סיפורים מבראשית - לך לך

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

נכתב ב: 12:12:26  23.10.2015, כתוספת/תגובה ל: בראשית יב

סיפורים מבראשית – לך לך

הסיפור המרכזי בפרשתנו הוא סיפור המעבר של אברהם מאור כשדים דרך חרן לארץ ישראל בצו אלוהים. כלומר, זהו סיפור הגירה. איזה עוד סיפורי הגירה אתם מכירים מהספרות או מהקולנוע? כתמיד, אשמח אם תרחיבו מעט, בעיקר בנוגע לנקודות ייחודיות ומעניינות בסיפור.

אני עצמי נזכרתי בספר הידוע "רודף העפיפונים" של חאלד חוסייני, שם הגיבור עוזב את אפגניסטן, שעברה לשליטה הדוקה ורודנית של אנשי הטליבן, ועובר דרך פקיסטן עד שמגיע לארה"ב, הארץ החופשית (עד כמה שאני זוכר, מקווה שלא טועה כאן). בסופו של דבר הוא נאלץ לחזור למקום הפשע כדי להתמודד עם עברו. גם יעקב, נכד אברהם, יחזור בסופו של דבר לחרן בבריחתו מעשיו וייקח את רחל ולאה בנות לבן לו לנשים.

סיפורים אחרים בפרשה שאפשר להתייחס אליהם, מי שרוצה: אברהם יורד למצרים ושרה אשתו ניתנת לפרעה, ללא כל מחאה מצדו; הוא חוזר לארץ ובעצת שרה הגר ניתנת לו לאישה שנייה, כדי "לבנות" את שרה חסרת הבן; אברהם ושרה מבורכים, ניתנות להם הבטחות לעתיד ושמם משונה, מאברם לאברהם ומשרי לשרה; ישמעאל נולד וגדל.

אתי: סיפורי הגירה יש בשפע בספרות הישראלית, וזו אינה תופעה מפתיעה בהתחשב בהיסטוריה של הדורות האחרונים. המהגרים - מסיבות כלכליות או מסיבות ציוניות - מגיעים לכאן מרופדים בהבטחות לעתיד, כמו אברהם ושרה, וכמוהם גם הם זוכים (או נאלצים) לשנות את שמם כמו לציין פרק חדש בחייהם. אזכיר כאן שני ספרים, אחד מראשית המדינה - "האורחת" מאת אינה קורניצר - בו משולב סיפור קליטתם של שורדי השואה, ואחד מימינו - "איך שהעולם נהיה לבן" מאת דליה ביטאולין-שרמן - אודות קליטתם של עולי אתיופיה. תקופה שונה, בעיות שונות, אבל אותם חיבוטי הגירה.

 

האורחת:

"האורחת" הוא סיפורה של הילדה משינקה, שבהיותה תינוקת נמסרה על ידי אמה למשפחה פולנית, כדי להצילה מאימת הנאצים. זהו גם סיפורה של האם ז'ניה, שאיבדה בשואה את בעלה, וכשנסתה לשוב לבית משפחתה נענתה בתגובה מסוג "חבל שהיטלר לא סיים את המלאכה". עבור משינקה היתה ז'ניה האורחת היפה, שמדי פעם היתה מבקרת בבית המשפחה הפולנית. כתינוקת לא זכרה את עברה, והמשפחה שהסתירה אותה היתה היחידה שהכירה, עם אב ואם ואח ואחות. ביום בהיר אחד, ללא הודעה מוקדמת וללא הסבר, נארזו חפציה של משינקה בשתי מזוודות, ומעכשו לעכשו נותקה מביתה, ויצאה עם ז'ניה לשרוד בעולם כאוטי.

 

אינה קורניצר, ילידת 1941, מספרת בספר את סיפורה שלה. אמה הצליחה להציל אותה כשמצאה לה מקלט אצל משפחה נוצרית, ולאחר המלחמה נדדו בפולין בחיפוש אחר מגורים ופרנסה, עד שקרובת משפחה בארץ ארגנה עבורן סרטיפיקטים. בארץ, לפני קום המדינה, וגם אחר-כך, לא ליקקו דבש, והילדה נמסרה לקיבוץ.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=5285555

 

איך שהעולם נהיה לבן:

דליה ביטאולין-שרמן נולדה באתיופיה, ועלתה לארץ בהיותה בת חמש. בספר מתארת הכותבת, כעת בת שלושים וארבע, את חוויותיה של ילדה אתיופית בארץ. בסיפורים שבספר היא מספרת בגוף ראשון - אם כי לא בשמה שלה - את קשיי הקליטה של ילדה ונערה, וכן את קשיי התא המשפחתי, ואת הווית המהגר בכלל, לצד חוויות התבגרות.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=2605822

 

גאולה: סיפורי הגירה קראתי למכביר. שלושה מהם שצצים כרגע בזיכרוני: אווה הופמן "זרה בין המילים" - המחברת בת להורים יהודים פולנים היגרה עם הוריה בילדותה לארצות הברית. היא מתארת בספרה את מסעה ללב התרבות האמריקנית והפיכתה לאשת אקדמיה, תוך הדגשת תחושת הזרות שליוותה אותה. ספר שני: "מוטל בן פייסי החזן" של שלום עליכם. איך נשכח את תלאותיהם המגוונות של מוטל ומשפחתו במסעם לארץ המובטחת, ולא, זו לא ישראל אלא אמריקה, ארץ החלומות. איך לא נתייסר כשנקרא על מחלת "גרענת העיניים" האיומה שהיתה עלולה להיות בעוכריהם באליס איילנד ולגרום לשילוחם המיידי חזרה לאירופה? הספר השלישי הוא ספרה האוטוביוגרפי של סבתי, לאה טרכטמן ז"ל, "מתל-אביב הקטנה למוסקווה". למרות שמו של הספר ההגירה הראשונה שהוא מתאר הוא מאוקראינה אפופת הפרעות ביהודים בזמן מלחמת האזרחים לארץ-ישראל שבה מצאה משפחתי מקלט באוהל בחולות תל-אביב. כאן בארץ הצטרפה סבתי לתנועה הקומוניסטית (שהיתה בלתי חוקית) ומגיל 14 נחשפה למעצרים ולישיבה בבתי הכלא של הבריטים. כל אלה לא ריסקו את הלהט האידיאולוגי שלה וכשהיתה בת 18 חתם הנציב העליון ווקופ (שהיה אוהד מאוד לתנועה הציונית) על צו הגירוש שלה והיא שולחה לרוסיה הסטליניסטית. הספר מתאר את קורותיה והתפכחותה.

 

אורנה: הספר שאני קוראת עכשיו, "סיפור זמני" עוסק בהגירה "הפוכה". משפחה יפנית, שחיה שנים רבות בארה"ב, חוזרת ליפן, אך החוויה שהם עוברים אינה מזכירה חזרה למולדת, אלא של חוויה של מהגרים הנתקלים בחשדנות ודחיה.

 

חגי: דיברתי עם מכר בשם טום והוא הציע על המקום עוד שני ספרים: האפר של אנג'לה, שמספר על מהגרים אירים לארה"ב שחוזרים לאירלנד, ו"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז, שאמנם הוא מספר על דור שני להגירה, אך בכל-זאת (כפי שאמרתם, לא חסרים לנו סיפורים כאלה). אבל הנקודה המעניינת היא שטום העביר שיעור על הפרשה ודן באברהם כפליט, שזה קרוב מאוד לנושא שלנו. את השיעור הוא פתח עם השיר של אהוד בנאי "עבודה שחורה", שבה מופיעה השורה האומרת שאולי אברהם היה שחור. פיתחנו את זה, כל פליט הוא "שחור" באיזשהו מובן. הנה השיר:

https://www.youtube.com/watch?v=SnpzJ5_mYHU

 

נורית: הגירה - אשת הסנדלר (מאיטליה לארהב), הר הזהב (מסין לקנדה).

שינוי שם - כאשר עליתי לארץ בשנת 60, החליפו לי את השם. (ומה חשבתם שקראו לי נורית ברוסיה? J)

אגב, יש כל מיני "הגירה", כלומר הסיבה, למה מהגרים. בגלל מצב כלכלי, בטחוני, אידיאולוגי.

 

לי-את: הספר הלבן של קהילת הקוראים של ידיעות ספרים, ויצא בתחילת נוב׳ נקרא ׳רכבת היתומים׳ (ממולץ בחום) עוסק בהגירה פעמים, באחת משפחת מהגרים אירית שעושה את המסע לחיים טובים יותר באמריקה הגדולה, והשני מסע של ילדים יתומים ש״מהוגרים״ ברכת עמוסה ביתומים שכמותם למערב ארה״ב בחיפוש אחר משפחות מאמצות ותקווה לחיים אחרים.

בספרות העברית לאומת זאת קופצים לי לראש,

׳נוילנד׳-אשכול נבו,

ו׳שואה שלנו׳ של גוטפרויינד.

 

זהר: הי. תודה על הפינה המרתקת. אכן הפרשה מעלה בי מחשבות על הכגרה, עזיבת ארץ בה גדל אדם , ארץ שעבורו היא מולדת, עזיבת בית אבא המוכר והידוע מילדות מולדת, אל יעד לא נודע, שונה, אחר.. ולי זה הזכיר את ספרה המרתק לטעמי של ציונית פתאל קופרווסר, על העולם הקסום שהיה ואינו עוד של יהדות עירק והרובע היהודי בבגדד. הסופרת מתארת את המאבק האידאי חוצה ומפלג המשפחות סביב רעיון עזיבת עירק, והגירה אל ארץ ישראל, ארץ אבות מובטחת אך קשה, קשוחה ומדממת , לבין המצדדים בהישארות בעירק והמוכנים אף למסור חייהם עבורה במלחמותיה. שבת שלום ותודה.

תגובות