מי עיוור כעבד ה'?

קוד: ביאור:ישעיהו מב18 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ישעיהו מב18: "הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ, וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת"

ישעיהו מב19: "מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח? מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד ה'?"

ישעיהו מב20: "[רָאוֹת] רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר, פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע"

מי הם החרשים והעיוורים בפסוקים אלה?

בפסוק 18 נראה לכאורה שהכוונה לבני ישראל (רש"י), והנביא מוכיח אותם על כך שהם מתנהגים כעיוורים וחרשים, אינם רוצים לראות ולשמוע את דברי ה': "אתם, ישראל, החרשים משמוע דבר ה' והעורים מלראות מצותיו, שמעו מעתה והביטו לראות, הואיל וטובה גדולה מוכנת לכם" (מצודות).

אולם, בפסוק 19 נאמר שהכוונה לעבד ה', המלאך, השליח שה' מתכוון לשלוח אל בני ישראל, שהוא מְשֻלָּם, כלומר מושלם ברוחו!

בספר ישעיהו ישנם פסוקים רבים המדברים על עיוורים וחירשים. בחלק מהפסוקים הללו, העיוורים והחרשים הם בני ישראל החוטאים, ובפסוקים אחרים נראה שהעיוורים והחירשים הם דווקא שליחי ה', הנביא והמשיח (ראו חושים ומומים בספר ישעיהו). אולם רק בפסוקים שלנו מופיעות שתי המשמעויות יחד, והניגוד ביניהן בולט במיוחד.

1. יש מפרשים, שפסוק 18 הוא דברי הנביא אל העם, ופסוק 19 מתאר את תשובת העם לנביא: הוא מאשים אותם שהם עיוורים וחרשים לדבר ה', והם מאשימים אותו שהוא עיוור וחירש למציאות (ע"פ אבן עזרא, רד"ק, דעת מקרא).

2. אפשר לפרש, שה' אכן מאשים גם את עבדיו - את האנשים הקרובים אליו ביותר - שהם עיוורים וחירשים, כי אינם מנצלים את הראיה הרוחנית המיוחדת שלהם על-מנת להוכיח את העם: "מי עור וגו' - כאלו יפרש דבריו, לומר: מה שכללתי גם הכשרים שבכם להקראם חרשים ועורים, כי מי הוא היותר ראוי להקרא עור כי אם עבדי, על כי הוא יודע ומכיר בקלקול הדור, ואינו מסתכל במעשיהם להישירם ולתקנם... ומי הוא היותר ראוי להקרא חרש כמלאכי אשר אשלח, רצה לומר: מי שנתתי חכמה בלבו, וכאלו שלחתיו ללמד דעת את העם, והוא כחרש לא ישמע מעשי בני העם להזהירם על הדבר" (מצודות, ודומה לזה מלבי"ם ).

3. אפשר לפרש, שבגלות, גם בני ישראל וגם עבד ה' הם עיוורים וחירשים - הם סובלים צרות וייסורים, אינם רואים את התמונה הכללית ואינם מסוגלים להבין את תוכנית-העל שלפיה ה' מנהיג אותם. הנביא מדגיש, שגם עבד ה' הוא מוגבל בראייתו - ה' אינו מגלה את התמונה הכוללת אפילו לעבדו, וזאת כדי למנוע ממנו להפוך למשיח שקר (ע"פ גליה): "האדם אשר כל חיותו וצרכיו תלויים באדם אחד – לא ישים בטחונו בלבו על האדם ההוא, אך ישים שורש בטחונו מעומק הלב בבורא יתברך... וקח בידך משל נאה על עניין זה: והוא כמו מאה עיוורים ההולכים זה אחר זה, וכל אחד שם ידו על כתף חברו, ובראש כולם יש איש הרואה, והוא מנהיג כולם אחריו. הנה כל אחד יודע, שאף על פי ששם ידו על כתף חברו והוא מנהיגו, שאין זאת ההנהגה באה מכוחו של חברו, אך כולם נמשכים אחר האיש הרואה הראשון. ואם יהיה נשמט מהם – ייכשלו כולם ויפלו. זה ישים האדם אל לבו, ויחשוב כי אין מנהיג זולתי הקדוש ברוך הוא וכולנו כעוורים, וכל אחד ממנו מסתייע ונעזר בעזר חברו. אך אין כוח בחברו לולי המנהיג העליון, הנותן הכל, וכל דרכיו ישרים, ואין להרהר אחריו... וכך המפרנס לא יתגאה שהוא מפרנס, אך הוא כעיוור המנהיג עיוור חברו בעזרת המנהיג הראשון, שהוא הרואה. ועל זה נאמר: "והולכתי עוורים בדרך לא ידעו, בנתיבות לא ידעו אדריכם, אשים מחושך לפניהם לאור, ומעקשים למישור "; ואומר: "והעוורים הביטו לראות "; ואומר: "מי עוור כי אם עבדי, וחרש כמלאכי אשלח, מי עוור כמשולם, ועוור כעבד יי "." (ספר המידות השלם שער הבטחון).

4. אחד מסיפורי המעשיות של ר' נחמן מברסלב הוא הסיפור על שבעת הקבצנים (" מעשה משבעה בעטלירס"). הסיפור מספר על שני ילדים שהלכו לאיבוד ביער, ובכל יום פגשו קבצן אחר שנתן להם אוכל. הקבצן הראשון היה עיוור, השני - חרש, וכו'. כל אחד מהקבצנים איחל להם שיזכו להיות כמוהו. בהמשך הסיפור, אותם קבצנים מגיעים לחתונה שלהם, ומסבירים להם את הברכה:

עבד ה' הוא "עיוור" כי הוא תופס את כל העולם כולו, עם כל ההסטוריה שלו, באופן כללי, במבט על, ואינו שם לב לפרטים הקטנים. עבד ה' הוא "חירש", כי הוא אינו שומע את הצעקות הנובעות מתוך חסרונות; הוא חי במציאות שבה הכל טוב.

גם בני ישראל הנמצאים בגלות הם "עיוורים" ו"חירשים", כי הם חיים בעולם של לימוד תורה ורוחניות, אינם שמים לב לפרטים של עולם החומר שמסביבם.

ה' קורא לעם ישראל לצאת מהגלות, ויחד עם זה גם לרדת מעולם הרוח אל עולם החומר, לחזור למציאות: החירשים - שמעו! והעיוורים - הביטו לראות!. ה' אומר להם "אני יודע שאתם מעדיפים להיות עיוורים וחירשים, זה הרבה יותר נעים ונוח לחיות במציאות שבה הכל טוב ולא רואים שום חסרונות, אבל גם עבדי - הנביא או המשיח - גם הוא עיוור וחירש, אפילו יותר מכם,  ובכל זאת אשלח אותו אל עולם החומר כדי לרומם ולקדש גם את הפרטים הקטנים.


פסוקים דומים וקשורים

חירשות במשמעות חיובית נזכרת גם בנבואת זכריה על קרנות וחרשים: החירשים אינם שומעים את האויבים התוקעים בקרנות, ולכן אינם פוחדים מהם.   כך גם באגדת חז"ל על חושים בן דן: "חושים, בריה דדן, תמן הוה, ויקירן ליה אודניה. אמר להו 'מאי האי?', ואמרו ליה 'קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים'. אמר להו 'ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון?!', שקל קולפא, מחייה ארישיה" (בבלי סוטה יג.): חושים היה כבד שמיעה, ולכן לא שמע את עשו ולא פחד ממנו.

בספר ישעיהו ישנם שני פסוקים המלמדים שעבד ה' אינו רואה דברים שלא צריך לראות, ואינו שומע דברים שלא צריך לשמוע:

  • בתיאור ה"חוטר מגזע ישי", ישעיהו יא3-4: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ; וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ; וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע";
  • בתיאור האדם הראוי להינצל מהאש, ישעיהו לג15: "הֹלֵךְ צְדָקוֹת, וְדֹבֵר מֵישָׁרִים, מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת; נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים, וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע".

מקורות ופירושים נוספים

"מי עור - בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכולכם, וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות; מי עור כמשולם - מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי" (רש"י)

הזכרנו למעלה (בסעיף 2) את פירוש מלבי"ם: "הנה, כמו שלא יגונה העץ והאבן על שאינו רואה ושומע, ולא יצדק עליו שם עור וחרש, כי לא יפול שם זה רק על מי שהיה בטבעו לראות ולשמוע, כן לא יגונו העובדי כוכבים על שלא ראו נפלאות ה', או על שלא שמעו דברי נבואה, כי לא היו יכולים לראות ולשמוע אחר שלא הגיע דבר ה' אליהם, ולא היה זה מטבעם; רק ישראל, שהם יכולים לראות מעשי ה' ולשמוע דברו ואינם רואים ושומעים, יצדק עליהם שם עורים וחרשים. על-פי-זה אמר: הלא אתם, שיש לכם חושים פנימים לראות ולשמוע המחזות והדברות האלהיים, ובכל-זאת אינכם רואים ושומעים, אתם העורים והחרשים באמת, לא זולתכם. והנה, ההשגה תהיה בשתי פנים, או ע"י העין הפנימי השכליי, שישיגו מעשי ה' אותותיו ונפלאותיו שזה יכלו כל ישראל להשיג, ובשעצמו עיניהם השכליים מראות נקראים עורים, ועל זה אמר העורים הביטו לראות; או על ידי האוזן הפנימי שישמעו דברי ה' בנבואה, שזה מדרגת הנביאים השלוחים מאתו להוכיח את העם, ובשהם אינם רוצים לנבאות ולשמוע דבר אלהים נקראים חרשים, ועל זה אמר החרשים שמעו, ומפרש: מי עור - הלא לא נמצא עור רק עבדי ישראל אשר יש לו ההכנה לראות, ומי חרש הלא רק מלאכי אשר אשלח, שהוא הנביא, שיש לו הכנה לשמוע דבר ה'. מי עור, מבאר הטעם למה רק ישראל נקראו עורים ולא זולתם, שזה מצד שהם יש להם ההכנה לראות המראות השכליות, מצד שני דברים אשר המה תנאי ההשגה, והוא:   א) ההכנה הטבעיית שצריך שיהיה שלם בשכלו ומדותיו וכחות נפשו מתולדה;   ב) ההכנה המעשיית שיכין הוא א"ע להשגה זו ע"י עבודת ה' ומע"ט, וישראל י"ל בין השלמות הטבעיי שעז"א מי עור כמשלם, בין השלמות המעשיי שיעבדו את ה' ע"י המצוה והתורה שנתן לפניהם שעז"א מי עור כעבד ה'. ואחר שהוא משולם ומושלם מתולדה ועבד ה' מצד הבחירה, והוא אינו רואה הגם שיכול לראות, מי עור כמוהו? כי הלא על ידי שתי ההכנות הנזכר לעיל: ראות רבות, תוכל לראות דברים רבים אשר מהם תכיר נפלאות ה', ומ"מ ולא תשמר לעיין ולפקוח עיניך. וגם הנביא שלך רק הוא הוא החרש, יען כי פקוח אזנים, ה' רוצה לפקוח אזניו ולהשמיעו דברו, והוא לא ישמע, אינו רוצה לשמוע: " (מלבי"ם)   


תגובות