מדוע ניחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לנינוה?

קוד: מדוע ניחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לנינוה בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל:

בספר יונה יש שתי תשובות סותרות, לכאורה, לשאלה זו:

• יונה ג10: וירא האלוהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה; ויינחם האלוהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם -- ולא עשה. כלומר: ה' מחל לנינוה בגלל המעשים שלהם - בגלל שהם חזרו בתשובה.
• יונה ד10: ויאמר ה': 'אתה חסת על הקיקיון, אשר לא עמלת בו ולא גידלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד; ואני לא אחוס על נינווה, העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, ובהמה רבה?! כלומר: ה' מחל לנינוה מתוך חמלה, בלי שום קשר למעשים שלהם - רק בגלל שיש בה הרבה אנשים שאינם אחראים למעשיהם, והרבה בהמות חפות מפשע.

1. ה' ריחם על אנשי נינוה - בכך שנתן להם הזדמנות לחזור בתשובה / ע"פ לאה פרנקל

[מתוך המאמר  ורחמיו על כל מעשיו, מתוך אתר דעת ]

הויכוח בין ה' לבין יונה לא היה על מה שקרה  אחרי שאנשי נינוה חזרו בתשובה; ברור שאם אנשי נינוה שינו את מעשיהם אין שום הצדקה להרוג אותם.

הויכוח בין ה' לבין יונה היה על מה שקרה לפני שאנשי נינוה חזרו בתשובה:

• יונה טען, שה' בכלל לא היה צריך לשלוח אותו להזהיר את אנשי נינוה, אלא לתת להם להמשיך לחטוא ואז להשמיד אותם סופית (הסיבות האפשריות לכך מוסברות כאן).
• על כך ה' ענה לו, שבנינוה יש הרבה אנשים תמימים ובהמות חפות מפשע, ולכן הוא לא רצה להשמיד אותם מייד אלא נתן להם הזדמנות לחזור בתשובה. אבל הגזירה התבטלה רק אחרי שהם ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם וחזרו בתשובה, כמו שכתוב בפרק ג.

זה גם מסביר את דבריו של יונה, שאמר (ד2) "הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי... כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה": מתוך המצווה שציווית אותי כשהייתי בא"י, להזהיר את אנשי נינוה, ידעתי שאתה אל רחום וחנון - וכבר אז התכוונת להציל אותם.

2. התשובה של אנשי נינוה היתה זמנית וחיצונית בלבד / ע"פ חגית מוריה

[מתוך 'כפית של נח"ת' תמוז ה'תשס"א]

• הגישה הכללית של יונה היא, שאי אפשר לתת אמון בגויים כי הם מפרים את ההבטחות שלהם, וכמו שהוא אמר בתפילתו: "משמרים הבלי שווא - חסדם יעזובו" (יונה ב9). על-פי אותה גישה, הוא טען שהתשובה של אנשי נינוה היא זמנית, ולכן אין הצדקה לסלוח להם (ואכן, לאחר כמה שנים נינוה חזרה לסורה - ע' נחום ג).
• על כך ענה לו ה', שיש משמעות גם בתשובה זמנית: כמו שיונה חס על הקיקיון, למרות שהתועלת שהביא לו היתה זמנית בלבד ("שבן לילה היה ובן לילה אבד"), כך גם ה' חס על נינוה, למרות שהתשובה של אנשי נינוה היא זמנית וחולפת.

3. אנשי נינוה לא חזרו בתשובה מחטא עבודת האלילים / ע"פ אברבנאל

[ראו גם במאמר  שלוש בריחותיו של יונה]

אנשי נינוה חזרו בתשובה רק מהעבירות שבין אדם לחבירו: וישובו איש מדרכו הרעה, ומן החמס אשר בכפיהם. אבל הם נשארו עובדי אלילים כמו קודם.

• יונה התלונן על כך, שה' מעניש את בני ישראל על עבודת-אלילים, אך אינו מעניש את הגויים על עבודת-אלילים - אלא סולח להם ברגע שהם שבים מהחמס אשר בכפיהם.
• על כך ענה לו ה', שאי אפשר לדרוש מאנשי נינוה דרישות מוגזמות: הם לא זכו להתגלות ה', ולכן כל אחד מהם לא ידע בין ימינו לשמאלו, וכולם דומים ל בהמה רבה מבחינה זו - ולכן מספיק שיתנהגו טוב בדברים שבין אדם לחבירו.

4. ה' רצה ללמד את יונה על מידת החסד / ע"פ יוסף צמודי

[ע"פ המאמר הקיקיון של יונה]

• התנהגותו של יונה, לאורך כל הספר, נבעה מהתנגדותו למידת החסד האלהי. יונה חשב שהעולם צריך להתקיים על-פי דין בלבד, בלי שום חסד.
• ה' אמנם סלח לאנשי נינוה בגלל שחזרו בתשובה, אבל אם היה אומר את זה ליונה - הוא לא היה מבין את מלוא משמעותה של מידת החסד. ולכן אמר לו ה', שגם בלי שום קשר למעשים - יש לרחם על אנשי נינוה.