קרעה את בגדיה מרוב צער על כך שמרדו בה; אבל אפשר גם לפרש שכשהיא ראתה את יהואש היא הבינה שהדרך שלה היתה מוטעית; היא לא היתה חייבת להשמיד את כל הנכדים שלה כדי להציל את ממלכת יהודה – היא היתה יכולה פשוט להחביא אחד מהם ולחנך אותו בסתר לעבוד את הבעל! אבל עכשיו הכל אבוד – הנכד היחיד שנשאר כבר חונך לעבודת-ה'... מרוב צער וחרטה על הטעות שלה היא קרעה את בגדיה וקבלה בהכנעה את מותה [ע"פ אוריאל בן יצחק]. היא צעקה "קשר קשר" כי היא היתה מאוכזבת מיהוידע – עד עכשיו היא היתה בטוחה שהוא תומך בה ועכשיו היא גילתה שהוא רימה אותה כל הזמן.

5. הפרשה הזאת יכולה ללמד אותנו עוד עיקרון – עיקרון "מטוטלת המרידות": אין כמעט אף מרד שמשיג את מטרתו הסופית – כל מרד מצליח רק לזמן מסויים ואז בא מרד נגדי שמשנה את המצב לכיוון ההפוך: יהוא מרד – אבל לא הצליח להשמיד את כל בית-אחאב כי יהוידע שמר על יהואש, ולא הצליח לכבוש את ממלכת יהודה. גם עתליה מרדה – אבל היא נשארה בשלטון רק זמן קצר ואז מרדו בה. יהוידע מרד בעתליה כדי להחזיר את יהודה לעבודת ה' – אבל לאחר מותו יהואש הפך את עצמו לאל, והרג את זכריה, בנו של יהוידע! וכן הלאה...

6. סיכום: גם את מעשי הדמות, שלכאורה היא האכזרית ביותר, אפשר לראות כניסיון שלה לעשות את הדבר הנכון. צריך לדון כל אדם לכף זכות!

הערות המשתתפים

תגובות