התורה נגד המדע - פרק כ

קוד: התורה נגד המדע - פרק כ בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק (י"ט)

רצון הצופה הוא "הסדרה הרצויה" שדומה למסילת רכבת מפותלת המורכבת ממסילות מסועפות, כאשר כל מסלול מהמסילות מוביל בסיומו לכתובת רצויה, והקטר שבראש הרכבת קובע בכל רגע נתון את "המסילה הרצויה", כי הרי הוא יכול לנטוש בכל רגע את המסלול הנוכחי שמוביל לכתובת מסוימת ולעבור אל מסלול אחר שגם הוא מוביל לכתובת מסוימת.

                                                               קובץ:DualgaugeHakonetozanJP14.jpg

                                                                                    מסילת רכבת [צילום: ויקיפדיה]

                                                                                                 -       -       -

 

לקראת סוף פרק (י"ט) שעבר ציינתי כי אנו נמצאים בעיצומו של פרוייקט לפיענוח התואר "אלהים"- הוא התואר אשר נתנה התורה לצופה- לנו לאדם ולחיה ולכל בעל חיים. כל יצור חי הוא צופה פוטנציאלי ביקום הנגלה לחושיו בתמונות נבדלות, כאשר ההבדל בין יצור ליצור הוא ברמת פענוח "השינוי הקל" הנקלט בחושיו מתוך רצף התמונות והסדרות; בסדרה אחת ניתן לקלוט רצף של תמונות עם שינוי קל, ובאחרת השינוי הרציף נעשה תדיר, איטי, מהיר, מתון... ובעצם זו זו תכונת החומר היחידה הנקלטת והמפוענחת על ידי כל הצופים באשר הם צופים. 

החומר, איפוא, נוצר בעיני הצופה ורק בעיניו, אך לחומר בפני עצמו אין תכונות שניתן לבחון אותן בעליל כי תמונות החומר הנקלטות בחמשת חושינו- חולפות על פנינו מבלי להשאיר אחריהן עקבות. אנו יונקים בכל אחד מחמשת חושינו את המציאות- היא תמונת החומר שמיד עם יניקתה נעלמת מבמת המציאות לפנות מקום לתמונה הבאה אחריה בסדרה וכן לעד. המציאות איפוא נבראת לדידנו ללא הרף, היא מתחדשת- לא משתמרת; היא לא מוסיפה להתקיים. לא ניתן לתפוס גרגר ולבחון את תכונותיו ואת התהליכים ששותף להם, כי הגרגר הזה נמצא לדידנו במרחב בתוך סדרה רצופה של גרגרים צפופים, דוממים ונבדלים, כאשר תכונתם היחידה היא רמת הנבדלות ביניהם. 

ברם, מוכרים לנו תכונות המאפיינות את החומר ואינן קשורות דווקא בהתבוננות הצופה אלא בחומר עצמו כגון התכונות הכימיות של החומר, או תכונת גירוי החומר שעמדנו עליה לעיל- היינו כאשר תהליכים שהחומר שותף להם מגיעים לשיאם ומהחיכוך ביניהם נוצר הניצוץ- הוא היסוד של "אבן הבניין". ואומנם תכונת הגירוי וגם התכונות הכימיות נקלטות ע"י הצופה- לא מתוך רמת הנבדלות של תמונות החומר אלא מתוך מאפייני החומר עצמו, והדבר סותר את תמונות היקום האינסופיות שהצופה קולטן בתמונות בודדות ודוממות משום שלא תיתכן תנועה ושינוי בעצמים... בעוד אנו רואים מכאן כי הצופה יכול לתבונן במאפייני התהליכים שהחומר שותף להם, כמו כן הוא יכול להתבונן בתכונות הכימיות של החומר- משמע שהחומר האינסופי מתנהג גם משתנה?!

והמציאות, כמו שאומרים, עולה על כל דמיון ועל כל אפשרות... הווה אומר כי היקום האינסופי נותר אינסופי וגם תכונת החומר היחידה נותרה על כנה: החומר נקלט ע"י הצופה מתוך סדרות בעלות תמונות נבדלות בשינוי קל. מהמציאות הזו משתמע כי כל התכונות הנצפות בחומר מאפיינות בעצם את "הצופה" ואת התהליכים שהוא שותף להם, שכן הצופה מתנהג גם משתנה. במילים אחרות, וכאשר אני צופה בסדרה מסוימת של חומר- משמע שבחרתי לצפות דווקא בסדרה הזו ולא באחרת, ובחירה זו מעניקה לי מעמד הבא לידי ביטוי מתוך התכונה היחידה של החומר- הרי היא רמת הנבדלות מתמונה לתמונה. החומר שאני צופה בו והתכונות שלו - משקף איפוא את רצוני ואת מעמדי כצופה, וכן התהליכים הנצפים בחומר משקפים במהותם את רצון הצופה ומעמדו, פשוטו כמשמעו. 

וכמובן קיים הבדל בין רצון למעמד. ובכל הנוגע לי, הצופה, הרצון משקף את רצוני המיידי, בעוד המעמד מייצג את סך רצונותי או את סל רצונותי עד הנה. במובן החברתי אדם יכול להפעיל את מנגנון רצונותיו ולהגיע בייגע למעמד רם ונישא או מאידך להדרדר למעמד רפוי וחלש, והדברים נכונים במגוון התחומים למיניהם: הבריאותי, הגופני, הכלכלי, החינוכי, המוסרי... ניתן להדרדר באחד ולהתרומם בשני, אך בכל אופן המעמד שהיגעתי אליו בכל תחום ותחום בין אם רם או רפוי, מייצג בכל נקודה ושלב את סך כל רצונותי באותו התחום עד הנה. 

מהמודלים החברתיים ניתן ללמוד דבר פשוט: הרצון המיידי אינו ניתן תמיד למימוש כי הוא תלוי ועומד במעמדו של הרוצה. אני רוצה את הבית היוקרתי ממול ובאמת ובתמים "אני רוצה", אבל לא ניתן לממש את זאת כי מעמדי הכלכלי אינו מאפשר לי לממש את הרצון שלי ברגע זה, בעוד המעמד של מישהו אחר יכול לאפשר לו לממש כל רצון כלכלי ולקנות בית יוקרתי בכל רגע נתון. אין מי שלא רוצה להראות חטוב ובריא אולם הרצון הזה אינו ניתן למימוש מיידי למרות שהמעמד הזה נבנה מתוך הרצון גרידא. הרצון הישים איפוא צפון במעמד שמבטא את סך כל הרצונות, כאשר לכל תחום ותחום מעמד משלו. 

למעשה כל ההיררכיה המעמדית מוצפנת בטבע הצופה כאשר לכל צופה מעמד משלו- אם תרצה צביון משלו, ובנוסף, לכל קבוצת צופים מעמד משלה כמו הקבוצה האנושית, או כמו קבוצות החיות למיניהן... ולסיום לכל הצופים באשר הם מעמד משותף, החל מהיצור החד תאי ועד לאדם. 

מהאמור לעיל ניתן להסיק כי המונח "מעמד" מבטא דינמיקה מסויימת הפועלת בין הצופה לחומר, כי הרי התהליכים והתכונות הכימיות של החומר שאני צופה בהם משקפים והלכה למעשה את מעמדי ואת רצוני כצופה, זאת למרות העובדה כי תמונות החומר נקלטות בחושי אחת לאחת, ואין לי כצופה את האפשרות להכיר את מאפייני התמונה שבאה בעקבות אחותה הנוכחית; אני קולט בכל רגע נתון תמונה בודדת ויחידה הנבדלת בשינוי קל מחברותיה בסדרה.

אם כן קיימת דינמיקה מחייבת הפועלת בין הצופה לחומר והמבוססת על מעין אמנה בלתי כתובה בין הצופה לחומר, ובאמנה הזו החומר אומר לצופה: תפוס בראשית סדרת החומר הרצויה לך- ואני אשלים לך את הסדרה הזו. כלומר התמונות הבודדות והנבדלות שתקלוט להלן יתאימו לרצונך שכיוונת אותו בראשית הדבר.  

אם נחיל את הדברים על הצופה באשר הוא, משמע כי כל צירופי הסדרות של החומר קיימים ביקום, ובכל רגע נתון הצופה בוחר (רוצה) באחת הסדרות הרצויה לו. "הסדרה הרצויה" דומה למסילת רכבת מפותלת המורכבת ממסילות מסועפות, כאשר כל מסלול מהמסילות מוביל בסיומו לכתובת רצויה, והקטר שבראש הרכבת קובע בכל רגע נתון את המסילה הרצויה, כי הרי הוא יכול לנטוש בכל רגע את המסלול הנוכחי שמוביל לכתובת מסוימת ולעבור אל מסלול אחר שגם הוא מוביל לכתובת מסוימת. 

אם נבין את דוגמת הרכבת לאשורה נוכל לוותר על "האמנה בין הצופה לחומר" שהשתמשתי בה כמנוף בפתח הדברים, כי "אמנה" לא יכולה להפרע עם חומר דומם. ברם על האינדוקציה הזו לא ניתן לוותר: כל צירופי הסדרות של החומר קיימים ותקפים ומונחים בפני כל צופה באשר הוא. היקום במלואו, איפוא, הוא מכלול הצירופים של סדרות החומר ולצירופים הללו אין סוף; מכאן נגזרת הגדרת היקום האינסופי. נעמוד בפרק (כ"א) הבא על האינדוקציה הזו וננתח ביתר שאת את משמעותה והדברים היוצאים ממנה.

המשך לפרק (כ"א)

תגובות