מדרשים נבחרים מתוך ילקוט שמעוני לספר שמות

קוד: מדרשים נבחרים מתוך ילקוט שמעוני לספר שמות בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

מבחר שמעוני בראשית:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_2.html?no_cache=1379179964

מבחר שמעוני שמות:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_3.html?no_cache=1379180222

מבחר שמעוני ויקרא:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_4.html?no_cache=1379180398

מבחר שמעוני במדבר:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_5.html?no_cache=1379180567

מבחר שמעוני דברים:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/klli_mdrjim_index_6.html?no_cache=1379180716

מדרשים נבחרים מתוך ילקוט שמעוני לספר שמות

הקדמה

להלן קובץ מדרשים מתוך ילקוט שמעוני (באתר דעת).

בחרתי את המדרשים הידועים ביותר, בתוספת כאלו שמצאו חן בעיני, גם אם הם פחות ידועים.

בשנתיים האחרונות אני מעלה מדרשים לפרשת השבוע לעמוד הפייסבוק של אתר הניווט בתנ"ך, תחילה ממדרש רבה (תשע"ב) ובשנה שאחר-כך (תשע"ג) ממרדש תנחומא. השנה (תשע"ד) הגעתי לילקוט שמעוני, אלא שהפעם ברצוני ליצור קובץ שאפשר יהיה לחזור אליו גם בהמשך.

הרבה מהמדרשים כאן מופיעים בפירושו הקלאסי של רש"י לתורה, אלא שכאן הם מובאים במקור ובהרחבה.

כמו כן, ראוי לומר כי המדרשים כאן חוזרים במידה רבה על המדרשים במדרש רבה ובתנחומא.

על כן, אני חושב שמי שיקדיש לזה 10 דקות בשבוע בסופו של דבר יהיה בקיא במדרשים החשובים לתורה ויהיה לו בסיס איתן בהם.

 

פרשת שמות

שמות א:

קסב: כל השבטים לשם גאולתן נקראו.
ראובן - ויאמר ה' ראה ראיתי.
שמעון - וישמע אלוהים את נאקתם.
לוי -
ונלוו גויים רבים אל ה'.
יהודה - ואמרת ביום ההוא אודך ה'.
בנימין - נשבע ה' בימינו.
דן - וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי.
נפתלי - נופת תטופנה שפתותיך כלה.
גד - לשם המן והמן כזרע גד.
אשר - לשם הגאולה ואשרו אתכם כל הגוים.
יוסף - והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו.
יששכר -
יש שכר לפעולתך נאם ה'.
זבולן - בנה בניתי בית זבול לך.

...

וימת יוסף וכל אחיו -
ראובן
נולד בי"ד בכסליו מת בן (ד) קנ"ה שנים.
שמעון נולד בכ"ח בטבת ומת בן ק"כ שנה.
לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן קל"ז שנים.
יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן קי"ט שנים.
דן בט' באלול ומת קכ"ה שנה.
נפתלי נולד בה' בתשרי ומת בן קל"ג שנה.
גד בי' במרחשון ומת בן קכ"ה שנים.
אשר בכ' בשבט ומת בן קכ"ג שנים.
יששכר נולד בי' באב ומת בן קכ"ב שנים.
זבולון בז' בתשרי ומת בן ק"י שנה.
בנימין נולד בי"א במרחשון ומת בן קט"ו שנים.
יששכר נולד בי' באב ומת בן קכ"ב שנים. זבולון בז' בתשרי ומת בן ק"י שנה.
(ה) באייר ושבט לא נולדו נשתייר לאפרים ומנשה.

...

רבי חייא אמר:
כל אחת ואחת מישראל הייתה יולדת שישה בכרס אחד, שנאמר: ותמלא הארץ אותם.

...

ויקם מלך חדש -
רב ושמואל, חד אמר:

חדש ממש, דכתיב: חדש.

וחד אמר:
שנתחדשו גזרותיו, דלא כתיב: וימת וימלוך.

...

והיינו דאמר ר' אלעזר:
כי בדבר אשר זדו עליהם, בקדרה שבשלו בה נתבשלו.
שלושה היו באותה עצה:
בלעם, שיעץ נהרג.
איוב, ששתק נדון ביסורים.
יתרו, שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית.

...

קסג: ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך -
רבי אלעזר
אומר:
בפה רך.

ר' שמואל אומר:
בפריכה.

...

קסד: דרש ר' עקיבא:
בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמין להן דגים קטנים בתוך כדיהן ושואבות מחצה דגים ומחצה מים, ובאות ושופתות שתי קדרות:
אחת של חמין,
ואחת של דגים.
ומוליכות אותן אצל בעליהן בשדה, מרחצות אותם וסכות אותם ומאכילות ומשקות אותם, ונזקקות להם בין שפתים, שנאמר: אם תשכבון וגו'. וכיון שמתעברות באות לבתיהן. וכשמגיע זמן לידתן הולכות [ויולדות] בשדה תחת התפוח, שנאמר: תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך, והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקה אותם ומשפר אותם, כחיה משפרת את הולד, שנאמר: ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך. ומלקט להן שני עגולין:
אחד של שמן,
ואחד של דבש, דכתיב: ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור.

...

ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים -
רב ולוי, חד אמר:

בתי כהונה ולוויה - אהרן ומשה.

וחד אמר:
בתי מלכות - דוד נמי מִמִּרְיָם קאתי/

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=1&mefaresh=shimoni

 

 

שמות ב:

קסה: וילך איש מבית לוי -
להיכן הלך?
שהלך בעצת בתו.

תנא:
עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שאמר פרעה: כל הבן הילוד, אמר: לשוא אנו עמלים, עמד וגרש את אשתו, עמדו כולן וגרשו את נשותיהן.
א"ל בתו: אבא, גזרתך קשה [משל פרעה], שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות.
פרעה לא גזר אלא בעוה"ז, ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא.
פרעה רשע הוא ספק מתקיימת גזרתו ספק אינו מתקיימת, ואתה צדיק וגזרתך מתקיימת, שנאמר: ותגזר אומר ויקם לך.
עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן.

...

קסו: וחכמים אומרים:
בשעה שנולד משה, נתמלא כל העולם כולו אורה.
כתיב הכא: כי טוב הוא.
וכתיב התם: וירא אלוהים את האור כי טוב.

...

ותחמרה בחמר ובזפת -
חמר
מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע

...

כתיב: ותקח מרים הנביאה אחות אהרן ולא אחות משה?!
מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואמרה: עתידה אמי שתלד בן שהוא מושיע את ישראל. בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה.
אמר לה: בתי נתקיימה נבואתך.
כשהטילוהו לים [עמד אביה] וטפח לה על ראשה.
אמר לה: היכן נבואתך?
היינו, דכתיב: ותתצב אחותו לידע מה יהא בסוף נבואתה.

במדה שאדם מודד בה מודדין לו, וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר: ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר, שנאמר: והעם לא נסע עד האסף מרים.

...

ותשלח את אמתה ותקחה -
ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר:

ידה.

וחד אמר:
שפחתה.

...

מילדי העברים זה -
מנא ידעה?
שראתה אותו מהול.

...

ויהי בשנה השלישית ללדת משה, ופרעה יושב על כסאו, והגבירה יושבת מימינו ובתיה יושבת משמאלו, והנער יושב בחיקה, וכל שרי המלוכה יושבים אצלו. ויהי הם יושבים אל השלחן ויושט הנער את ידו ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו, ויבהלו המלך והשרים על זה, ויתמהו תמיהה גדולה מאד.
ויען בלעם הקוסם אחד מסריסי המלך ויאמר: זכר נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת ואת אשר פתר עבדך. ועתה הלא זה העלם מילדי העברים אשר אלוהים בקרבם, ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים...

ואם על המלך טוב נשפכה את דמו ארצה בטרם יגדל ויקח את המלוכה מידך, ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. וישלח אלוהים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל, וידמה כאחד מהם.
ויען המלאך ויאמר: אם על המלך טוב, יביאו אבן שהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד. והיה אם ישלח ידו אל השהם, דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו. ואם על הגחלת ישים ידו, דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר המלאך. ויביאהו לו את השהם ואת הגחלת, ויקח המלאך ידו אל הגחלת, ותדבק הגחלת באצבע, וישאה אל פיו ותבער קצת שפתיו ושפת לשונו, ונעשה כבד פה וכבד לשון. ויחדלו המלך והשרים מהמית את הילד, ויהי בבית פרעה אחרי כן שנים חמש עשרה.

...

קסז: א"ר שמעון בן לקיש:
כל המגביה ידו על חברו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר: ויאמר לרשע למה הכית לא נאמר, אלא למה תכה.

...

ומי היו?
דתן ואבירם. ולמה?
כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים, תלה.
הם שאמרו הדבר הזה,
והן שהותירו את המן,
והן שאמרו נתנה ראש,
והן שנחלקו עם קרח.

...

קסח:... וילכוד משה את העיר בחכמתו, ויושיבוהו על כסא המלוכה, וישימו כתר מלכות בראשו, וגם את הכושית הגבירה נתנו לו לאשה. ויירא משה את אלהי אבותיו ולא בא אליה, כי זכר את השבועה אשר השביע אברהם את אליעזר עבדו לאמר: לא תקח אשה לבני מבנות כנען. וגם כה עשה יצחק בברוח יעקב מפני עשו, ויצוהו ויאמר לו: לא תתחתן בבני חם, כי זכרנו את אשר נתן את בני חם לעבדים לבני שם ולבני יפת. ויירא משה מפני ה' אלהיו ויתהלך לפניו באמת בכל לבבו, ולא סר מן הדרך אשר הלכו בה אברהם יצחק ויעקב. ויתחזק במלכות בני כוש, וילחם את אדום ואת בני קדם ואת ארם, ויכניעם תחת יד בני כוש. והימים אשר מלך על בני כוש ארבעים שנה. ויצלח בכל מלחמתו כי ה' אלהי אבותיו אתו...

...

קסט: אית דאמרי:
שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חבר, חובב, רעואל, פוטיאל, קיני.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=2&mefaresh=shimoni

 

 

שמות ג:

קסט: ומשה היה רועה -
כתיב: ה' צדיק יבחן.

אמר רבי יצחק:
במה בוחן את הצדיקים?
במרעה.
דוד נבחן במרעה, שנאמר: מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו.
[עמוס] נבחן במרעה, שנאמר: ויקחני ה' מאחרי הצאן.
אף משה נבחן במרעה, שנאמר: ומשה היה רועה.

...

קע: משה משה -
אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל,
לשון חבה לשון זירוז.

...

קעא: אהיה אשר אהיה -
א"ל הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל אני הייתי עמהם בשעבוד זה, אני אהיה עמהם בשעבוד מלכיות.
..

...

קעב: לך ואספת את זקני ישראל -
לא במקום אחד ולא בשני מקומות המקום חולק כבוד לזקנים. בכל מקום אתה מוצא שהקב"ה חולק כבוד לזקנים.
כיוצא בו: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.
וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל.
ואל משה אמר עלה אל ה' ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה.
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו'.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
מנין שלעתיד לבוא חולק כבוד לזקנים?
שנאמר: וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'. ונגד מלכיו ונגד נביאיו
לא נאמר, אלא ונגד זקניו כבוד.

והלא דברים ק"ו:
ומה מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים, על אחת כמה וכמה בשר ודם שצריך שיחלוק כבוד לזקנים!
וכן אתה מוצא, שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנאמר: קצפתי על עמי חללתי נחלתי, [יכול] יהיו מחוללי על הכל?
תלמוד לומר: על זקן הכבדת עולך.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=3&mefaresh=shimoni

 

 

שמות ד:

והן לא יאמינו לי -
אמר ריש לקיש:

החושד בכשרים לוקה בגופו. מנלן?
ממשה, דכתיב: והן לא יאמינו לי.
וקמי קודשא בריך הוא גלי' דהוו מהימני.
א"ל: הן מאמינים בני מאמינים, ואתה אין סופך להאמין.
מאמינים – דכתיב: ויאמן העם.
בני מאמינים – דכתיב: והאמין בה'.
ואתה אין סופך להאמין, דכתיב: יען לא האמנתם בי.
וממאי דלקה?
דכתיב: הבא נא ידך בחיקך.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=4&mefaresh=shimoni

 

 

שמות ה:

קעה: אמר רבי לוי:
למה הדבר דומה?
לכהן שהיה לו עבד, יצא הכהן מן המדינה. הלך עבדו לבקשו בין הקברות. התחיל צווח: אדוני! אדוני!
אמרו לו: מי הוא אדונך?
אמר להם: פלוני כוהן.
אומרים לו: שוטה שבעולם, כוהן אתה מבקש בבית הקברות?!
כך אמר פרעה למשה: מי ה'?!
הוצאתי דיפתרא של אלוהות ובקשתיו בתוכה ולא מצאתיו.
אמר ליה: שוטה שבעולם, האלוהות שבידך מתים הם, אבל אלהינו חי וקיים הוא, שנאמר: וה' אלוהים אמת הוא אלוהים חיים מלך עולם.

...

קעו: מכות המצרים י"ב חדש.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=5&mefaresh=shimoni

 

 

פרשת וארא

שמות ו:

קעו: א"ל הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין!
הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי, ולא אמרו לי מה שמך.
אמרתי לאברהם: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל ולא הרהר על מדותי.
אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת וגו' בקש מים לשתות ולא הניחוהו עד שעשה מריבה, שנאמר: ויריבו רועי גרר וגו' ולא הרהר על מדותי.
אמרתי ליעקב: הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה, בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר על מדותי, ולא אמרו לי מה שמך.
ואתה אמרת לי: מה שמך בתחלה, ועכשיו אמרת לי: והצל לא הצלת, עתה תראה את אשר אעשה לפרעה, ואין אתה רואה במלחמת ל"א מלכים.

...

קעז: מיתיבי רבי חידקא:
שמעון השקמוני היה לו תלמיד חבר מתלמידי רבי עקיבא, וכן היה אומר: יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן, אלא לא היה יודע אם נוטלין חלק בכורה אם לאו, וראויה פרשת נחלות שתכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על שמן. ויודע היה משה שמקושש במיתה, שנאמר: מחלליה מות יומת, אבל לא היה יודע באיזה מיתה. וראויה הייתה פרשת מקושש שתכתב על ידי משה, אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו. ללמדך, שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב.

...

קעח: ר' יהודה בן בתירא אומר:
הרי הוא אומר: ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, וכי יש לך אדם שמתבשר בשורה ואינו שמח?! נולד לך בן זכר, רבך מוציאך לחירות ואינו שמח?!
אם כן מה תלמוד לומר ולא שמעו אל משה?
אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע"ז.
וכן הוא אומר: ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו, וימרו בי ולא אבו לשמוע, ואעש למען שמי לבלתי החל.
וכן הוא אומר: משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות.

...

קעט: אמר רבא:
הנושא אשה צריך לבדוק באחיה, שנאמר: ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב, ממשמע שנאמר: בת עמינדב איני יודע שהיא אחות נחשון?!
אלא מה תלמוד לומר אחות נחשון?
מכאן לנושא אשה שצריך לבדוק באחיה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=6&mefaresh=shimoni

 

 

שמות ז:

קפ: דבר אחר:
ראה נתתיך אלוהים -
א"ל הקב"ה: לפי שעשה עצמו אלוה, הודיעו שאינו כלום בעולם, הריני עושה אותך עליו אלוהים.
ומנין שעשה פרעה את עצמו אלוה?
שנאמר: יען אמר לי יאורי ואני עשיתני - אני הוא שבראתי את עצמי.
וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו עצמן אלוהות, והרעו לנפשם, שלוש מאומות העולם ואחד מישראל, ואלו הן:
חירם,
ונבוכדנצר,
ופרעה,
ויואש.
...

...

קפא: כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת -
זה שאמר הכתוב: כל רוחו יוציא כסיל - זה פרעה, כיון שהלכו משה ואהרן אצלו, אמר להם: תנו לכם מופת, מיד וישלך אהרן את מטהו.
באותה שעה שחק פרעה עליהם, א"ל: למה אתם סבורים שבאתם לשחק עלי, איני מתירא מן הדברים האלו, כל מצרים מלאה כשפים, תבן אתם מוליכים לעפריים?!
כתם לרקם?!

...

קפב: א"ר חייא בר אבא:
בלטיהם -
אלו מעשה שדים.

בלהטיהם -
אלו מעשה כשפים.
וכן הוא אומר: ואת להט החרב.

א"ר יוחנן:

למה נקרא שמם כשפים?
שמכחישין פמליא של מעלה.

...

אמר ר' לוי:
ממכת דם העשירו ישראל, כיצד?
היה המצרי וישראל יושבים בתוך בית אחד, והיה הגיגית מלאה מים. והיה המצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה ונעשה דם, וישראל הולך ושותה מים מתוך הגיגית, והיה המצרי אומר: תן לי מידך מעט מים, והיה נותן לו - נמצא ביד מצרי דם. והיה אומר לו: בוא אני ואתה ונשתה מן הקערה, והיה ישראל שותה מים והמצרי דם, וכשהיה המצרי לוקח מישראל מים היה שותה מים, לפכיך, ממכת דם העשירו ישראל.

...

ותעל הצפרדע - צפור שיש בו דעה, בשעה שהיו העופות צמאים והיו מתיראין לשתות מים, היה קורא אותם ואומר להם: בואו שתו ואל תיראו.

...

דרש תודוס איש רומי:
מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו את עצמן לכבשן האש?
נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם, כתיב בהם: ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך.
אימתי משארת מצויה בתנור?
בשעה שהתנור חם, אנו על אחת כמה וכמה.
ומה פרע להם הקב"ה?
שכל הצפרדעים מתו ואותן שירדו לתנור לא מתו, מפני שמסרו עצמן לשרפה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=7&mefaresh=shimoni

 

 

שמות ח:

קפג: ותעל הצפרדע -
ר' עקיבא אומר:

צפרדע אחת הייתה, השריצה ומלאה כל ארץ מצרים.

א"ל רבי אלעזר בן עזריה:
עקיבא, מה לך אצל אגדה?
כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות.
צפרדע אחת הייתה, שרקה להם והם באו.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=8&mefaresh=shimoni

 

שמות ט:

קפה: ואולם בעבור זאת וגו' -
הוא נשתייר מכל הבכורות.
וכן הוא אומר: מבכור פרעה, בא הכתוב ללמד על פרעה שהוא בכור.
או לא בא ללמד אלא על בנו שהוא בכור?
כשהוא אומר: היושב על כסאו הרי בנו, אמור הא מה תלמוד לומר מבכור פרעה?
בא הכתוב ללמדך על פרעה שהוא בכור, ונשתייר מכל הבכורות.
ובעל צפון נשתייר מכל היראות, כדי לפתות לבן של מצריים, עליו הכתוב אומר: משגיא לגוים ויאבדם.

...

הנני ממטיר כעת מחר -
שרט לו שריטה אחת על הכותל, אמר לו: למחר כשתגיע השמש לכאן, אני מוריד ברד עליך, אשר לא היה כמוהו - כמוהו לא היה, אבל עתיד להיות.
אימתי הוא מתוקן?
לסנחריב, דברי רבי סימון.

ר' חנניה אומר:
למכת גוג ומגוג, שנאמר: וגשם שוטף ואבני אלגביש.

...

קפו: ויהי ברד ואש מתלקחת -
ר' יוסי בר חנינא אמר:

צלוחית של ברד מלאה אש.

רבי נחמיה אמר:
אש וברד פתוכין זה בזה.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=9&mefaresh=shimoni

 

 

פרשת בא

שמות י:

קפו: וכמה עביו של אותו החשך?
[רבותינו אמרו:
עבה כדינר] קורדינא, [שנאמר]: וימש חושך [שהיה בו ממש].

ז' ימים של חשך היה על מצרים:
ג' ימים הראשונים מי שהיה יושב ומבקש לעמוד – עומד, ומי שהיה עומד אם היה מבקש לישב – יושב.
ועוד ג' ימים אחרים, מי שהיה יושב - לא היה יכול לעמוד, ומי שעומד - לא היה יכול לישב. ואיזה יום שביעי?
זה יום שביעי של ים, שנאמר: ויהי הענן והחשך - היה הענן [מחשיך] למצרים ומאיר לישראל, דכתיב: ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, והיו ישראל נכנסין לבתיהן של מצריים ורואין כל מה שיש להן.
ובשעה שאמר להן הקב"ה: ושאלה אשה משכנתה, היו ישראל נכנסין אצלם ואומרים להם: השאילני אותו הכלי שיש לך.
והוא אומר: אין לי.
ואומר לו: אני יודע שיש לך, והרי הוא בתוך התיבה שלך, הרי הוא במקום פלוני ראיתי אותו בידך, והיה משאילו אותו הכלי.
ומהיכן היו ישראל יודעין?
אלא באותן ימי החשך.
וממכת חשך וממכת דם העשירו ישראל.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=10&mefaresh=shimoni

 

 

שמות יא:

וכל בכור בהמה -
ר' הונא אמר:

אם אדם חטא בהמה מה חטאה?
אלא לפי שהיו המצרים משתחוים לטלאים, שלא יהו המצרים אומרים: קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה על עצמה, קשה יראתנו שלא שלט בה פורענות.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=11&mefaresh=shimoni

 

 

שמות יב:

קפז: החודש הזה לכם -
א"ר יצחק:

לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם, ולמה התחיל מבראשית?
משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים.

...

קפח: החודש הזה לכם -
אמר ר' ישמעאל:

משה הראה את החודש לישראל ואמר להם: כזה תהיו רואים וקובעים כן לדורות.

ר' עקיבא אומר:
זה אחד משלשה דברים שנתקשה משה בהן והראהו המקום למשה כולן באצבע.
כיוצא בו אתה אומר: וזה מעשה המנורה.
כיוצא בו: וזה לכם הטמא.

...

קצ: החודש הזה לכם -
מסור הוא לכם.

...

קצא: ר' קריספא בשם ר' יוחנן:
לשעבר אלה מועדי ה', מכאן ואילך אשר תקראו אותם אם קריתם אַתֶּם - מוֹעֲדַי ואם לאו- אינם מועדי.

...

קצו: ר' שמעון בן יוחי אומר:
בא הכתוב (נג) להשוות ראשון לאחרון ואחרון לראשון -
מועד צאתך -
לשחיטתו,
כבוא השמש
- לצליתו,
בערב –
לאכילתו.

...

קצז: מכאן אמרו:
אכילת פסחים ואכילת זבחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר.
ולמה אמרו חכמים עד חצות?
כדי להרחיק אדם מן העבירה ולעשות סייג לתורה, ולקיים דברי אנשי כנסת הגדולה שהיו אומרים שלושה דברים:
הוו מתונים בדין,
והעמידו תלמידים הרבה,
ועשו סייג לתורה.

...

קצט: והכיתי כל בכור -
שומע אני על ידי מלאך, או על ידי שליח?
תלמוד לומר: וה' הכה כל בכור בארץ מצרים - לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח.

...

רו: דאמר שמואל:
לחם עֹנִי - לחם שעונין עליו דברים...

...

רח: רבן גמליאל אומר:
כל מי שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. אלו הן:
פסח,
מצה,
ומרור.
..

...

רי: ומושב בני ישראל -
כתוב אחד אומר: שלשים שנה וארבע מאות שנה.
וכתוב אחד אומר: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה.
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזרה בן הבתרים.

...

רבי אליעזר אומר:
בניסן נגאלו בתשרי עתידין להגאל, דכתיב: תקעו בחדש שופר.
וכתיב: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.

רבי יהושע אומר:
בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל.
מאי טעמא ליל שמורים הוא לה'?
לילה
המשומר ובא מששת ימי בראשית.
ואידך לילה המשומר ובא מן המזיקין.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/shmot12b-shimoni.htm

 

 

שמות יג:

ריח: ויאמר משה אל העם זכור וגו' -
אין לי אלא שמזכירין יציאת מצרים בימים, בלילות מנין?
תלמוד לומר: למען תזכרו את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך.
ימי חייך – הימים.
כל ימי חייך – הלילות, כדברי בן זומא.

וחכמים אומרים:
ימי חייך - בעולם הזה.
כל ימי חייך - להביא לימות המשיח.

א"ל בן זומא:
עתידין ישראל שלא להזכיר יצאית מצרים לעתיד לבא, שנאמר: לכן הנה ימים באים וגו' כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא, מגיד שאין מזכרין יציאת מצרים לעתיד לבא.

...

רכא: בעבור זה עשה ה' לי -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: מה העבודה הזאת לכם. אלא [זה] בן רשע שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה תוציאו מן הכלל.
אמרו לו: בעבור זה עשה ה' לי - ולא לו, אלו היה שם לא היה נגאל.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.

...

רכב: תנו רבנן:
לטטפת לטטפת - לטוטפות הרי כאן ארבע, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר:
אינו צורך טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים.

...

רכה: מה העדות והחקים והמשפטים -
נמצאת אומר ארבעה בנים הם:
אחד חכם,
ואחד טפש,
ואחד רשע,
ואחד שאינו יודע לשאול.
..

...

רכו: רב הונא בשם בר קפרא:
בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים:
שלא שינו את שמם - ראובן ושמעון נחתון, ראובן ושמעון סלקון.
שלא שינו את לשונם - כי פי המדבר אליכם, בלשון הקדש היה מדבר.
ושלא היה בהן לשון הרע – דבר נא באזני העם וישאלו, את מוצא שהדבר היה מופקד אצלם י"ב חדש, ולא נמצא אחד מהן שהלשין על חבירו.
שלא היה בהן פרוץ בערוה.
תדע לך, שהרי בת אחת הייתה ופרסמה הכתוב, שנאמר: ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן.

...

רכז: וחמושים -
אין חמושים אלא מזוינים, שנאמר: ואתם תעברו חמושים, מלמד שהיו מצויינין בחמשה מיני זיין.

דבר אחר:
אין חמושים אלא מזורזים, שנאמר: ו יעברו בני גד ובני ראובן חמושים כארבעים אלף חלוצי צבא.

דבר אחר:
וחמושים -
אחד מחמשה עלו.

דבר אחר:
אחד מחמשים.

ויש אומרים:

אחד מחמש מאות.

...

תנו רבנן:
בוא וראה כמה חביבות מצוות על משה רבינו, שכל ישראל נתעסקו בבזה, והוא נתעסק במצוות, שנאמר: חכם לב יקח מצות.
ומנין היה יודע משה היכן יוסף קבור?
אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור.
הלך משה אצלה א"ל: כלום את יודעת היכן יוסף קבור?
א"ל: ארון של מתכת עשו לו מצריים ושקעוהו בנהר נילוס, כדי שיתברכו מימיו.
הלך משה ועמד על שפת נילוס. א"ל: יוסף יוסף, הגיע העת שנשבע הקב"ה שגואל את ישראל, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה את עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו נקיים משבועה.
מיד צף ארונו של יוסף, ואל תתמה, שהרי כתיב: ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר וגו' אנה נפל ויראהו את המקום ויצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל.

והרי דברים קל וחומר:
ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף מפניו, מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה!

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=13&mefaresh=shimoni

 

 

פרשת בשלח

שמות יד:

רלא: וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' -
תפסו להם אומנות אבותם...

...

רלג: ארבע כתות נעשו ישראל על הים:
אחת אומרת: נפול לים.
ואחת אומרת: נחזור למצרים.
ואחת אומרת: נעשה מלחמה כנגדן.
ואחת אומרת: נצווח כנגדן.
זו שאומרת: נפול לים, נאמר להם: התיצבו וראו.
זו שאומרת: נחזור למצרים, נאמר להם: כי אשר ראיתם.
זו שאומרת: נעשה מלחמה כנגדן, נאמר להם: ה' ילחם.
וזו שאמרת: נצווח כנגדן, נאמר להם: ואתם תחרישון.

...

ואתה הרם את מטך -
עשרה נסים נעשו לישראל על הים:
נבקעו המים ונעשו כמין כיפה, שנאמר: נקבת במטיו.
נחלק לשנים,
שנאמר: נטה את ידך על הים ובקעהו.
נעשה יבשה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה.
נעשה כמין טיט,
שנאמר: דרכת בים סוסיך חומר וגו'.
ונעשה פרורים פרורים, שנאמר: אתה פוררת בעזך ים.
נעשה סלעים סלעים, שנאמר: ראשי תנינים על המים.
נעשה גזרים גזרים, שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים.
נעשה ערמות ערמות, שנאמר: וברוח אפיך נערמו מים.
נעשו כמו נד, שנאמר: נ צבו כמו נד נוזלים.
יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר: ויוציא נוזלים מסלע.
קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בלוס של זכוכית, שנאמר: קפאו תהומות.

...

אמר רבי שמואל בר נחמני:
מאי דכתיב: ולא קרב זה אל זה כל הלילה?
בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה.
אמר להם הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני?!

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=14&mefaresh=shimoni

 

 

שמות טו:

רמא: דבר אחר:
למה ב אז?
אמר משה: ב אז קראתי תגר לפני הקב"ה, שנאמר: ומאז באתי אל פרעה - בלשון שסרחתי בו, בלשון אני מתקן ואקלס אותך.

...

תניא ר' מאיר אומר:
מנין לתחית המתים מן התורה?
שנאמר: אז ישיר משה - שר לא נאמר אלא ישיר.

...

כך ישראל היו נתונין בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה.
נזף בהם, אמר להם הקב"ה: בני נתונין בצרה ואתם מקלסין אותי?!
כיון שעלו מן הים, בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה...

...

רמב: את השירה הזאת -
וכי שירה אחת היא, והלא עשר שירות הן?
הראשונה במצרים, שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג.
השניה שנאמרה על הים, שנאמר: אז ישיר משה.
שלישית שנאמרה על הבאר, שנאמר: אז ישיר ישראל.
ושאמר משה, שנאמר: ויהי ככלות משה לכתוב.
ושאמר יהושע, שנאמר: אז ידבר יהושע.
ושאמרו דבורה וברק, שנאמר: ותשר דבורה.
ושאמר דוד, וידבר דוד לה', מזמור שיר חנוכת הבית.
ושאמר שלמה, שנאמר: אז אמר שלמה.
ושאמר יהושפט, שנאמר: בצאת לפני החלוץ [אומרים] הודו לה' כי לעולם חסדו.
מה נשתנה הודאה זאת מכל הודאות שבתורה?
שבכולן נאמר: כי טוב, וכאן לא נאמר כי טוב,
מלמד כביכול לא הייתה שמחה במרום על אבדן של רשעים.
וקל וחומר על אבדתו של צדיק אחד, שהוא שקול כנגד כל העולם כולו, שנאמר: וצדיק יסוד עולם.
העשירית לעתיד לבא, שנאמר: שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ.
ואומר: שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסדים.

כל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה, כשם שהנקבה יולדת, כך התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד. אבל התשועה שהיא עתידה לבא קרויה בלשון זכר, שנאמר: שאלו נא וראו אם יולד זכר, כשם שאין הזכר יולד, כך התשועה העתידה לבא אין אחריה שעבוד, שנאמר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים.

...

דבר אחר:
גאה גאה -
גאה ועתיד להתגאות, שנאמר: כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם וגו'...

...

רמג: דבר אחר:
גאה גאה -
מתגאה הוא על כל המתגאים, שבמה שאומות מתגאים לפניו, בו נפרע מהן...

...

ויהי לי לישועה -
היה לי ויהיה לי לעתיד לבא.

 

זה אלי -
ר' אליעזר אומר:

מנין אתה אומר: שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וישעיה?
שנאמר: וביד הנביאים אדמה.
וכתיב: נפתחו השמים ואראה וגו'.

משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שנכנס למדינה ועליו צפירה מקיפתו, וגבוריו מימינו ומשמאלו, וחיילות מלפניו ומלאחריו, והיו הכל שואלין לומר: אי זה המלך, מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן, אבל כשנגלה הקב"ה על הים, לא הצורך אחד מהן לשאול אי זהו המלך, אלא כיון שראוהו הכירוהו, פתחו כולן ואמרו: זה אלי ואנוהו.

...

רמה: זה אלי ואנוהו -
התנאה לפניו במצוות:
עשה סוכה נאה,
ולולב נאה,
שופר נאה,
כתוב ספר תורה לשמו בדיו נאה,
בקולמוס נאה,
בלבלר אומן,
וכורכו בשיראות נאין.

אבא שאול אומר:
הוי דומה לו:
מה הוא רחום וחנון,
אף אתה רחום וחנון.

...

רמו: ה' איש מלחמה -
ר' יהודה אומר:

הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין.
נגלה עליהן כגבור חגור חרב, שנאמר: חגור חרבך על ירך גבור.
נגלה כפרש, שנאמר: וירכב על כרוב.
נגלה בשריון וכובע, שנאמר: וילבש צדקה כשרין.
נגלה בחנית, שנאמר: לנגה ברק חניתך. וכתיב: והרק חנית וסגור.
נגלה בקשת ובחנית וחצים, שנאמר: עריה תעור קשתך. וכתיב: וישלח חציו ויפיצם.
נגלה עליו בצנה ומגן,
שנאמר: צנה וסוחרה אמתו ואומר: החזק מגן וצנה וגו'.

או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו?
תלמוד לומר: ה' שמו - בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו.
ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו?!
אלא שאם צרכו ישראל להם, למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה, אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם, שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם.

...

דבר אחר:
כמו אבן -
היא הייתה מיתה בינונית.
הרשעים שבהן היו מטורפין כקש,
הבינונים כאבן,
הפקחין
שבהן צללו כעופרת במים אדירים.

...

רמט: אמר אויב -
זה היה תחלת הפרשה, ולמה נכתב כאן?
ללמדך, שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו.
זה היה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: בשנת מות המלך עוזיהו.
זה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: בן אדם עמוד על רגליך.

ויש אומרים:
בן אדם חוד חידה.
זה היה תחילת הפרשה וכו'.

ויש אומרים:

הלוך וקראת באזני ירושלים זה היה וכו'.

כיוצא בו: אני קהלת הייתי מלך זה היה וכו'.

...

רנ: ר' ישמעאל תנא:
מי כמכה באלם -
מי כמכה באלמים.

...

רנג: ד' נקראו נחלה:
ישראל, נקראו נחלה, שנאמר: והם עמך ונחלתך.
ארץ ישראל,
נקראת נחלה, שנאמר: בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה.
בית המקדש, נקרא נחלה, שנאמר: בהר נחלתך.
התורה, נקראת נחלה, שנאמר: וממתנה נחליאל.
אמר הקב"ה: יבואו ישראל שנקראו נחלה, לארץ שנקראת נחלה, ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה, בזכות התורה שנקראת נחלה.

...

א"ר אלעזר:
כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו, שזה ניתן בין שתי שמות, שנאמר: כי אל דעות ה' וזה ניתן בין שתי שמות, שנאמר: פעלת ה' מקדש ה'.

...

רנו: ויצעק אל ה' וגו' -
מכאן שאין הצדיקים קשין לקבל תפלתן. לפי דרכך אתה למד שתפלת הצדיק קצרה.

מעשה בתלמיד א' שעבר לפני ר' אליעזר וקצר בברכותיו.
א"ל תלמידיו: רבי, ראית פלוני שקצר בברכותיו, והיו אומרים עליו: ת"ח קצרן הוא זה.
א"ל: לא קצר זה יותר ממשה, שנאמר: אל נא רפא נא לה.

שוב מעשה בתלמיד אחד, שעבר לפני ר' אליעזר והאריך בברכותיו.
א"ל: רבי, ראית פלוני שהאריך בברכותיו, והיו אומרים עליו: ארכן הוא זה.
א"ל: לא האריך יותר ממשה רבינו, שנאמר: ואתנפל לפי ה' את ארבעים היום, שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך.

...

רנז: שם שם לו חוק ומשפט -
שם ניתן לישראל אחת עשרה מצוות:
שבע שנצטוו בני נח,
ואברהם על המילה,
ויעקב על גיד הנשה,
הוסיפו לישראל שבת וכבוד אב ואם.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/shmot15b-shimoni.htm

 

 

שמות טז:

רנח: אמר רבי יוסי בר רבי חנינא:
לא כשם שהזקן טועם ממנו היו התינוקות טועמין,
התינוקות היו טועמין אותו טעם חלב, שנאמר: והיה טעמו כטעם לשד השמן.
והבחורים
היו טועמין בו כדבש, שנאמר: וטעמו כצפיחת בדבש.
והזקנים
היו טועמין בו כלחם, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם.
והחולה היה טועמו כסולת מעורב בשמן, ודבש כטיסני זו שעושין לחולה, שנאמר: ובשלו בפרור.
ומנין שהיה בו טעם סלת ודבש?
שנאמר: ולחמי אשר נתתי לך סלת שמן ודבש.
מי שהיה זריז היה יוצא ומלקט מן השדה שנאמר: ויצא העם ולקטו.
והבינונים
היו יוצאין לפתח אהליהם ומלקטים.
והעצלים היו רובצים על מטותיהן ופושטין ידיהן, והוא יורד לתוך ידיהן, שנאמר: ותעל שכבת הטל.

...

מכאן היה רבי אליעזר אומר:
כל מי שיש לו מה שיאכל היום ואומר: מה אני אוכל למחר?
הרי מחוסר אמנה, שנאמר: למען אנסנו הילך בתורתי.

רבי יהושע אומר:
שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית, ועוסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאלו קיים כל התורה כולה.

מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר:
לא נתנה תורה לידרש אלא לאוכלי המן. הא כיצד?
היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן הוא אוכל ושותה, ומהיכן הוא לובש ומתכסה, הא לא נתנה תורה לידרש אלא לאוכלי המן, ושניים להם לאוכלי תרומה.

...

אמר רב יהודה אמר רב:
אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה, לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר: ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט.
וכתיב בתריה: ויבא עמלק.

...

אמר רבי חמא בר חנינא:
כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה, שנאמר: לא עלינו תלונותיכם כי על ה'.

אמר רב חסדא:
כל החולק על רבו כאילו חולק על השכינה, שנאמר: בהצותם על ה'.

אמר רבי חמא בר חנינא:
כל העושה מריבה עם רבו כעושה מריבה עם שכינה, שנאמר: המה מי מריבה אשר רבו בני בני ישראל את ה'.

אמר רבי אבהו:
כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחרי שכינה, שנאמר: וידבר העם באלהים ובמשה.

...

רס: תנו רבנן:
לחם אבירים אכל איש לחם -
שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי ר' עקיבא.

כשנאמר דבר לפני ר' ישמעאל,
אמר להו: צאו ואמרו לר' עקיבא טעית, וכי מלאכים אוכלים?
והלא כבר נאמר: לחם לא אכלתי אלא אל תקרי אבירים אלא אֵבָרִים, דבר שנבלע ברמ"ח אברים, אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזנך?
דברים שתגרי אומות מוכרין להן לישראל [ר"א אף אותן דברים] מָן מְפִיגָן.
אלא מה אני מקים ויתד תהיה לך על אזנך?
לאחר שסרחו, אמר הקב"ה: אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת והם לא רצו, עכשיו אני מטריח אותם שלוש פרסאות, היינו דכתיב: ויחנו על הירדן וגו'.

...

רבי אליעזר אומר:
אם תזכו לשמור את השבת - תנצלו משלש פורעניות:
מיומו של גוג ומגוג.
ומחבלו של משיח.
ומיום הדין הגדול.

לכך נאמר: אכלוהו היום.

...

וזה אחד מי' דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן:
הקשת,
והמן,
והמטה,
והשמיר,
והכתב,
ולוחות,
ופתיחת פי הארץ שבלעה את הרשעים,
ופתיחת פי האתון,
וקברו של משה,
ומערה,
שעמד בה משה ואליהו.

דבר אחר:
אף בגדיו של אדם הראשון,
ומקלו של אהרן
שקדיו ופרחיו.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=16&mefaresh=shimoni

 

 

שמות יז:

רסא: בשעה שבא עמלק להלחם עם ישראל, מה כתיב?
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים - על ידי שרפו ידיהם מן התורה ומן המצוות, שהכתוב אומר: ויקרא שם המקום מסה ומריבה והתחיל הקב"ה צווח: על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'.

אמר רבי לוי:
למה היו ישראל דומין?
לאחד שהיה לו בן והרכיבהו על כתפו, והיה מוליכו בשוק, והיה הבן רואה דבר של חפץ, ואומר לאביו: קח לי! והוא לוקח לו פעם ראשונה ושניה ושלישית.
ראה הבן אדם אחד, אמר ליה: ראית את אבא?
א"ל: שוטה, אתה רוכב על כתפי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך, ואת אומר לזה ראית את אבי?!
מה עשה אביו?
השליכו מעל כתפו, בא כלב ונשכו.
כך כשיצאו ישראל ממצרים הקיפם הקב"ה בז' ענני כבוד, שנאמר: יסובבנהו יבוננהו.
בקשו מן נתן להם. כיון שנתן להם כל צרכיהם, התחילו מהרהרים ואומרים: היש ה' בקרבנו? אמר להם הקב"ה: הרהרתם עלי, חייכם, שאני מודיע לכם, הרי הכלב בא ונושך אתכם.
ואי זה?
זה עמלק, שנאמר: ויבא עמלק - פרח כהדין זחלא.

...

רסד: והיה כאר ירים משה -
וכי ידיו של משה מגברות את ישראל, או ידיו שוברות את עמלק?
אלא כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי מעלה, היו ישראל מסתכלין בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן, והמקום עושה להם נסים וגבורות.

 

רסה: כיוצא בו: ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף.
וכי הנחש ממית ומחיה?
אלא היו ישראל מסתכלים בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן, והמקום שולח להן רפואות.

כיוצא בו: והיה הדם לכם לאות.
וכי מה הדם מהנה למלאך, או מה מהנה להן לישראל?
אלא כל זמן שהיו ישראל נותנים מן הדם על פתחיהן, המקום נגלה וחס עליהן, שנאמר: ופסח ה' על הפתח.

...

ויהי ידיו אמונה עד בא השמש -
וכי עד אותו יום לא בא השמש?
אלא מכאן שעמדה לו השמש.
זה שאמר הכתוב: יום ליום יביע אומר - זה יומו של משה, שבשר יומו של יהושע, אמר: יהי רצון שתעמוד לך חמה כשם שעמדה לי, לכך נאמר: ושים באזני יהושע.

...

רסז: כתוב אחד אומר: תמחה את זכר עמלק.
וכתוב אחד אומר: מחה אמחה את זכר עמלק.
עד שלא פשט ידו בכסא - תמחה את זכר עמלק.
ומשפשט ידו בכסא, כי מחה אמחה את זכר עמלק.
וכי בשר ודם יש בו כח לפשוט ידו בכסאו של הקב"ה?!
אלא על ידי שהוא עתיד להחריב את ירושלים, דכתיב: בעת ההיא ויקראו לירושלים כסא ה' לפיכך: מחה אמחה את זכר עמלק.

...

רסח: תניא, רבי יהודה אומר:
שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ:
להעמיד להם מלך,
ולהכרית זרעו של עמלק,
ולבנות להם בית הבחירה,

ואיני יודע איזו תחלה.
כשהוא אומר: כי יד כל כס יה מלחמה לה' בעמלק - הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה, ואין כס אלא מלך, שנאמר: וישב שלמה על כסא ה'.
ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה, אם לבנות להם בית הבחירה תחלה. כשהוא אומר: והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח, והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם, הא למדת להכרית זרעו של עמלק תחלה.
וכן בדוד הוא אומר: ויהי כי ישב המלך (דוד) בביתו וה' הניח לו מסביב וגו' ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה.

...

רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא:
כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם - לא השם שלם ולא הכס שלם, שנאמר: כי יד על כס יה מלחמה לה', אבד זרעו מן העולם - השם שלם.
מה טעם?
האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה.
מה כתיב בתריה?
וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=17&mefaresh=shimoni

 

 

פרשת יתרו

שמות יח:

רסח: וישמע יתרו -
מה שמועה שמע ובא?
ר' יהושע אומר:
מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו.

רבי אלעזר המודעי אומר:
מתן תורה שמע ובא...

 

רבי אלעזר המודעי אומר:
קריעת ים סוף שמע ובא...

...

ויחד יתרו -
שייחד שם הקב"ה.

דבר אחר:
שנעשה יהודי.

דבר אחר:
ויחד יתרו -
אמר רב:

שהעביר חרב חדה על בשרו.

שמואל אמר:
שנעשה בשרו חדודין חדודין.

...

רסט:... יתרו אמר: עתה ידעתי כי גדול ה' ה- לפי שלא הניח ע"ז שלא עבדה, לכך נאמר: כי גדול ה'. יתרו נתן ממש בע"ז, שנאמר: כי גדול ה' מכל האלהים.

...

רע: למה נקרא שמו יתרו?
על שם שיתר פרשה אחת בתורה, שנאמר: ואתה תחזה מכל העם.
והרי אף בימי משה היו מסיני, שנאמר: אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלוהים למה נתעלם מעיני משה?
לתלות זכות בזכאי, כדי שיתלה הדבר ביתרו.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=18&mefaresh=shimoni

 

 

שמות יט:

... כך כשיצאו ישראל ממצרים, היו בהן סומין, חרשין, וחגרין.
אמר הקב"ה: תורה כלה תמימה שלמה היא, שנאמר: תורת ה' תמימה.
אמר הקב"ה: אתן אותה לדור זה, יש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהן, אני מאחר בשמחה של תורה, מה עשה הקב"ה?
רפא אותם ונתן להם את התורה.
ומנין מי שהיה סומא היה רואה?
שנאמר: וכל העם רואים.
ומי שהיה חרש נעשה שומע?
שנאמר: נעשה ונשמע.
ומי שהיה חגר נעשה שלם?
שנאמר: ויתיצבו.

...

... ואת עלית על כלנה –
אבל את בסיני תרי"ג מצוות:
רמ"ח מצוות עשה - כנגד אברים שבאדם, כל אבר ואבר אומר לאדם עשה בי את המצוה הזאת.
ושס"ה מצוות לא תעשה - כנגד ימות החמה, כל יום ויום אומר לאדם בבקשה ממך אל תעשה בי את העבירה הזאת.

...

כי חולת אהבה אני –
אמר ר' יצחק:
בראשונה שהיתה הפרוטה מצויה היה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד. עכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן המלכות, אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא, דבר אגדה.

...

רעג: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום - בקש הקב"ה ליתן תורה לישראל, בשעה שיצאו ממצרים והיו חלוקים אלו על אלו, והיו אומרים: בכל שעה נתנה ראש ונשובה מצרימה.
מה כתיב?
ויסעו מסכות ויחנו באתם - היו נוסעין במריבה וחונין במריבה, כשבאו לסיני הושוו כולם אגודה אחת, ויחנו שם ישראל אין כתיב כאן אלא ויחן שם ישראל נעשו הומניא אחת.
אמר הקב"ה: התורה כולה שלום ולמי אני נותנה?
לאומה שהיא אוהבת שלום, הוי: כל נתיבותיה שלום.

...

רעו: דבר אחר:
כה תאמר - אמור בלשון רכה ראשי הדברים לנשים.
ותגיד לבני ישראל - ותדקדק עמהן.

...

רעז: דרש ר' סימאי:
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ס' רבוא של מלאכי השרת ולכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים:
אחד כנגד נעשה,
ואחד כנגד נשמע.
וכיון שחטאו ישראל, ירדו ק"כ רבוא של מלאכי חבלה ופרקום, שנאמר: ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב.
בחורב טענו ובחורב פרקו.
בחורב טענו - כדאמרן.
בחורב פרקו – דכתיב: ויתנצלו בני ישראל וגו'.

א"ר יוחנן:
וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה: ומשה יקח את האהל.

אמר ריש לקיש:
ועתיד הקב"ה להחזיר לישראל, שנאמר: ופדויי ה' ישובון וגו' ושמחת עולם על ראשם.

א"ר אלעזר:
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצאה בת קול ואמרה להם: בני, מי גלה לכם רז זה, שמלאכי השרת משתמשין בו?
דכתיב: ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו – ברישא – עושי, והדר - לשמוע.

...

רפג: ויתיצבו בתחתית ההר -
אמר רבי אבדימי בר חמא בר מחסיא:

מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית.
אמר להם: אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם.

 

אמר רב אחא בר יעקב:
מכאן מודעא רבה לאורייתא.

אמר רבא:
אף על פי כן הדר קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב: קיימו וקבלו היהודים - קימו מה שקבלו כבר.

...

רפד: והר סיני עשן כלו -
מאי הר סיני?
שירדה בו שנאה לאומות העולם

...

אמר רב יוסף:
לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הניח הקב"ה כל ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה.

...

ר' יוסי אומר:
הרי הוא אומר: השמים שמים לה'.
מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר: השמים שמים לה' וגו'. והכתיב: וירד ה' על הר סיני?
למעלה מעשרה.
והכתיב : ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים?
למעלה מעשרה.
והכתיב: ומשה עלה אל האלהים?
למטה מעשרה.
והכתיב: מאחז פני כסא פרשז עליו עננו וגו'.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=19&mefaresh=shimoni

 

 

שמות כ:

רפה: ומה תלמוד לומר: אנכי ולא יהיה לך?
אלא מלמד, שאמר המקום י' הדברות בדבור אחד וחזר ולפרטן דבור דבור בפני עצמו.

...

רפו: אנכי -
ר' אסא אומר:

כ"ו דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקב"ה לומר: אני ראשון של אותיות ולא בראת בי את העולם אלא בבי"ת: בראשית ברא אלהים.
אמר לו הקב"ה: חייך, שאני פורע לך, תורה נבראת לפני עד שלא נברא העולם אלפים שנה, וכשאבוא ליתן תורה לישראל איני פותח אלא בך, שנאמר: אנכי ה' אלהיך.

 

אמר רבי נחמיה:
מהו אנכי?
לשון מצרי הוא...

...

דבר אחר:
אנכי ה' אלוהיך -
אמר רבי חנינא בר פפא:

נראה להם הקב"ה:
פנים זועפות,
פנים מסבירות,
פנים בינוניות,
פנים שוחקות.

פנים זועפות – למקרא, כשאדם מלמד בנו תורה, צריך ללמדו באימה.
פנים בינוניות - למשנה.
פנים מסבירות - לתלמוד.
פנים שוחקות - לאגדה.

אמר להם הקב"ה:
אף על פי שאתם רואים כל הדמויות הללו: אנכי ה' אלהיך.

...

אמר רבי יוסי בר חנינא:
לפי כחו של כל אחד ואחד היה הדבור מדבר עמו...

...

ויאמר ה' מסיני בא –
נגלה על בני עשו הרשע, וא"ל: מקבלים אתם עליכם את התורה?
אמרו לו: מה כתיב בה?
א"ל: לא תרצח!
אמרו לו: הוא ירושה שהוריש לנו אבינו: ועל חרבך תחיה.

נגלה על בני עמון ומואב, א"ל: מקבלים את תורה?
א"ל: מה כתיב בה?
א"ל: לא תנאף!
א"ל: והלא כולן בני מנאפים הן, שנאמר: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן.

נגלה על בני ישמעאל, א"ל: מקבלין אתם עליכם התורה?
א"ל: מה כתיב בה?
א"ל: לא תגנוב!
א"ל: זו ברכה שנתן לנו אבינו, שנאמר: והוא יהיה פרא אדם.
וכתיב: כי גונב גונבתי.

וכשבא אצל ישראל מימינו אש דת למו פתחו כולם ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
וכן הוא אומר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים.

...

בשלשה דברים נמשלה תורה:
במדבר,
באש,
ובמים.

לומר לך מה אלו חנם, אף דברי תורה חנם לכל באי עולם.

...

רפח: שאל פילוסוף אחד את הזקנים ברומי:
אם אין רצונו של הקב"ה באלהים אחרים, מפני מה אינו מבטלם וכו' יאבד עולמו מפני השוטים?
אלא עולם כמנהגו הולך, ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין.

...

רצה: זכור,
ושמור,
שניהם בדבור אחד נאמרו.

...

רצו: תנו רבנן:
שלושה שותפין יש באדם:
הקב"ה,
ואביו,
ואמו
.
בזמן שאדם מכבד את אביו ואמו - אמר הקב"ה: מעלה אני עליהן כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. ובזמן שאדם מצער אביו ואמו - אמר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהן, שאילו דרתי ביניהן צערוני.

...

שאלו את ר' אליעזר:
עד היכן כבוד אב ואם?
אמר להם: צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון, ודמה בן נתינה שמו.
פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר.
ורב כהנא מתני: בשמונים רבוא שכר, והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא צערו.
לשנה האחרת נתן לו הקב"ה שכרו ונולדה לו פרה אדומה בעדרו, ונכנסו חכמי ישראל אצלו. א"ל: יודע אני בכם שאם מבקש אני מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, ועתה איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא.

...

תנו רבנן:
איזהו מורא? ואיזהו כבוד?
מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו.
כבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
היה אביו עובר על דברי תורה, לא יאמר לו: אבא עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו: אבא מקרא כתוב בתורה כך.

...

רצח: תני ר' שמעון בן יוחאי:
שתי מצוות בתורה גלה הקב"ה מתן שכרן, ואלו הן:
קלה שבקלות
וחמורה שבחמורות.

קלה שבקלות - שלח תשלח את האם וגו'. ומה דבר שהוא פריעת חוב – כך, דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה!
וכשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה, שנאמר: עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם - עין שהלעיגה על כבוד אב ואם, וּבִזָּה לא תקח האם על הבנים - יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר - דין נקיר ודין אכיל, אמר הקב"ה: יבא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקר אותה ואל יהנה ממנה, ויבוא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה מהם.

...

תניא:
לא תגנוב -
בגונב נפשות הכתוב מדבר...

...

ש: וכל העם רואים את הקולות -
רואים את הנראה ושומעין את הנשמע, ראו דבר של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות, שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש.

...

שה: ר' אליעזר בן יעקב אומר:
אם תבוא לביתי - אבוא לביתך.
מקום שלבי הולך - שם רגלי מוליכות אותי.
מקום שלבי אוהב - רגלי מוליכות אותי.

מכאן אמרו:
עשרה בני אדם שנכנסין לבית הכנסת שכנה עמהן, שנאמר: אלוהים ניצב בעדת אל.
ומנין אפילו שלושה?
שנאמר: בקרב אלוהים ישפוט.
ומנין אפילו שנים?
שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו.
ומנין אפילו אחד?
שנאמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=20&mefaresh=shimoni

 

 

פרשת משפטים

שמות כא:

שו: אתה כוננת מישרים –
אמר רבי אלכסנדרי:

שני חמרים היו מהלכין בדרך והיו שונאין זה לזה, רבץ לו חמורו של אחד מהן, ראה אותו חברו ועבר, משעבר אמר: כתיב בתורה: כי תראה חמור שונאך. מיד חזר וטען עמו.
התחיל לשיח בלבו, אמר: כך היה פלוני אוהבי ולא הייתי יודע. נכנסו לפונדק ואכלו ושתו.
מי גרם להם שעשו שלום ביניהם?
על ידי שהבינו זה בתורה. הוי: אתה כוננת מישרים.

...

שיז: ומה ראתה אוזן שתרצע מכל אבריו?
רבן יוחנן בן זכאי אומר:
אבר ששמעה לא תגנוב והלך וגנב, היא תרצע מכל אבריו.

...

ועבדו לעולם -
עד היובל.

...

שיח: ואומר: ורצע אדוניו את אזנו במרצע - מה ראתה אוזן לירצע יותר מכל האברים כולן?
לפי ששמעה בהר סיני: כי לי בני ישראל עבדים - עבדי הם, ופרק ממנו עול שמים והמליך עליו עול בשר ודם, ולפיכך אמר הכתוב: תבוא אוזן ותרצע שלא שמרה את מה ששמעה.

...

שכא: שארה -
אלו מזונותיה, שנאמר: ואשר אכלו שאר עמי.
וכתיב: וימטר עליהם כעפר שאר.

כסותה -
כמשמעו.

עונתה -
זו דרך ארץ, שנאמר: וישכב אותה ויענה, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
שארה כסותה -
כסות שהיא נופלת לשארה,
אם הייתה ילדה - לא יתן לה של זקנה.
אם הייתה זקנה - לא יתן לה של ילדה.

ועונתה -
שלא יתן לה של ימות החמה בימות הגשמים,
ולא של לימות הגשמים בימות החמה, אלא נותן לה כל אחד ואחד בעונתה.

...

שכג: ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו -
כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע.

במה הכתוב מדבר?
בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד מסולם ונופל עליו והרגו, נמצא זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה.

...

שכז:... רבי יונתן בן יוסף אומר:
כי קדש היא לכם –
היא מסורה בידכם, ואין אתם מסורים בידה.

רבי שמעון בן מנסיא אומר:
לעשות את השבת לדורותיכם –
אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.

אמר רב יהודה אמר שמואל:
אי הואי התם הוה אמינא מילתא דעדיפא מכולהו: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם - ולא שימות בהם.

...

שלה: א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה:
ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה.

...

רבי אומר:
ונתתה נפש תחת נפש -
ממון.
או אינו אלא מיתה?
הרי אתה דן: נאמר כאן השתה,
ונאמר להלן השתה,
מה להלן ממון,
אף כאן ממון.

...

שלז:

עין תחת עין -
החובל בחברו, חייב עליו משום חמישה דברים:
בנזק,
וצער,
רפוי,
ושבת,
ובושת.
..

...

אמאי עין תחת עין אמר רחמנא: עין ממש?
(אמרי) לא סלקא דעתך, דתניא: יכול סימא את עינו נסמא את עינו, קטע ידו נקטע את ידו, שבר את רגלו נשבר את רגלו?
תלמוד לומר: מכה אדם ומכה בהמה - מה מכה בהמה לתשלומין אף מכה אדם לתשלומין. ואם נפשך לומר: הרי הוא אומר: ולא תקחו כופר לנפש רוצח - לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינם חוזרין...

תניא: ר' דוסתאי בן יהודה אומר:
עין תחת עין - ממון.
או אינו אלא עין ממש?
אמרת: הרי שהיתה עינו של זה גדולה ושל זה קטנה, היאך אני קורא בזה עין תחת עין?...

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=21&mefaresh=shimoni

 

 

שמות כב:

שמב: תנו רבנן:
אם זרחה השמש עליו דמים לו -
וכי השמש עליו בלבד זרחה?
אלא אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך - אל תהרגהו, ואם לאו - הרגהו.

...

אם גנב יגנב מעמו -
ארבעה שומרין הן:
שומר חנם,
והשואל,
נושא שכר,
והשוכר.
..

...

שמט: רבי שמעון בן יוחאי אומר:
הרי הוא אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
וכי מי גדול מי שהוא אוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו?
הוי אומר: מי שהמלך אוהבו.
ואומר: (ואהבתם את הגר), ואוהב גר לתת לו וגו'.
חביבים הגרים שבכל מקום הוא מכנן כישראל:
נקראו ישראל עבדים, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים.
ונקראו הגרים עבדים, ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים.

נקראו ישראל משרתים, שנאמר: ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו.
ונקראו הגרים משרתים, שנאמר: ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו.

נקראו ישראל אוהבים, שנאמר: ואתה ישראל עבדי וגו'.
ונקראו הגרים אוהבים, שנאמר: ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה.

נאמר בישראל ברית, שנאמר: והיתה בריתי בבשרכם.
ונאמר בגרים ברית, שנאמר: ומחזיקים בבריתי.

נאמר בישראל רצון, שנאמר: לרצון להם.
ונאמר בגרים רצון, שנאמר: עולותיהם וזבחיהם לרצון וגו'.

נאמר בישראל שמירה, שנאמר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
ונאמר בגרים שמירה, שנאמר: ה' שומר את גרים.

אברהם קרא את עצמו גר, שנאמר: גר ותושב אנכי עמכם.
דוד קרא את עצמו גר,
שנאמר: כי גר אנכי עמך.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/shmot22b-shimoni.htm

 

 

שמות כג:

שנט: לא תבשל גדי -
ר' ישמעאל אומר:
מפני מה נאמר בשלשה מוקמות?
כנגד שלוש בריתות שכרת הקב"ה עם ישראל:
אחת בחורב,
ואחת בערבות מואב,
ואחת על הר גרזים ועל הר עיבל.
..

 

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
אחת איסור אכילה,
ואחת איסור הנאה,
ואחת איסור בשול.

...

כי שמי בקרבו -
שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך ומלאך.
אמר ליה משה: איני מבקש שילך מלאך עמנו, אם אין פניך הולכים וגו' - אם אין אתה מהלך עמנו אין אנו זזין ממקומנו.
אמר הקב"ה: חייך, אפילו מלאך לא אשלח לפניך, שנאמר: ושלחתי את הצרעה.

...

אמר ליה: זה מטטרון, ששמו כשם רבו, דכתיב: כי שמי בקרבו...

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=23&mefaresh=shimoni

 

 

שמות כד:

שסא: ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא -
מלמד, שהיו משה ואהרן מהלכין, ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן והיו אומרים: מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הצבור תחתיהן.

רבי יודן משם רבי איבו אמר:
בפיהם אמרו זה לזה.

רבי פנחס אמר:
בלבם הרהרו.

א"ר ברכיה:
א"ל הקב"ה: אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום, הרבה סייחים מתו ונעשה עורותיהם שטוחין על גבי אמותיהן.

...

רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי:
משה לא זן עיניו מן השכינה, דכתיב: ויסתר משה פניו וגו', ונהנה מן השכינה, דכתיב: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.
נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה: ויחזו את האלהים ולא נהנו מן השכינה: וימת נדב ואביהוא וגו'.

...

... בא לו אצל ר' דוסא בן הרכינס, אמר ליה: אם באים אנו לדון אחר בית דין של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר: ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.
למה לא נתפרשו שמותן של זקנים?
שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן?
פלוני כאלדד ומידד?
פלוני כנדב ואביהוא?
שנאמר: ויאמר שמואל וגו' וישלח ה' את ירובעל וגו', ללמדך, שאפילו קל שבקלין כיון שנתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים...

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=24&mefaresh=shimoni

 

 

פרשת תרומה

שמות כה:

שסג: ויקחו לי תרומה -
רבי אומר:

עשר תרומות הן:
תרומה,
ותרומת מעשר,
חלה,
ובכורים,
ותרומת הארץ,
ותרומת תודה,
תרומת שקלים,
ותרומת משכן,
ותרומת מדין,
ותרומת שלמים.

...

שסד: ויקחו לי -
אמר הקב"ה לישראל: התורה היתה שלי: למען תהיה תורת ה' בפיך.
והמשפט שלי,
שנאמר: כי המשפט לאלהים הוא.
נטלתם אותם, קחו אותי עמהם, הדא הוא דכתיב: ויקחו לי, ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי. כל מקום שנאמר: לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים.
בזקנים - אספה לי.
בכהנים - וכהנו לי.
בלוים - והיו לי הלוים.
בישראל -
כי לי בני ישראל.
במלכים - כי ראיתי בבניו לי מלך.
בארץ - כי לי כל הארץ.
בבכורות -
כי לי כל בכור.
במקדש -
ועשו לי מקדש.
בתרומה - ויקחו לי תרומה.
בירושלים - העיר אשר בחרתי לי.
במזבח -
מזבח אדמה תעשה לי.
בשמן המשחה - שמן משחת קדש יהיה זה לי.
בקרבנות - להקריב לי במועדו.

...

אומר היה רבי מאיר:
תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמו היה, ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה הוא אי מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לו במצחו. לפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז. מדקאמר קרן אחת היתה במצחו, שמע מינה טהור היתה.

...

שסה: שלשה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו.
בשעה שאמר לו: ועשו לי מקדש.
אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, כתיב: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, ואתה אומר ועשו לי מקדש?!
אמר ליה הקב"ה: משה, לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב, ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה, דכתיב: ונועדתי לך שם ודברתי וגו'...

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=25&mefaresh=shimoni

 

 

שמות כו:

שסט: ואת המשכן תעשה עשר יריעות -
זה שאמר הכתוב: אהבתי אתכם אמר ה' - ראו מה חבה אהבתי אתכם מן הארץ ועד רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן מרקיע ראשון לשני ומשני לשלישי ומשלישי לרביעי ומרביעי לחמישי ומחמישי לשישי ומששי לשביעי, ואין צריך לשער מטלפי החיות והכסא למעלה מכלן, וראו כמה חבבתי אתכם שהנחתי כולן, ואמרתי לכם: עשו לי יריעות עזים ואבוא לשכון אצלכם.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=26&mefaresh=shimoni

 

 

שמות כז:

שעה: אמר מר זוטרא אמר מר עוקבא:
בתחלה נתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקדש, חזרה ונתנה להן בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמית, בררו להן ישראל כתב אשורית ולשון הקדש.

תניא: רבי יוסי אומר:
ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו אלמלא לא קדמו משה, ואף על פי שלא נכתבה התורה על ידו נשתנה הכתב על ידו, וכתב הנשתון כתוב ארמית.
וכתיב: ולא כהלין כתבא למקרא.

וכתב לו את משנה התורה - כתב הראוי להשתנות.
ולמה נקרא שמה אשורית?
שעלה עמהן מאשור.

רבי אומר:
בכתב זה נתנה תורה, כיון שחטאו נהפך להן לרע, כיון שחזרו בהן החזירו להן, שנאמר: שובו לבצרון אסירי התקוה.
ולמה נקרא אשורית?
מאושר שבכתבים.

רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בן פרטא, שאמר משום רבי אלעזר המודעי:
כתב זה לא נשתנה כל עיקר, שנאמר: ווי העמודים - מה עמודים לא נשתנו אף ווין לא נשתנו. ואומר: ואל היהודים ככתבם וכלשונם - מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה.
אלא מה אני מקיים: את משנה התורה?
שתי תורות:
אחת שהיא יוצאה עמו וכו'
ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.

...

שעח: בהעלותך את הנרות - שיהו אומרים: ישראל מאירים למי שהוא מאיר לכלם.
משל, למה הדבר דומה?
לפקח וסומא שהיו מהלכין בדרך.
אמר פקח לסומא: בוא ואני מסמך אותך, היה מסמכו ומהלך.
כיון שנכנסו לעיר ולבית, אמר פקח לסומא: צא והדליק את הנר!
אמר ליה הסומא: בבקשה ממך, כשהייתי בדרך אתה היית סומכני עד שנכנסנו לתוך הבית ואתה היית מלוה אותי ועכשיו אתה אומר לי צא והדליק לי את הנר?!
א"ל פקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מוליכך בדרך.
כך הפקח זה הקב"ה: עיני ה' [המה משוטטים] בכל הארץ.
וכתיב: וה' הולך לפניהם יומם.
וכאן הוא אומר: ויקחו אליך?!
לא בשביל שאני צריך אלא בשביל להאיר לך. הברק הזה תולדת האש שלמעלה הוא, והוא יוצא ומבהיק כל העולם ואני צריך אורה?!
בשר ודם מדליק נר מנר שמא יכול להדליק מתוך החשך?
אבל הקב"ה כתיב: וחשך על פני תהום, ויאמר אלהים יהי אור.
ואומר: גם חשך לא יחשיך ממך וגו'.
אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה הייתם זקוקים לאורו של בית המקדש, אבל לעולם הבא בזכות של אותו הנר אביא לכם מלך המשיח שנמשל כנר, שנאמר: שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. ולא עוד, אלא שאני עושה לכם אורה, שכך אמר ישעיה: והיה לך ה' לאור עולם.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=27&mefaresh=shimoni

 

 

פרשת תצוה

שמות כח:

שעט: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך -
זה שאמר הכתוב: אשרי תבחר ותקרב - אשרי מי שבחרו הקב"ה אף על פי שלא קרבו,
ואשרי מי שקרבו אף על פי שלא בחרו.
אי זהו שבחרו?
זה אברהם, שנאמר: אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם,
אבל הוא לא קרבו וקרב את עצמו.

יעקב
בחרו הקב"ה, שנאמר: (ויעקב) [וישראל] בחרתי בו.
ואומר: כי יעקב בחר לו יה,
והוא לא קרבו וקרב את עצמו, שנאמר: ויעקב איש תם יושב אהלים.

משה בחרו,
שנאמר: משה בחירו,
וקרב את עצמו.

דוד בחרו, שנאמר: ויבחר בדוד עבדו.
וקרב את עצמו, שנאמר: חבר אני לכל אשר יראוך.
אשריהן אלו שבחרן הקב"ה אף על פי שלא קרבן.

ויש שקרבן ולא בחרן.
יתרו קרבו הקב"ה ולא בחרו.
רחב הזונה קרבה הקב"ה ולא בחרה.
אשרי אהרן בכפלים, שבחרו הקב"ה וקרבו, שנאמר: ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן וכתיב: ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך
לכך דוד משבחן: אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך.

...

ואלה הבגדים אשר יעשו -
תנו רבנן:

לעולם יהא אדם ענותן כהלל וכו'.
עוד מעשה בגו אחד שהיה עובר אחורי בית הכנסת, ושמע סופר שֶׁמַּקְרֵא: ואלה הבגדים אשר יעשו וגו'.
בא אצל הסופר אמר ליה: פרשהו לי!
פירש לו.
אמר ליה: הללו למי?
אמר ליה: לכהן גדול.
אמר אותו גוי בעצמו: אלך ואתגייר על מנת שתשימני כהן גדול.
בא אצל שמאי, דחפו באמת הבנין שבידו.
בא לפני הלל אמר: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול, גיירהו.
אמר ליה: כלום מעמידין לפני המלך, אלא מי שיודע טכסיסי מלכות לך למוד טכסיסי מלכות! הלך וקרא, כיון שהגיע ל והזר הקרב יומת, אמר: מקרא זה על מי נאמר?
אמרו לו: אפילו על דוד מלך ישראל.
נשא אותו גר קל וחומר בעצמו:
אמר: ומה ישראל שנקראו בנים למקום מתוך שאהבן קראן: בני בכורי ישראל, כתיב בהן: והזר הקרב יומת גר הקל הבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה וכו'.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=28&mefaresh=shimoni

 

 

שמות כט:

-

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=29&mefaresh=shimoni

 

 

פרשת כי תשא

שמות ל:

שפו: אמר רבי יהושע הכהן בר נחמן:
אמר הקב"ה למשה: לך מנה את ישראל.
אמר משה לפני הקב"ה: כתיב: והיה זרעך כעפר הארץ.
וכתיב: והיה מספר בני ישראל כחול הים.
ואתה אומר לך מנה את ישראל?!
איני יכול לעמוד על מנינם.
אמר ליה הקב"ה: משה, לא כשם שאתה סבור, אלא אם בקשת לעמוד על מנינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ואתה עומד על מנינם. רי"ש מ ר אובן שי"ן מ ש מעון ל מ"ד מ ל וי וכן כל שבט ושבט.

משל למה הדבר דומה?
לשולחני שהיה לו נער, א"ל: פקוד לי מעות האלו!
א"ל: היאך אני יכול לספור אותם?
א"ל: ספור ראשי שורות של מעות ותעמוד על החשבון.
כך אמר הקב"ה למשה: רי"ש מ ר אובן = מאתים אלף
נו"ן מ נ פתלי = חמשים אלף.
שי"ן מ ש מעון = שלש מאות אלף.
יו"ד מ י הודה יו"ד מ י ששכר יו"ד מ י וסף = שלשים אלף.
זי"ן של ז בולון = שבעת אלפים.
דל"ת של ד ן = ארבעת אלפים.
גימ"ל של ג ד = שלשת אלפים.
בי"ת של ב נימין = אלפים.
אל"ף של א שר = אלף.
הרי ת"ק אלף וכ"ז אלף.
היכן שלשת אלפים?
אלו שנפלו בעגל, שנאמר: ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם וגו' כשלשת אלפי איש - לכך אמר הקב"ה למשה: מנה את ישראל לידע כמה חסרו.

...

אתה מוצא עשרה פעמים נמנו ישראל:
אחת בירידתן למצרים, שבעים נפש.
ואחת בעליתן ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות רגלי.
ואחת בפרשת כי תשא,
ואחת (במרגלים) [בדגלים],
ואחת בחלוק הארץ.
ושנים בימי שאול: ויפקדם בבזק [ויפקדם בטלאים]
ואחת בימי דוד: ויתן יואב את מספר מפקד העם.
ואחת בעליתן מן הגולה, שנאמר: כל הקהל כאחד ארבע רבוא.
ואחת לעתיד לבא, שנאמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר.

...

שפח: תנו רבנן:

פטום הקטרת: הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה. מור וקציעה שבולת נרד וכרכם משקל ששה עשר ששה עשר מנה. הקושט שנים עשר קלופה שלשה קמנון תשעה, בורית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא, אם אין יין קפריסין מביא חמר חורין עתיק, מלח סדומית רובע מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן אומר אף כפת הירדן כלשהוא, אם נתן בה דבש פסלה, חיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה.
רבן שמעון בן גמליאל בן גמליאל אומר:
הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, בורית כרשינה ששפין בה את הצפורן כדי שתהא נאה, יין קפריסין ששורין בו את הצפורן כדי שתהא עזה, והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=30&mefaresh=shimoni

 

 

שמות לא:

שפט: אמר רבי שמואל בר נחמן:
בצלאל - על שם חכמתו נקרא, שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לבצלאל: עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן.
אמר לו: משה רבינו, מנהג של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה ארון כלים ומשכן?!
כלים שאני עושה להיכן אכניסם?!
אלא שמא כך אמר הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים?
אמר לו: הן, שמא בְּצֵל אֵל היית וידעת?!

אמר רב יהודה אמר רב:
יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ.
כתיב הכא: וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת.
וכתיב התם: ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה.
וכתיב: בדעתו תהומות נבקעו.

אמר רבי יוחנן:
אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר: יהב חכמתא לחכימין וגו'.

שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו: אמר ליה:
אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה, דכתיב: ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.

...

ואמר רבי אלעזר:
מאי דכתיב: חרות על הלוחות - אלמלי לא נשתברו לוחות הראשנות לא נשתכחה תורה מישראל.

רב אחא בר יעקב אמר:
אף אין אומה ולשון שולטת בהן.
אל תיקרי חָרוּת אלא חֵרוּת.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=31&mefaresh=shimoni

 

 

שמות לב:

שצא: וירא העם כי בשש משה -
אל תקרי בֹּשֵׁש אלא בָּאוּ שֵׁש.
בשעה שעלה משה למרום אמר לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא.
לסוף מ' יום בא שטן וערבב את העולם.
א"ל: משה רבכם היכן הוא?
א"ל עלה למרום.
אמר להם: באו שש, ולא השגיחו עליו, מת ולא השגיחו עליו, הראה להם דמות מטתו בענן, והיינו דקאמרי: כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו.

...

בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, בתחלה הלכו אצל חור.
אמרו לו: קום עשה לנו אלהים, כיון שלא שמע להם, עמדו עליו והרגוהו. הדא הוא דכתיב: גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקים וגו' - זה דמו של חור, שנאמר: לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה - על אשר עשו אלה אלהיך ישראל.
ואחר כך הלכו אצל אהרן.

...

מהו חָרוּת?

רבי אומר:
חֵירוּת מן המלכיות.

רבי נחמיה אומר:
חֵירוּת ממלאך המות.

רבותינו אומרים:
חֵירוּת מן היסורין.

...

וישבר אותם תחת ההר -
נסתכל משה בלוחות וראה שפרח הכתב מעליהן והשליכו מידיו, מיד נתאלם ולא היה יכול להשיב דבר. באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל שילמדו אותה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטרוף ומתוך הדחק ומתוך שאין להן מזונות, ובשביל אותו הצער שהן מצערין, עתיד הקב"ה לשלם להם שכרן לימות המשיח כפול ומכופל, שנאמר: הנה אדני אלהים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אותו וגו'.
ואומר: מי הקדימני ואשלם. לטובתי נשברה רגל פרתי שתהא משכרתי שלמה.
וכן אהרן אמר: אילולי קרח לא עמדה עלי אותה הברית, שנאמר: זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו'.
אמר: לטובתי נשברה רגל פרתי.
אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, ארד מלפניך ואעשה בהם את הדין. אם עבדוהו כולם בלב שלם - ימותו כולם ביום אחד. ירד מלפניו נטל את העגל ושרפו.

...

וידבר ה' אל משה לך רד -
אמר הקב"ה למשה: לך מגדולתך! כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, עכשיו שישראל חטאו גדולתך למה לך?!
מיד תשש כחו של משה.
כיון שאמר לו: הרף ממני ואשמידם - מיד אמר משה: זה הדבר תלוי בי, מיד עמד ונתחזק בתפלה.

...

שצב: ועתה הניחה לי -
אמר רבי אלעזר:

אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, מלמד, שתפס משה להקב"ה כאדם שתפס לחברו בבגדו ואמר לפניו: רבונו של עולם, אין אני מניחך עד שתסלח ותמחול להם.

 

ואעשה אותך לגוי גדול -
אמר רבי אלעזר:

אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד היאך יכול לעמוד?!
ולא עוד, אלא שיש לי בשת פנים מאבותי, עכשיו יאמרו: ראו פרנס שעמד עליהם, בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים.

...

למה יאמרו מצרים -
זה שאמר הכתוב: היום גלותי את חרפת מצרים.
לפי שראה פרעה באצטנגינות ואמר להם לישראל: ראו כי רעה נגד פניכם.
אמר להם: אני רואה באצטגנינות שלי כוכב אחד עולה לקראתכם שמו רעה והוא סימן דם והריגה, וכשחטאו ישראל במדבר בעגל אמר משה בתפלתו: למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם זהו שאמרנו לכם ראו כי רעה נגד פניכם מיד וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה שמל אותם יהושע, וזהו שנאמר: היום גלותי את חרפת מצרים שהיו אומרים: דם אנו רואים עליכם.

 

זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך -
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא:

כל התולה בזכות עצמו - תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים - תולין לו בזכות עצמו.
משה תלה בזכות אחרים, שנאמר: זכור לאברהם ליצחק ולישראל - לפיכך תלו לו בזכות עצמו, שנאמר: ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.
חזקיה תלה בזכות עצמו, שנאמר: זכר נא את אשר התהלכתי לפניך - לפיכך תלו לו בזכות אחרים, שנאמר: וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי.

 

והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי:
הנה לשלום מר לי מר - אפילו בשעה ששגר הקב"ה שלום, מר הוא לי.

זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך -
מאי בך?
אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אילו בשמים ובארץ נשבעת להם, הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה, ועכשיו שנשבעת להם בך, בשמך, מה שמך חי וקיים ולעולמי עולמים כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים.

...

...אחרים אמרו:
לא שבר עד שנאמר לו מפי הגבורה: אשר שברת - אמר לו: יפה כחך ששברת.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=32&mefaresh=shimoni

 

 

שמות לג:

שצה: ונפלינו אני ועמך -
אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי:

שלשה דברים בקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו:
בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר: הלוא בלכתך עמנו.
בקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו, שנאמר: ונפלינו אני ועמך.
בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה
ונתן לו, שנאמר: הודיעני נא את דרכך.
אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו יש רשע ורע לו?
אמר לו: צדיק וטוב לו - צדיק בן צדיק,
צדיק ורע לו - צדיק בן רשע,
רשע וטוב לו - רשע בן צדיק,
רשע ורע לו - רשע בן רשע.
איני, והכתיב: פוקד עון אבות על בנים.
וכתיב: לא יומתו אבות על בנים.
לא קשיא, הא באוחזין מעשה אבותיהן בידיהן, הא כשאין אוחזין מעשה אבותיהן בידיהן. אלא הכי קאמר: צדיק וטוב לו - זה צדיק גמור,
צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור וכו'.

ופליגא דרבי מאיר, דאמר רבי מאיר:
ב' נתנו לו ואחת לא נתנו [לו] (לא) שנאמר: וחנותי את אשר אחון - אף על פי שאינו הגון ורחמתי וגו' אפילו אינו הגון.

...

שצו: ויאמר לא תוכל לראות את פני -
אמר ליה הקב"ה למשה: כשרציתי - לא רצית ועכשיו אתה רוצה - אין אני רוצה.

ופליגא דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
בשכר שלש זכה לשלש:
בשכר ויסתר משה פניו
זכה לקלסתר פנים,

בשכר כי ירא
זכה וייראו מגשת אליו,

בשכר מהביט,
ותמונת ה' יביט.

...

שאל אנדרינוס קיסר לרבי יהושע:
א"ל: יש אדון לעולם?
אמר ליה: וכי עולם של הפקר הוא?
אמר לו: ומי ברא שמים וארץ?
אמר לו: הקב"ה, שנאמר: בראשית ברא וגו',
אמר לו: ולמה אינו נגלה ב' פעמים בשנה, כדי שיראו הבריות ותהא אימתו עליהן?
א"ל: לפי שאין העולם יכול לעמוד בזיוו, שנאמר: כי לא יראני האדם וחי.
א"ל: אם אינך מראה איני מאמינך.
לחצי היום העמידן כנגד השמש.
אמר לו: הסתכל בשמש ואתה רואהו.
אמר לו: ומי יכול להסתכל בשמש?
אמר לו: ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ומה השמש שהוא אחד מאלף אלפים ורבוא רבון ממשמשין שמשמשין לפניו אין כל בריה יכולה להסתכל בו, הקב"ה שזיוו מלא עולם על אחת כמה וכמה!
ואימתי הוא מגלה כבודו?
כשיאבדו אלילים מן העולם, שנאמר: והאלילים כליל יחלוף ואחר כך ונשגב ה' לבדו.
ואומר: ונגלה כבוד ה' וגו'.
אין הנפש יוצאה מן הגוף עד שתראה פני השכינה, שנאמר: כי לא יראני האדם וחי.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=33&mefaresh=shimoni

 

 

שמות לד:

שצו: פסל לך -
אמר רבי חמא בר חנינא:

מפסולת הלוחות העשיר משה, שנאמר: פסל לך שיהא פסולת שלך.

אמר רבי חנן:
מחצב אבנים טובות ומרגליות גילה לו הקב"ה למשה בתוך אהלו, ומשם העשיר משה.
בתחלה לא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: כתב לך, פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך.
משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: טוב עין הוא יבורך.

אמר רבי יוחנן:
אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה.
גבור, דכתיב: ואתפוש בשני הלוחות וגו' ואשברם לעיניכם.
ותניא: הלוחות ארכן ו' ורחבן ו'.

עשיר, דכתיב: פסל לך.

חכם, רב ושמואל דאמרי תרוייהו:
נ' שערי בינה נמסרו למשה חסר אחת, שנאמר: ותחסרהו מעט מאלהים.

עניו, דכתיב: והאיש משה ענו מאד.

...

שצח: גם הצאן והבקר אל ירעו -
תניא: רבי יוסי אומר:

לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו, שכן מצינו בסיני, שכל זמן שהשכינה שרויה עליו אמרה תורה: גם הצאן והבקר אל ירעו נסתלקה שכינה אמרה תורה: במשוך היובל המה יעלו בהר.
וכן מצינו באהל מועד שכל זמן שאהל מועד נטוי אמרה תורה: וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב, הוגלל הפרוכת הותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם.

...

אמר רבא:
כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: נושא עון.
למי נושא עון?
למי שעובר על פשע.

...

תג: ולא יחמוד איש את ארצך -
אמר רבי אלעזר:

שלוחי מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן.
כמאן?
כי האי תנא, דתניא: איסי בן יהודה אומר:
כלפי שאמרה תורה: ולא יחמוד איש את ארצך מלמד, שתהא פרתך רועה באפר ואין חיה מזיקתה, ותרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה.

והלא דברים קל וחומר: ומה מי שדרכן ליזוק אין ניזוקין, אדם שאין דרכו ליזוק על אחת כמה וכמה!

...

תה: ויאמר ה' אל משה כתב לך -
זה מקרא.

כי על פי -
המשנה והתלמוד שהן מבדילים בין ישראל ובין אומות העולם.

...

תז: רבי יהודה בר נחמן אמר:
כשמשה כתב את התורה נשתייר בקולמוס קימעא והעבירו על ראשו, ומשם נעשו לו קרני ההוד.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=34&mefaresh=shimoni

 

 

פרשת ויקהל

שמות לה:

תח: ויקהל משה -
רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד.
אמר הקב"ה: עשה לך קהילות גדולת ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני.

מכאן אמרו:
משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בעינינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג.
אמר משה לישראל: אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי, שנאמר: ואתם עדי נאם ה' ואני אל.
וכן דוד הוא אומר: בשרתי צדק בקהל רב.
וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה?
אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם.

...

ויאמר אליהם אלה הדברים -
רבי אומר:

להביא שלשים ותשע אבות מלאכות שאמר להם משה על פה.

הא דתנן:

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.

כנגד מי?

אמר רבי חנינא:
כנגד עבודות המשכן.

...

תיב: ראו קרא ה' בשם -
ראו חכמה שנתתי בלבו.
בשלשה דברים הללו נבראו שמים, שנאמר: ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו.
ובשלשה דברים הללו נעשה בית המקדש, שנאמר: בן אשה אלמנה וגו'.
ואף לעולם הבא יבנה בית המקדש בשלשה דברים הללו, שנאמר: ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו' רוח דעת וגו'.
אמר הקב"ה: בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה: ויהושע בן נון מלא רוח חכמה.
וכתיב בעתניאל: ותהי עליו רוח ה'.
וכן לעתיד לבא רוחי מחיה אתכם, שנאמר: ונתתי רוחי בכם וחייתם.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=35&mefaresh=shimoni

 

 

שמות לו:

-

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=36&mefaresh=shimoni

 

 

שמות לז:

תיד: מבית ומחוץ תצפנו -
אמר רבא:

כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אינו תלמיד חכם.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=37&mefaresh=shimoni

 

 

פרשת פקודי

שמות לח:

תטו: אלה פקודי המשכן -
כל מה שהיה משה עושה, היה (הקב"ה) עושה על ידי אחרים, שנאמר: עבודת הלוים ביד איתמר. לא עשה, אלא משנגמרה מלאכת המשכן.
אמר להם: בואו ואעשה לפניכם חשבון.
נכנסו כל ישראל, עד שהוא יושב ומחשב, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל, שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ותמה, אמר עכשיו ישראל מוצאים ידיהם לומר: נטלו משה!
האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוין ווים לעמודים.
אמר להם: ואת האלף ושבע המאות וגו', באותה שעה נתפייסו ישראל על מלאכת המשכן, שנאמר: אלה פקודי המשכן.
ולמה עשה עמהן חשבון, והקדוש ברוך הוא מאמינו, שנאמר: לא כן עבדי משה נאמן הוא?
אלא ששמע משה ישראל מדברים אחריו, שנאמר: והיה כבא משה האהלה.
ומה היו אומרים?

רבי יצחק אומר:
לשבח היו אומרים: אשרי יולדתו של זה!
כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו
!
כל ימיו הוא מושלם להקדוש ברוך הוא!

והביטו אחרי משה –

רבי חמא אמר:
לגנאי היו אומרים:
ראה צוארו, ראה שוקיו, ראה כרעיו, אוכל משל יהודים, שותה משל יהודים, וכל מה שיש לו משל יהודים!
וחברו משיבו: ריקה, אדם ששלט על מלאכת המשכן, אין אתה מבקש שיהא עשיר?!
כיון ששמע משה כך, אמר להם: חייכם משהמשכן נגמר אני נותן לכם חשבון, שנאמר: אלה פקודי המשכן.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=38&mefaresh=shimoni

 

 

שמות לט:

-

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=39&mefaresh=shimoni

 

 

שמות מ:

תיח: דבר אחר:
וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה -
מה היא הברכה שברכן?
אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.

ר' מאיר אומר:
כך ברכן: ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו'.
אמר להם: כשם שנתעסקתם במלאכת המשכן ושרתה השכינה במעשה ידיכם, כן תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה במעשה ידיכם.

...

תיט: היה רבי נחמיה אומר:
אהל מועד שעשה משה במדבר כנגד מעשה בראשית.
יריעות - כנגד שמים וארץ.
כיור וכנו - כנגד ששת ימי בראשית.
מזבח העולה - כנגד כל הבהמות.
מזבח הקטרת - כנגד כל הבשמים.
מנורה - כנגד חמה ולבנה.
שבעה נרותיה - כנגד ז' כוכבים המשמשין את העולם ואלו הן שצ"ם חנכ"ל. (שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נגה, כוכב, לבנה)

...

מהיכן היתה שכינה מדברת עם משה?
רבי נתן אומר:
מעם מזבח הקטרת, שנאמר: ונתתה אותו לפני הפרכת וגו' אשר אועד לך שמה.

שמעון בן עזאי אומר:
מאצל מזבח הקטרת, שנאמר: ושחקת ממנה הדק וגו'.

תלמידיו של רבי ישמעאל אומרים:
מאצל מזבח העולה, שנאמר: עולת תמיד לדורותיכם.

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=40&mefaresh=shimoni

 

תגובות