חלק ראשון תמצית לציבור הרחב, חלק שני למטיבי לכת
הסוד החקלאי של התנ"ך:
לוח גזר וסדר שבעת המינים
בספר דברים (ח' 8) מוצגים שבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ ישראל בסדר מסוים:
"
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ ".
האם סדר זה מקרי? או שמא הוא משקף לוח שנה חקלאי קדום?
על מנת לפצח את החידה, נפנה
ללוח גזר - אחת הכתובות העבריות הקדומות ביותר שנמצאו.
הלוח מתאר את עונות החקלאות של השנה, ובעזרתו נגלה כי סדר
שבעת המינים אינו מקרי כלל,
אלא משקף
מחזור שנתי מדויק. בעוד רשימת
שבעת המינים המקראית מתחילה בשנה המכונה
"אביבית" (ניסן) ,
הלוח מגזר מתחיל
בסתיו (תשרי) . נשווה בין שני הלוחות.
ההתאמה בין המינים ללוח השנה
ברשימת שבעת המינים
החטה מקדימה את
השעורה מפאת חשיבותה, אך מבחינה חקלאית
השעורה מקדימה את
החיטה
שעורה
לוח גזר פותח את עונת הקציר עם "ירח קציר שערים". ימי הקציר הללו הם גם הימים בהם מציינים במקרא את חג הפסח,
כפי שמתואר במספר מקומות. קציר השעורה מסמל את ראשית הקציר ומסנכרן באופן מושלם עם ראשית האביב.
חיטה
אחרי השעורה מגיע בלוח גזר "ירח קצרו כל(ה)". בעוד שפרשנים רבים התקשו להבין את משמעות המילה "כל(ה)",
ייתכן שהכוונה היא לחיטה. המקרא מתאר את החיטה כ"חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה", והקציר שלה מתרחש בחג השבועות, אחרי קציר השעורה.
גפן
בשלב הבא מופיע "ירח זמר", המתייחס לזמירה - פעולת הגיזום והטיפול בגפנים. זהו שלב מרכזי בגידול הגפן,
המקדים את מועד התירוש שבא אחריו.
תאנה
התאנה מוזכרת אחרי הגפן, וכך גם בלוח גזר, שבו מגיע תורו של "ירח קיץ".
המילה "קיץ" בתנ"ך עצמה היא כינוי לפרי התאנה הבשל, והיא מבטאת את שיא עונת הפירות של סוף הקיץ.
רימון
הרימון מופיע אחרון בין פירות העץ, והוא קשור קשר הדוק לחג הסוכות ולחג האסיף,
שכן הוא מבשיל בסתיו. בלוח גזר, חודשי הסתיו מכונים "ירחו אסיף".
זית
אחרי תקופת האסיף, מתחילים המטרים והזריעה. התאמה מעניינת יכולה להימצא בין הזית לבין חודש מרחשוון.
ייתכן שפירושו המקורי של מרחשוון הוא "ירח שמן", המתאים בדיוק לעונת מסיק הזיתים והפקת השמן.
דבש (תמר)
בסדר המקראי, הדבש מופיע אחרון, ובלוח גזר הוא מתאים ל"ירחו לקש". בעוד ש"לקש" מתפרש בדרך כלל כגשם מאוחר,
ייתכן שיש לו קשר פולקלורי או לשוני לצמח החרוב או התמר, מהם הפיקו דבש.
ייתכן שאף הוא קשור ללכיש, ואולי למסורת הקשורה לתמרים.
לסיכום, ההתאמה בין שני הלוחות מדהימה. במקום רשימה פשוטה של מינים,
אנו מזהים סדר פנימי עמוק המציג את מחזור השנה החקלאית כמעט במלואו.
המאמר חושף רבדים חדשים בידע המקראי
ומראה עד כמה הכתובים היו מחוברים למציאות היומיומית של בני ישראל הקדומים.
-
- -- --
חלק שני מפורט למטיבי לכת..
שבעת המינים
דברים ח8
: "ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש"
בגזר
נמצא לוח חודשי / חקלאי
מעניין להשוות את סדר החודשים לסדר שבעת המינים..
לוח גזר
ירחו אסיף
ירחו זרע
ירחו לקש
ירחו עצד פשת
ירח קצר שערים
ירח קצרו כל(ה)
ירחו זמר
ירח קיץ
הלוח מסודר לפי חודש תחילת השנה החקלאית - תשרי -
יום השוויון הסתוי
ושבעת המינים מסודרים לפי תחילת שנה בניסן – יום השוויון האביבי
נשווה בין שבעת המינים ללוח גזר :
(עונת השעורה מקדימה את החטה , והחטה הקדימה אותה ברשימה בגלל חשיבותה)
שעורה
ירח קציר שעורים
חג פסח
- קציר שעורים
ויקרא כג10
:
"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם
וקצרתם את קצירה והבאתם את
עמר ראשית קצירכם אל הכהן"
שמואל ב כא9
: "ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני ה' ויפלו שבעתים יחד
והם המתו בימי קציר בראשנים תחלת
קציר שערים "
רות א22
:
"ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב
והמה באו בית לחם בתחלת
קציר שערים "
חטה
ירח קצירו כל(ה)
חג שבועות – קציר חטים
שמות לד22
: "וחג שבעת תעשה לך
בכורי קציר חטים .."
נאמרו כל מיני פירושים מוזרים למשמעות
כל(ה)
ואילו לדעתי
כל(ה) עניינו
חטה / כליות חטה / (סלת?)
דברים לב14
:
"חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים
עם
חלב
כליות חטה ודם ענב תשתה חמר"
תהילים פא17
:
"ויאכילהו
מחלב
חטה ומצור דבש אשביעך"
תהילים קמז14
: "השם גבולך שלום
חלב
חטים ישביעך"
יתכן ש:
כלת = סלת
(חלב = שמן)
שמות כט2
:
"ולחם מצות וחלת מצת בלולת בשמן
ורקיקי מצות משחים
בשמן
סלת חטים תעשה אתם"
גפן
ירח זמר
זמירת הגפנים / כרמים
ויקרא כה3
: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים
תזמר כרמך ואספת את תבואתה"
במגילת המקדש (מקומראן)
מוזכר אחרי חג שבועות (מועד בכורי חטים / מועד הדגן)
מועד התירוש (גפן)
דברים יא14
: "ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת
דגנך
ותירשך ויצהרך"
תאנה
ירח קיץ
התאנה
נקראת גם
קיץ
שמואל ב טז1
: "ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפי בשת לקראתו
וצמד חמרים חבשים ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה
קיץ ונבל יין"
ישעיהו כח4
:
"והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שמנים
כבכורה בטרם
קיץ אשר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה"
רמון
ירחו אסיף
חג סוכות – חג האסיף
שמות לד22
: " ..וחג
האסיף תקופת השנה"
הרמון
קשור לחג הסוכות , ובגלל זה נהוג לתלות אותו בסוכה
לפי דעתי : "
פרי עץ הדר " =
רימון
(הוד / הדר עניינו רם - רימון)
ה"אל" הדד / הדר נקרא גם רימון
זכריה יב11
: "ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד
הדד רמון בבקעת מגדון"
זית (שמן)
ירחו זרע
אחרי סוכות – תשרי , מגיע מרחשון
וכמו שכתבתי , פירוש שמו של
מרחשון :
מרח-שון = ורח-שמן =
ירח (חודש)
השמן (
זית )
(הפירוש המקובל הוא הירח השמיני , אבל לדעתי הכוונה דווקא לירח השמן)
שמות כז20
: "ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך
שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד"
דבש (תמר , חרוב)
ירחו לקש
הרוב מפרשים
לקש פה במובן זריעה מאוחרת
, שכן
לקש עניינו מאוחר
דברים יא14
: "ונתתי מטר ארצכם בעתו
יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך"
יורה
= גשם - (ראשון)
מלקוש
= (גשם) – אחרון
אבל לדעתי יתכן
שלקש =
חרוב (דבש חרובים)
(ערבית : דיבס , ר'וב )
בספר עמוס מופיע
לקש במובן של
חגב - (
Locus
(t
(לדעתי ולדעת עוד מפרשים)
עמוס ז1
: "כה הראני אדני ה' והנה יוצר גבי בתחלת עלות
הלקש והנה
לקש אחר גזי המלך"
אבל
(
Locus
(t
פירושו גם
חרוב , מהחרובים נהגו להכין דבש
יתכן לדעתי גם לקשור
לקש לתמר ..
אולי יש קשר בין לקש ללכש (ולכיש..)
לכש
: סיבי כפות הדקלים שמכינים מהם חוטים לקליעה
כך שלכש / לקש קשור כנראה לתמר (דבש תמרים) ..
"מלך" לכיש – היה "יפיע"
יפיע עניינו רם – תמיר – תמר..
(פשתה..)
ירחו עצד פשת
עצד / מעצד – כלי לקצירה
ישעיהו מד12
:
"חרש ברזל
מעצד ופעל בפחם ובמקבות יצרהו
ויפעלהו בזרוע כחו גם רעב ואין כח לא שתה מים וייעף"
ירמיהו י3
:
"כי חקות העמים הבל הוא כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש
במעצד "
שמות ט31-32
: "
והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב
והפשתה
גבעל
והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה"