לחשוב במה להשקיע את המשכורת

קוד: ביאור:משלי לא16 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי לא16: "זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ, מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע[נָטְעָה] כָּרֶם"

תוך כדי עבודה היא זוממת (מתכננת) באיזה שדה כדאי להשקיע את רווחיה, ולאחר העבודה היא לוקחת שדה, קונה שתילים מהפרי (הרווח) של עבודת כּפֶּיהָ, ונוטעת כרם.

עצות

הפסוק ממליץ לחשוב, תוך כדי העבודה, איפה להשקיע את הכסף שמרוויחים בעבודה, ובפרט - להשקיע אותם בנדל"ן מניב.

כך עושה אשת חיל: היא עובדת בטקסטיל (פסוק 13: "דרשה צמר ופשתים..."), אבל תוך כדי עבודה היא מתכננת להשקיע את הכסף שתרויח. לכן היא לקחה שדה, ואז מפרי כפיה = מהשכר שקיבלה כתוצאה מעבודת-הכפיים בטוויה - שתלה בו כרם.

"והנה כבר ידוע, שאדם שאין לו קרקע אינו אדם, כי הוא העיקר לעשות את לחמו ולסמוך עליו באסיפת תבואותיו מדי שנה בשנה. ולכן אשת חיל... כל מגמתה לקנות שדה במעותיה ולטעת כרם מפרי כפיה, ולא לבזבז את שלה בהבלי נשים... בקישוטים ובתכשיטים" (רמ"ד ואלי).

דקויות

זממה... ותיקחהו

בלשון המקרא, זמם = חשב מחשבות עמוקות. אשת חיל מתכננת לשתול כרם ולכן לוקחת שדה -

1. בלשון חז"ל, הפועל לקח משמעו גם קנה (מכאן: לָקוֹח = קונה): "כאשר חשבה על השדה ונתנה עיניה בה, לא תשקוט עד אשר תקנה" (מצודת דוד),  "Ground must be examined, and bought, and planted out as a vineyard, with the earnings of her toil" (תרגום רונאלד קנוקס).   לפי זה יש לפרש שהמילים מפרי כפיה מתייחסות לחלק הראשון של הפסוק: היא קנתה שדה מרווחי עבודת כפיה, ואז נטעה בו כרם.

2. אולם, בלשון המקרא משמעות זו אינה קיימת (למיטב ידיעתי), ולפי זה יש לפרש שהיא לקחה שדה מן ההפקר, ואז מפרי כפיה (מרווחי עבודת כפיה) קנתה שתילים ונטעה כרם בשדה.

3. ויש שפירשו זממה = חרשה. כמו שהפועל "חרש" מציין גם חפירה בקרקע וגם מחשבה עמוקה, כך הפועל "זמם" מציין את שתי המשמעויות - מחשבה עמוקה וגם חפירה בקרקע. באותו אופן, ותקחהו = זרעה, כמו ב יחזקאל יז5: "וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ, וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה זָרַע, קָח עַל מַיִם רַבִּים...". לפי זה, זממה שדה ותקחהו = חרשה שדה וזרעה אותו; מן הסתם, לבעלה יש שדה, שהרי כל בני ישראל קיבלו אחוזה בארץ (ע"פ דעת מקרא בשם הרב משה זיידל ב"חקרי לשון").

תגובות