קוד: ביאור:מלכים א כב35 בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: אראל
אל: האתר
מלכִּים א כב34-35: "וְאִישׁ
מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן, וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ 'הֲפֹךְ
יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי!'. וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא, והמֶלֶךְ הָיָה מָעֳמָד
בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם, וַיָּמָת בָּעֶרֶב, וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב
"
יש דורשים אותו לגנאי, ויש דורשים אותו לשבח:
1. לגנאי: אחאב רצה לברוח משדה הקרב מייד כשנפצע. הוא אמר לרכבו "הפך
ידך והוציאני מן המחנה כי החליתי!
", אבל הרכב לא ביצע את הפקודה: "והמלך היה
מעמד במרכבה נכח ארם
" - הוא היה מעמד, כלומר העמידו
אותו בעל כרחו במרכבה
(ע"פ שושי הרשקוביץ מחיפה). ייתכן שהרַכָּב עשה זאת, מאחת משתי סיבות:
לפי זה, אחאב מת כפחדן, ובייסורים גדולים.
2. לשבח: אחאב לא רצה לברוח משדה הקרב, אלא לחזור לשורות האחרונות של המחנה, פיקוד העורף. כשהוא ראה שהמלחמה קשה מדי, הוא החליט שיעשה הכי הרבה שיוכל. הוא נשאר בקרב- כדי שחייליו לא יפחדו. הוא היה מעמד, כי כל הדם שלו התחיל לברוח, לא היה לו כח מעצמו להמשיך לעמוד. הוא ביקש ממישהו שאיתו ברכב שיחזיק אותו, כדי ששאר הצבא שלו יחשוב שהוא בסדר, וימשיכו להלחם (ע"פ דוד גלמן, 12.04.2005).
לפי זה, אחאב מת מות גיבורים, הקריב את עצמו למען עמו.