איך לספר על מעשי הצדקה של הרשעים

קוד: ביאור:ישעיהו נז12 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

יש אנשים, שכאשר הם מתנגדים למישהו (למשל מנהיג פוליטי מסויים), הם לא מסוגלים להגיד עליו שום מילה טובה. גם כאשר הוא עושה דברים טובים, שהם עצמם תמיד אמרו שצריך לעשות, הם לא מסוגלים לשבח אותו על כך, אלא הם טוענים שהוא עושה את זה מתוך אינטרסים אישיים, או שזה רק זמני ועוד מעט הוא יחזור לסורו, וכו'...
אנשים אלה מסתמכים, כנראה, על דבריו של רבינו יונה על הפסוק "עוזבי תורה יהללו רשע" (פירוט): "וכבר הקדמנו להודיעך המכשולות והשחיתות הנמצאות בכבוד הרשעים. על כן, לא נכון להזכיר צדקתם, בלתי אם יזכיר רשעם וכסלם, כמו שנאמר (משלי י7) ושם רשעים ירקב.". הכוונה שלהם טובה, אולם הגישה שלהם יוצרת בעיות אחרות:
הפתרון לבעיות אלו נמצא בפסוק אחר (ישעיהו נז12): "אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ, וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ וְלֹא יוֹעִילוּךְ". לאחר כמה פסוקים שבהם הנביא מתאר חטאים של כנסת ישראל שלא כאן המקום לפרטם, הוא אומר:
וכך פירש ר' יונה עצמו בהמשך הקטע (שערי תשובה ג קפט): "לא נכון להזכיר צדקתם, בלתי אם יזכיר רשעתם וכסלם... פירוש: לא יועילוך מעשייך הטובים להצילך מרעתך בקומי למשפט, בערכי לעומתם רוב פשעייך ומעשה תעתועייך, כי דברי עוונותייך גברו מהם. וכמו שאמרו רבותינו (ראש השנה טז:) כי מי שעוונותיו מרובים מזכויותיו, נכתב ונחתם לאלתר למיתה".

כלומר, צריך להגיד את המעשים הטובים שעושים הרשעים, אבל יחד איתם, להזכיר את המעשים הרעים.

איך זה מסתדר עם מה שכתוב בספר יחזקאל, למשל יחזקאל יח24: "וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִּדְקָתוֹ וְעָשָׂה עָוֶל... כָּל צדקתו[צִדְקֹתָיו] אֲשֶׁר עָשָׂה לֹא תִזָּכַרְנָה..."? נראה שהפסוק בספר יחזקאל מתייחס למעשי צדקה מהעבר, שהצדיק כבר לא עושה אותם עכשיו, הוא מתחרט עליהם או שהוא עושה מעשים הפוכים; והפסוק שלנו מתייחס למעשי צדקה שהרשע עושה עכשיו, במקביל למעשים הרעים שהוא עושה, ולגביהם אין משמעות ל"זכירה" כי הם נעשים לעינינו. ראו לזכור או לשכוח?


פירושים נוספים

על-פי ההקשר, ייתכן שהפירוש של הפסוק בישעיהו הוא שונה: נקרא את הפסוקים שלפניו ואחריו:

וְאֶת-מִי דָּאַגְתְּ וַתִּירְאִי, כִּי תְכַזֵּבִי, וְאוֹתִי לֹא זָכַרְתְּ, לֹא-שַׂמְתְּ עַל-לִבֵּךְ; הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה וּמֵעֹלָם, וְאוֹתִי לֹא תִירָאִי. אֲנִי אַגִּיד, צִדְקָתֵךְ; וְאֶת-מַעֲשַׂיִךְ, וְלֹא יוֹעִילוּךְ. בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילֻךְ קִבּוּצַיִךְ, וְאֶת-כֻּלָּם יִשָּׂא-רוּחַ יִקַּח-הָבֶל; וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל-אֶרֶץ, וְיִירַשׁ הַר-קָדְשִׁי.

הנביא מוכיח את כנסת ישראל שהיא לא זוכרת את ה' ולא שמה לב אליו כלל; כל מעשי הצדק שהיא עושה, אינם נעשים לשם ה', והיא עצמה לא מדברת עליהם ולא מייחסת להם חשיבות. ה' אומר לה אני אגיד צדקתך, כלומר, רק אני מדבר על מעשי הצדק שאת עושה, אותך זה לא מעניין. וזו הסיבה שמעשי הצדק הללו אינם מועילים לה. בנוסף לכך, כשמביאים בחשבון את המעשים הרעים שהאומה הישראלית עושה מתוך שלוה, יוצא שמעשי הצדק שלה, לא רק שאינם מועילים לה, הם גם מזיקים, כי בזכות מעשי הצדק שלה, ה' מוותר לה ונותן לה לחיות בשלוה, ובגלל השלוה, יש לה כוח לרדוף אחרי עבודות זרות חדשות (פירוט)

מפרשים אחרים (רש"י, מצודות, מלבי"ם) פירשו ע"פ הפירוש  צדקה = נקודות זכות: "אני אגיד לך מה את צריכה לעשות כדי שתחשבי לצודקת ושיהיו לך נקודות-זכות; אבל המעשים שאת עושה מדעתך - לא יועילו לך".

ולפי רד"ק (נדמה לי), הפסוק נאמר באירוניה: 'אני אגיד לך עד כמה את " צודקת" במעשייך', כלומר, עד כמה המעשים שלך לא צודקים.


תגובות