קוד: ביאור:משלי כט27 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כט27: "תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל, וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ
"
הצדיקים מתעבים (מתרחקים ושונאים) כל איש העושה עוול במשפט; והרשעים מתעבים (מתרחקים ושונאים) כל איש ההולך בדרך ישרה.
הפסוק מתאר תופעה נפשית, אולם מה המשמעות המעשית שלה?
1. קריטריון להבחנה בין צדיקים לרשעים: אם ראית אדם השונא כל איש עוול, דע שהוא צדיק; ואם ראית אדם השונא כל ישר דרך, דע כי הוא רשע. כמו הפתגם "אמור לי מי חבריך - ואומר לך מי אתה
", כך גם מהצד השני: "אמור לי מי אויביך - ואומר לך מי אתה". ראו:
קריטריונים נוספים לזיהוי רשע.
2. הנחיה לתיקון הרגש: "הצדיקים יתעבו הרשע... ואשר בסוד הצדיקים לא יהיה, אם תעב לא יתעבנו, גם ברך לא יברכנו
" (שערי תשובה ג קצ). אם ברצונך להיות צדיק, קודם-כל הפסק לברך ולשבח את
אנשי-העוול (כמו ב
משלי כח4: "עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע
" (פירוט)); ואחר-כך עבוד על עצמך עד שתרגיש
תיעוב ושנאה כלפיהם.
3. הסתייגות מניסיונות לעשות "שלום" בין צדיקים לרשעים: "החכמה היפך הסכלות, ומכיון שאין הפכים מתחברים - חל הפירוד... ואין אויב גדול יותר לכסיל מן החכם, גם שנאת החכם לכסיל גדולה יותר...
" (ראב"ם על חכם עדיף מנביא), כי "הטוב שונא את הרע והרע שונא את הטוב
" (מלבי"ם), ואין כל אפשרות לחבר ולהשלים בין ההפכים.