קוד: אהרן עומד דקה דומיה בתנ"ך
סוג: התאמה1
מאת: חגי הופר
אל:
וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'. וישמע משה וייטב בעיניו" (ויקרא, י', 19-20).
לכאורה יש פה משהו מוזר - בעוד נדב ואביהוא בני אהרון זה עתה מתו בגלל שהקריבו אש לפני ה' אשר לא ציווה - אהרון אף הוא עושה מעשה שלא צווה אלא הוא פרי מחשבתו האישית, והוא לא נענש על זה אלא הדבר טוב בעיניי משה. הכיצד זה? כנראה שיש הבדל מהותי בין שני המקרים וניתן לנסות לאתרו:
1. אפשר שחטא נדב ואביהוא המעיט כביכול מכוחו של ה', שהרי יצאה אש מן השמיים באותו מעמד והם הדליקו אש על הארץ, בעוד שאצל אהרון אין זה כך, כי הוא ארצי יותר.
2. ואפשר, קרוב לקודם, שאצל אהרון מדובר בשינוי מובן ומנומק היטב ואף אנושי מאוד, בעוד שאצל נדב ואביהוא מדובר בדבר שאין לו סיבה מוצדקת.
כך ניתן להמשיך ולתת תירוצים - ורבות התחבטו בשאלה מה בעצם היה חטאם של נדב ואביהוא - אך אין זה כל-כך חשוב לענייננו, שהרי לנו די בידיעה כי יש הבדל בין שני המקרים ומזה אנו יכולים ללמוד, כי יש פרשנות שהיא מקובלת וטובה, כזו של אהרון, ויש שלא מתקבלת, כזו של נדב ואביהוא.
ואפשר עוד לומר, כי אצלם היה זה בגדר חידוש מוחלט, יוזמה אישית גמורה, ואילו אצל אהרון היה זה רק שינוי של מנהג ידוע, בהתאם למצב המיוחד שנוצר.
ועוד בנושא אהרון - הכתוב אומר - "וידם אהרן
" (ויקרא, י', 3). כך גם נאמר - "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו. ישב בדד וידם כי נטל עליו
" (איכה, ג', 27-28) והוא מאותו עניין. וכן נאמר - "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר
" (תהילים, לט', 3), כלומר - זוהי מידת קבלת יסורים בדומיה. וכן נהג דוד כשמת בנו מבת-שבע - הוא קם מצומו ואכל לחם (שמואל ב', יב'). ואנו נזכור זאת בימים אלה של יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל בדקת הדומיה שאנו עומדים, שאהרון היה המופת הראשון שלה.
דבר אחר - "להבדיל
" (ויקרא, י', 10) אנו מתבקשים בין הטהור והטמא - והוא עניין פילוסופי וכללי נכבד, שהרי הוא יסוד המחשבה והוא גם יסוד הדעת, כפי שמתבטא משם "עץ הדעת טוב ורע
" (בראשית, ב', 9). ועל כך אמר הנביא - "ושבתם וראיתם בין צדיק ורשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו
" (מלאכי, ג', 18).