קוד: היומן ג בתנ"ך
סוג: סיפור
מאת: חגית מוריה
אל: כפית ה'תשס"ב סיון-תמוז
תגובה ל: אם סיסרא שנכתבה ב21:40:25 09.11.2004
יום ה'
אני דואגת לו נורא. מה קורה? מה לוקח כל כך הרבה זמן? היכן בני????
לא. עלי להירגע. עלי לשמוע ליועצותי ושרותי, עלי לקחת עיכוב זה כסימן מבשר
טוב. כמובן, מלחמה זו היתה כה מוצלחת, השלל כה רב ואינספור שבויים. לוקח
הרבה זמן לחלק את השלל, את הבנות. בני בוודאי חוגג לו וצוהל בעוד אני
עוסקת במחשבות שווא. עלי להפסיק זאת ומיד! אני מביטה בחלון יותר מדי,
מבזבזת זמן יקר! עלי להכין דברים לקראת מסיבת הנצחון לסיסי. כן. ואם
המלחמה אכן היתה מוצלחת כמו ששרותי טוענות - זו חייבת להיות מסיבה ענקית!
כן. אפסיק למרוט שערותיי בדמיונות סרק. עלי ללכת לארגן את המסיבה!
יום ב'
סיסרא! סיסרא! אוף! מדוע זה בושש לבוא? זה כבר מוגזם! כמה זמן אפשר
לזלול ולהתהולל?! צריך לחזור הביתה - אל אמא - לספר... הכאב בלב רק מתגבר
- משהו כאן לא בסדר! אני אומרת לכם - משהו קרה!!! הצילו! אללי! תינוקי,
מחמדי, יקיר ליבי, היכן אתה? היכן??? אהההההההההה אלילי!!! עיזרו, הקשיבו!
אל תענו כך לב של אמא! סיסרא! ס-י-ס-ר-א!!! מה קרה? מה קרה? הצילו! בני!
בני! אני רוצה את בני!!!!!!
[על-פי שופטים ה', כח-ל]