לא משאירים עקבות

קוד: ביאור:משלי ל18 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל:

משלי ל18-20:

שְׁלֹשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי; וְאַרְבָּעָ (וְאַרְבָּעָה), לֹא יְדַעְתִּים:

שלושה דרכים נפלאים ממני (לא מובנים לי), ובדרך הרביעית אני לא יודע כלל איך לנווט -

/ שלושה דרכים נפלאים (נסתרים) ממני, ואת הדרך הרביעית אני לא יודע כלל לזהות -

-

אני לא מבין איך נשר מנווט את דרכו בשמים, איך נחש מנווט את דרכו על צור (סלע), איך אוניה מנווטת את דרכה בלב ים, ואיך גבר מנווט את דרכו אל ליבה של עלמה.

/ אני לא יודע לזהות באיזו דרך עבר הנשר בשמיים, באיזו דרך עבר הנחש על צור, באיזו דרך עברה האוניה בלב ים, ובאיזו דרך עבר הגבר המפתה עלמה - אצל כמה נשים הוא עבר לפניה -

דקויות

הקטע (פסוקים 18-20) מתאר ארבעה דברים אשר נפלאו ממני ולא ידעתים. ניתן לפרש תעלומות אלו בשתי דרכים עיקריות:

א. נפלאות הניווט

אגור בן יקה, שכבר כתב בתחילת הפרק, משלי ל2-3: "כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי, וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע" (פירוט), מתאר כאן דברים נוספים שאינו יודע: איך הנשר מצליח לנווט בשמיים? איך אוניה מצליחה לנווט בלב ים? איך נחש מצליח לנווט בין סלעים? איך גבר מצליח "לנווט" בליבה של עלמה? השאלה הרביעית היא השאלה העיקרית והקשה מכולם, וניתן לפרשה בכמה דרכים:

1. "אין אנו יודעים מפני מה עלם מסוים מתקשר דווקא בעלמה מסוימת ואותה הוא אוהב" (הרב יובל שרלו). ובפסוק הבא: "אין אנו יכולים להבין את העובדה שאישה נוטשת את נאמנותה למשפחתה ומנאפת. זו הפשע החמור בשל העובדה שהוא מערער את יסוד המשפחה, שהוא יסוד הקיום" (הרב יובל שרלו בתשובה אחרת).

2. "אין תרשים לאהבה. לא ניתן למצוא ספר חוקים אודותיה" (חגי הופר).

3. "כל התופעות הן מסע ניווט מופלא בדרך עלומה, שמתחיל בנקודה ידועה, אך לא ניתן לחזות מראש היכן וכיצד תסתיים: אי אפשר לדעת לאן יגיע הנשר בשמים, לאן יגיע הנחש עלי צור ולאן תגיע האניה בלב ים, וכך גם המנאפת ושותפיה" (אלישבע נחושתן). כל קשר זוגי - אפשר לדעת איך יתחיל, אבל אי אפשר לדעת איך יסתיים... אין חוקים לאהבה.

4. נשים הן עם מסובך. הכותב (אגור בן יקה) מביע את תיסכולו, שלמרות כל שנותיו, עדיין לא הצליח להבין, מה נשים רוצות, ואיך גבר מצליח "לנווט" אל ליבה של אישה וליצור עמה קשר.

אמנם, ניתן להקשות על פירוש זה, על-פי דברי חז"ל שאמרו שאגור בן יקה הוא שלמה המלך:

ב. לא משאירים עקבות

ארבעה מעשים אינם משאירים עקבות, ולכן אי-אפשר לדעת עליהם לאחר שחלפו (ע"פ מצודת דוד, וכנראה גם רש"י ומלבי"ם):

שלושת הראשונים הם משל לאחרונים: כמו שהראשונים לא משאירים עקבות, כך האחרונים - הגבר והאישה הנואפים - לא משאירים עקבות.

מה המשמעות המעשית של הקטע?

5. גינוי הנואפים והנואפות, שאינם יראים מפני ה', ומסתפקים בכך שהמעשים שלהם נסתרים מעיני בשר ודם (ע"פ מצודת דוד).

אולם, לפי זה לא ברור:

6. זהירות מהסתרת חטאים של אחרים.   כדי להסתיר את העקבות, דרוש שיתוף-פעולה: הנשר מצליח להסתיר את עקבותיו רק משום שהוא עובר בשמים שאינם קולטים עקבות; הנחש מצליח להסתיר את עקבותיו רק משום שהוא זוחל על צור -סלע חלק; האניה מצליחה להסתיר את עקבותיה רק משום שהיא עוברת בלב ים; והגבר הנואף עם העלמה מצליח להסתיר את עקבותיו, רק בגלל שהאישה המנאפת משתפת פעולה, אכלה ומחתה פיה, ומסתירה את העקבות, ואמרה 'לא פעלתי אוון'. והמסקנה היא, שבניאוף (כמו בכל חטא אחר) האחריות מוטלת גם על מי שמסתיר את החטא, ולא רק על החוטא עצמו.

7. זהירות מיחסי מין עם בני-זוג לא מוכרים (ראו בפירוש על פסוק 20).

דקויות

ארבע דרכים

ארבעת הדרכים בפסוק 19 מזכירים את ארבעת ה"יסודות":

  • דרך הנשר בשמים - אויר;
  • דרך נחש עלי צור - אדמה;
  • דרך אוניה בלב ים - מים;
  • דרך גבר בעלמה - אש האהבה (ע"פ מלבי"ם).

6. גבר = תרנגול

(ע"פ הרב שמעון אור, "לקחת אחריות על עולם של ענקים, ערב יום הכיפורים ה'תשע"ב).

‫יכולת ה"חי" בכפרת התרנגול, להפיק מעצמו בחינת "גבר", מציירת את אותה מגמת אדנות עליה‬ ‫הצבענו בעבודת השעיר המשתלח. את הביטוי לכך מופיע התרנגול בתיאורו כ"גֶבֶ ר בעַ לְּ מָ ה".‬ ‫כך מביאים חז"ל במדרש: ‫"שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים. דרך הנשר בשמים. שאין אדם מכיר את‬‫מקומו. דרך נחש עלי צור. שאין אדם מכיר את דרכו. ודרך גבר בעלמה. אמר ר' יוחנן זה‬‫ התרנגול, שאין אדם מכיר שכבת זרע שלו" (מדרש משלי פרשה ל ד"ה [יח] שלשה המה).‬

‫פשט דברי הכתוב - "דרְך גֶבֶ ר בְּ עַ לְּ מָ ה", מתייחס לדרך האיש באישה, שהוא כפי דרך הנשר‬ ‫בשמים. אולם את צמד המילים "גֶבֶ ר בְּ עַ לְּ מָ ה" קורא רש"י בצורה אחרת – גבר שהכניס עצמו‬ ‫להיות כעַ לְּ מָ ה. את התיאור הזה מייחס רש"י למלכות פרס: ‫ "דרך גבר בעלמה - זו פרס שאמרה לעולם אהיה גברת" (רש"י משלי ל', ל"א).‬

‫מתוך קריאה זו, נגזרת קריאה נוספת שלישית המתארת תכונת "גבר" ב"עלמה". עַ לְּ מָ ה שיש לה‬ ‫תכונת גבר. מן הצד הזה "גֶבֶ ר בְּ עַ לְּ מָ ה", תוצאתה היא "גבירה".‬ ‫תואר "גבירה" הוא תואר המלכה. כך מבאר רש"י ב"מלכים".‬ ‫"וַימצָא הֲדד חֵן בְּעֵינֵי פַרעֹה מאֹד וַיתן לו אשָה אֶת אֲחוֹת אׁשתו אֲחוֹת תחפְּנֵיס הַגְבִירה‬" ‬ (המלכה – רש"י)" (מלכים א', י"א, י"ט).‬

‫את התואר "גֶבֶ ר בְּ עַ לְּ מָ ה", מייחסים חז"ל כאמור, לתרנגול. אף שהמדרש מתייחס לתיאור "גֶבֶ ר‬ ‫בְּ עַ לְּ מָ ה" מצד דרך ביאת הזכר בנקבה (בהתייחסותו לשכבת הזרע שלו), הרי קריאת התרנגול שהוא‬ ‫"נפש חיה" בשם "גבר", מייחסת לתיאור זה גם את האופן השלישי שהבאנו לעיל – תכונת גבר‬ ‫המופיעה בעלמה. יכולת התרנגול כ"חי" להופיע טבע "גברי" מציגה את מגמת הזכריות שב"נפש‬ ‫החיה" הנקבית, זכריות שעל בסיסה מופיעה הזיקה שבין האדם וה"חי" ושניהם אל האדמה‬ ‫ממנה נוצרו.‬

‫השימוש בתרנגול הקרוי "גבר" ל"כפרות" נוגע אם כן במגמת ה"גבירות" של ה"חי, המקבילה‬ ‫למגמת ה"גבירות" של הארץ. כל זאת כ"רושם" מהופעת מלכותה המלאה של הארץ בעבודת‬ ‫השעיר המשתלח, להופיע את כפרת ישראל מכוח התכנסות ה"חי" אל תוכה של הארץ במעשה‬ ‫הקרבה ישירות אליה כאמור. את בחינת האדנות של הארץ המופיעה בכינויה "עזאזל" כאמור,‬ ‫"מייצגת" תכונת ה"גבר" שבתרנגול. מתוך כך מגיע לשון נוסח ה"לשם יחוד" שלפני ה"כפרות" –‬
‫"ובכוח סגולת שחיטת גבר זה ימתקו חמש גבורות יסוד גבר בעלמא נקבא קדישא דזעיר‬ ‫אנפין...להמתיק תוקפא וגבורתא של המלכה...".‬

תגובות