מאת: רמי ניר
אל:
נכתב ב: 07:38:14 03.07.2007, כתוספת/תגובה ל: ניחם = ריחם?
שנות ילדות עברו עלי ברחוב "נֵצַח יִשְׂרָאֵל" בתל-אביב...וברחוב הניצב אליו...ובו "כיכר מסריק"...
כילד...שאלתי (תמיד) מה זה "נֵצַח יִשְׂרָאֵל"...ולא קבלתי תשובה...
ההתרשמות מעצם השם "נֵצַח יִשְׂרָאֵל"...הייתה קשה...כי בקצה המזרחי של הרחוב הוקם בית-ספר לילדים מוגבלים...והיו השלכות של גנאי לשמו של הרחוב...
***
כאשר למדנו על חלוצים יהודים גיבורים שהקימו את קבוצת ניל"י...רווח לי קצת...ונוספה גאווה לעצם השם...שמקורו מסתבר בראשי תיבות לדברי שמואל לשאול:
"נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר"...
כלומר..."נֵצַח יִשְׂרָאֵל"...הוא מקור של "אמת"...ניצחית...
***
כקורא תנ"ך...איבחנתי כי בפתיח מופיעה המילה..."וְגַם"...ובסיום מופיעה המילה "לְהִנָּחֵם"...
כמתועד:
"וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם"
"כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"...
(שמואל א' טו' 29)
***
מכלול ההקשרים מחייב התייחסות אל התגובה האלוהית על מעשה..."כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי"...(טו' 23)...של שאול...
ונכון כי יש אפשרות לפרש כהסבר של חרטה את..."יַעַן מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ"...(שם)
אולם...אם..."נֵצַח יִשְׂרָאֵל"...זו ההשקפה האלוהית על רצף "טווחי הזמן" לאורך ההיסטורית...אז אלהים מגיב במידה כנגד מידה...ולא בחרטה...ולא בחיפוש אחרי נחמה..."לְהִנָּחֵם"...
"כִּי לֹא אָדָם הוּא"...להתחרט...להתנחם...ולהפריח שקרים...ולאכזב...