מאת: אהובה קליין
פרשת צו – החוט המקשר לפסח ולשיר השירים?
מאת: אהובה קליין .
השנה השבת וחג הפסח - מגיעים כשהם שלובי זרוע , מתחברים יחדיו בקדושה עילאית – ומשדרים לנו מסר אקטואלי :
"..הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד".
בנוסף אנו חשים את עונת האביב החדשה המשדרת לנו פריחה - בניחוח משכר ומנגינה של חירות.
הפרשה פותחת בפסוקים:
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ". [ויקרא ו', א' –ג']
השאלות הן:
א] מה משמעות המילה :"צו" בתחילת הפרשה?
ב] מה הקשר בין הפרשה לחג הפסח ולשיר השירים?
תשובות.
משמעות המילה "צו" בתחילת הפרשה.
נאמר:" צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה":
אמר רבא: כל העוסק בתורה - אינו צריך לא עולה לא מנחה , לא חטאת ולא אשם . אמר ר' יצחק: מנין ? שנאמר: "וזאת תורת החטאת "וזאת תורת האשם"- כל העוסק בתורת חטאת - כאילו הקריב חטאת:. כל העוסק בתורת אשם - כאילו הקריב אשם.[מסכת מנחות ק"י, א']
רש"י מבאר: על פי מדרש תורת כוהנים: אין "צו" אלא לשון זירוז.
אמר רבי שמעון : הכתוב צריך יותר לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.
לפי תורת כוהנים - עליו מבסס רש"י את דבריו, הרי המילה: "צו" כוונתה - לזרז את הכוהנים בקיום המצווה [קורבן עולה] הן מפני שהיא מצווה לדורות, או אם משום שיש במצווה - עניין של חסרון כיס.
בעל "חידושי הרי"ם" מביא הסבר מעניין במיוחד: ידוע כי קורבן עולה מכפר על חטאים שאדם חוטא במחשבה. מעניין להתבונן באיבריו של האדם העשויים לגרום לחטאים. כך נגיע למסקנה: כי לכל איבר ואיבר בגוף האדם קיים "כיס" העשוי לכסותו ומונעו מן העבירה, האדם מסוגל לאטום את אוזניו - כדי להימנע משמיעת לשון הרע, האדם יכול לחסום את פיו - כדי להימנע מדיבור שלילי, כגון: קללה, או לשון הרע וכך ביתר איברי גוף האדם, אך קיימת בעיה לעצור ולהציב מחסום למוח, שהרי אין אפשרות לגמרי לשלוט על מחשבות -שהן עשויות לגרור את האדם לעבירה. לכך מוצאים אנו רמז למילותיו של רבי שמעון במדרש תורת כוהנים: "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון - כיס"
המשמעות היא: התורה צריכה לזרז את האדם, להזהירו ולהרתיעו במקום שאין "כיס" מיוחד – מעצור לאדם להימנע מהחטא. על כן דרוש זירוז מיוחד ושמירה רבה על המחשבה במוח - כדי שתהיה נקייה וכאשר יצליח להתגבר על המחשבות השליליות ממילא יוכל , ביתר קלות ,להגיע למחשבות החיוביות ומהן לעבור למעשים הטובים בפועל.
ה"נתיבות שלום" שואל: מדוע במקום אשר תישחט החטאת תישחט העולה - הרי החטאת באה על מעשים שהם גלויים ואילו העֹלָה על מחשבות רעות?
תשובתו: מקור - החטאת זה עולה - שהרי כיצד זימנו לאדם מהשמיים להיכשל בחטא בשוגג? אין זה אלא מפני שלפני שחטא באופן מעשי- היה לו הרהור הלב ורק בגלל האיסור נמנע לחטוא בפועל. מכל מקום , באמצעות המחשבה – יש לו קשר לחטא וכך נכשל בשוגג ,לכן במקום ששם תישחט העולה שם תישחט החטאת מהסיבה: כי יש צורך בכפרה על הרהור הלב - המהווה את מקור כל החטאים!
חז"ל אומרים: [מסכת יומא, כ"ט] הרהורי העבירה [שעליהם מקריבים קורבן עולה] קשים יותר מגוף העבירה - מפני שלכל חטא - יש שורש הגורם להרהור עבירה - שהוא: "שורש פורה ראש ולענה" המצמיח את כל החטאים!
הקשר לחג הפסח
המגיד מקוזניץ בספרו:"עבודת ישראל"אומר:
כוונת הכתוב "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ".
חטאים שנעשו באש תיקונם גם חייב להיות באש - כי צריך לבער את הרע באש קודש וכאן יש קשר גם לביעור החמץ - טרם חג הפסח - המרמז לעקור את שורש הרע המושרש באדם.
לעניות דעתי - כשם שאנחנו שורפים את החמץ טרם חג הפסח- כך עלינו לבער את המידות הרעות - כגון: מידת הכעס, הגאווה, התאווה הרדיפה אחר הכבוד - מנגד להתחזק באמונה בה' ולדעת כי ה' בוחן כליות ולב כדברי ירמיהו הנביא:
"אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔ו כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו"
[ירמיהו י"ז, י]
חשובים דברי הרמב"ן:
".....וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּידוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִַּידת הָעֲנָווָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא"[מתוך איגרת הרמב"ן -לבנו]
במיוחד בימים אלה ממש כאשר אנו רואים כי האחדות בעם מתרופפת ,זה הזמן להרבות באהבת חינם ולהידבק במידות הטובות של ה' כנאמר:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. [דברים י', י"ב]
דוד המלך אומר: "מִֽי ־יַעֲלֶ֥ה בְהַר ־יְהוָ֑ה וּמִֽי ־יָ֝ק֗וּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ׃
נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר ־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר לֹֽא ־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה׃ יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה מֵֽאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ"
[ תהלים כ"ד, ג'- ו ]
הקשר לשיר השירים:
הקורא את שיר השירים מזהה סממני אביב דוגמת הפסוקים:
"כִּי-הִנֵּה הַסְּתָיו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ. יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת- מַרְאַייִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה".[ שיר השירים ב, י"א-ט"ו]
שיר השירים שחובר על ידי שלמה המלך-הוא משל לרעיה הנאהבת לבעלה והנמשל הוא : הקשר בין כנסת ישראל - לאלוקים.
"אמר רבי עקיבא: לא היה העולם כולו כדאי ביום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים"
ניתן לזהות גם את יציאת מצרים- דוגמת הפסוק: "אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי..." [שיר השירים, א', ו]
רש"י מסביר: הצבע השחור אינו דבר מולד אצל ישראל- אלא תוצאת "שיזוף מקרני השמש" – ובמשך הזמן הוא יכול להלבין במקום מוצל. והמשמעות היא : בני מצרים שישראל גדלה בתוכם –ועלו עם ערב רב פיתו - אותם לעבודה זרה וכך כביכול השחירו אותה!
נאמר: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד".[להלן ד', א']
על פי מדרש שיר השירים: אלו שבטים ראשונים שגלשו מהר גלעד שירשו את הר גלעד בשביל העיזים שלהם –כדברי משה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִם-יַעַבְרוּ בְנֵי-גָד וּבְנֵי-רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן.." [במדבר ל"ב, כ"ט]
דברי "לקח טוב" :כשם שהשיער נאה לאישה - כך צדיקים שבישראל מגינים על בני דורם"
לפי שיר השירים זוטא: "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים": זה מעשה נסים במשכן.
"תורה תמימה" מסביר: "שערך כעדר העזים", עדרים שהלכו למלחמת מדיין לא הלכו אלא בזכות משה ופנחס.
לסיכום, לאור האמור לעיל: פרשת צו- חג הפסח ושיר השירים הם חטיבה אחת, יהי רצון שנשכיל לשוב להתחבר לתורה הקדושה להידבק במידות הטובות להקפיד על שמירת השבת ולהרבות אהבת חינם ובע"ה נזכה לגאולה במהרה-כנאמר:
"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". [מיכה ז', ט"ו]