איש אף יגרה מדון, ובעל חמה רב פשע

קוד: ביאור:משלי כט22 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל ע"פ מלבי"ם

אל:

משלי כט22: "אִישׁ אַף יְגָרֶה מָדוֹן, וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע"

איש אף (הכעסן שכעסו גלוי בפניו) מגרה מדון (מריבה);   ובעל חמה (הכעסן ה"מחומם" בסתר) עושה הרבה פשע.

דקויות

הפסוק מפרט את נזקי הכעס:

1. נזקים חברתיים ורוחניים: "איש אף יסבב לגרות מדון כנגדו ברוב כעס מרוע דבריו ופעולותיו מצד כעסו, וזה יהיה סבה להפילו ברעות גדולות. וכמו שהכעס הוא סיבה להשחית גופו, כן הוא סיבה להשחית נפשו, כי מרוב כעסו לא תוכל התורה למנעו לעשות מה שיגיעהו אליו כעסו, ויביאהו זה לעשות פשעים גדולים" (רלב"ג, וכן מצודות).

2. נזקים גלויים ונסתרים: "יש הבדל בין אף ובין חמה, שחמה היא... הפנימית, ואף הוא החיצוני: מי שהוא איש אף, ואין לו חמה פנימית, ורוצה להרע לחברו, יגרה מדון, היינו יבקש דינים וטענות נגד חברו, שיהיה לו זכות נגדו להרע לו. אבל מי שהוא בעל חמה פנימית, לא יבקש מסוה כלל להצטדק, רק הוא רב פשע, ויעשה רע בלא דין ומשפט כלל." (מלבי"ם)

הקבלות

חכמי התלמוד דיברו הרבה על נזקי הכעס, למשל:

"אמר רבה בר רב הונא: כל הכועס - אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר", תהלים י4: "רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ, אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו".

"רבי ירמיה מדיפתי אמר: משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר", קהלת ז9: "כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (פירוט), "וכתיב", משלי יג16: "וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת" (פירוט).

"רב נחמן בר יצחק אמר: בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו, שנאמר ובעל חימה רב פשע" (בבלי נדרים כב), "כי הכעס הוא תוצאה ישירה מהחרטה על עוונותיו... החרטה אוכלת אותו וגורמת לו כעס וזעזועים" (דברי יעקב)

לכן רצוי להתרחק מכעסנים, משלי כב24-25: "אַל תִּתְרַע אֶת בַּעַל אָף, וְאֶת אִישׁ חֵמוֹת לֹא תָבוֹא; פֶּן תֶּאֱלַף ארחתו[אֹרְחֹתָיו], וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשׁ לְנַפְשֶׁךָ" (פירוט).

ראו פסוקים נוספים עם הביטויים אף - חמה.

תגובות