אל תתערב במריבות של אחרים

קוד: ביאור:משלי כו17 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כו17: "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ"

כמו אדם המחזיק באזניים של כלב אשר עובר לידו ברחוב, שאינו מועיל לעצמו אלא רק מעצבן את הכלב וגורם לו לתקוף אותו - כך הוא אדם המתעבר, מתעצבן ומתערב בריב בין אנשים זרים, ריב אשר לא נוגע לו, אינו מועיל לעצמו אלא רק גורם לשני הנצים לתקוף אותו.

עצות

(נכתב בשנת ה'תשע"ג) מתיחות קשה במצרים - האחים המוסלמים נאבקים בתומכי הנשיא מובארכ. במי אנחנו צריכים לתמוך? הפסוק מזהיר אותנו שלא להתערב במריבות של אחרים. כל מה שנגיד, וכל מה שנעשה, עלול לעורר עלינו את זעמו של הצד השני ולהוסיף לנו אויבים. ואכן, כך פעלה ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו.

ריב לא לו

1. בצמצום, ריב לא לו הוא ריב בין שני אנשים זרים - ריב שאיננו נוגע לנו כלל.

2. ובהרחבה, רב הונא פירש פסוק זה על יעקב אבינו - שכאשר חזר מארם נהריים אל ארץ כנען, שלח שליחים אל עשו אחיו, כדי לפייס אותו על המריבה הישנה שהיתה ביניהם. ע"פ ר' הונא, זו היתה טעות - יעקב לא היה צריך להזכיר לעשו שהוא קיים, כי בכך היה עלול לעורר מחדש את השנאה הישנה של עשו כלפיו (בראשית רבה עה ב). לפי פירוש זה, ריב לא לו הוא לא רק ריב בין שני זרים, אלא גם ריב בינינו לבין אדם אחר, שהיה לפני זמן ארוך וכבר נשכח מהזיכרון, ואין טעם להזכירו ולעוררו מחדש.

האם באמת צריך להתעלם ממריבות ישנות, ולא לנסות להתפייס? על-פי הרב יובל שרלו: " הדבר תלוי מאוד בנסיבות, כמו כמעט כל דבר בענייני בין אדם לחבירו. אם ההנחה היא שהריב קיים והמתח הוא תמידי - יש צורך לפייס... אם ההנחה היא שעבר כבר הרבה זמן ומדובר בהקמת ארי מרבצו - יותר טוב שלא לומר דבר.

יסוד זה עומד בבסיס תשובות רבות באתר לשאלות המבקשות לשוב ולתקן עבירות לשון הרע, ושואלות האם לספר בפנים למישהו על כך שנאמר עליו לשון הרע. גם כאן, הדבר תלוי בנסיבות ובתוצאות שתתעוררנה מכך. " (הרב יובל שרלו, שו"ת מורשת)

3. ויותר בהרחבה, ריב הוא משל לכל ענייני העולם הזה, שהאדם עובד קשה ומתעצבן בגללם למרות שהם לא לו, הם לא יועילו לו בעולם הנצח (ע"פ הגאון מווילנה).

הקבלות

כלב לעומת תם

הפסוק שלנו ממליץ שלא להתערב במריבות, אולם ישנם פסוקים שמהם עולה הנחיה אחרת:
  • משלי י29: "מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ ה', וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן" - לפי אחד הפירושים הכוונה היא, שדרכו של ה' היא לשמור על התמימים, ומכיוון שיש מצוה ללכת בדרכי ה' - גם אנחנו חייבים להגן על אנשים תמימים מפני אנשים שתוקפים אותם, ואסור להתעלם מכך (פירוט).
  • משלי ב7: "וצפן[יִצְפֹּן] לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה, מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם" - לפי אחד הפירושים הכוונה היא, שה' מגן על ההולכים בדרך תמה (פירוט).
  • משלי יג6: "צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ, וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת" - לפי אחד הפירושים הכוונה היא, שדרכו של הצדיק היא לשמור על האנשים שדרכם תמימה, ומכיוון שכולנו רוצים להיות צדיקים - גם אנחנו צריכים ללכת בדרך זו (פירוט).

נראה לי, שמילת המפתח בפסוקים האלה היא תם (= שלם וחף מכל פשע).

אם שני הצדדים במריבה הם כלבים, כלומר, נוהגים כבהמות, הם הסתכסכו ביניהם והתחילו לריב, ולכל אחד מהם יש חלק באשמה - אין טעם שננסה להתערב ולגלות מי התחיל, מי אשם יותר וכו'; זה לא ענייננו וזה רק יגרום לנו נזק.

אולם, אם אחד מהצדדים הוא אדם תם = שלם ואין כל פגם באישיותו, והוא הותקף על לא עוול בכפו, מצוה להתערב כפי יכולתנו, ולהגן על התמִים.

כך עולה גם מפסוקים נוספים:

  • ירמיהו כא12: "בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה': דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק, פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ  חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מעלליהם[מַעַלְלֵיכֶם]"
  • ירמיהו כב3: "כֹּה אָמַר ה': עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק, וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ, וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה"
  • דברים כב27: "כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ, צָעֲקָה הנער[הַנַּעֲרָה] הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ" - מכאן שראוי למי שיכול להושיע.
  • שמואל ב יד6: "וּלְשִׁפְחָתְךָ שְׁנֵי בָנִים וַיִּנָּצוּ שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה וְאֵין מַצִּיל בֵּינֵיהֶם וַיַּכּוֹ הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד וַיָּמֶת אֹתוֹ" - מכאן שראוי שיהיה מציל (חגי הופר).
  • ויקרא יט16: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ, אֲנִי ה'" (פירוט)
  • משלי כד11: "הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת, וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ" (פירוט).

ראו גם: האם צריך לערב אנשים אחרים במריבות שלנו? משלי כה9: "רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ, וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל" (פירוט).

משה הצעיר

כשמשה רבנו היה צעיר, הוא נהג להתערב במריבות.

והנה, פעם אחת הוא ניסה להתערב במריבה בין שני כלבים רשעים, שמות ב13-14: "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע 'לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?'; וַיֹּאמֶר 'מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?' וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר 'אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר'" (פירוט).

במקרה זה, ההתערבות שלו חשפה אותו לאיום של הלשנה לשלטונות, והוא נאלץ לברוח; כמו שכתוב בפסוקנו.

אולם, פעם אחרת הוא התערב כדי רועות תמימות מרועים אלימים, שמות ב16-17: "ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה אֶת הרהטים להשקות צאן אביהן. ויבאו הרעים ויגרשום ויקם מֹשֶׁה ויושען וישק אֶת צאנם";

במקרה זה, ההתערבות זיכתה אותו בבת-זוג ובמשפחה.

דקויות

אזני כלב

מדוע המשל מתייחס דווקא לאזניים של הכלב? ייתכן שזה טבעם של כלבים - שהם מתעצבנים במיוחד כאשר מחזיקים באזניהם. אך ייתכן גם שהאוזן רומזת לשמיעה. חוש השמיעה של הכלב מחודד מאד. כשכלב שומע באזניו כלבים אחרים העוברים בקרבתו, הוא מייד מתעבר, מתעצבן ומתחיל לנבוח עליהם, וכך מסבך את עצמו במריבות. לכן המתערב בריב לא לו כאילו מחזיק באזני כלב - יש לו אזניים של כלב... (ע"פ גליה).

עובר מתעבר

1. לפי הטעמים יש לקרוא את הפסוק כך: "מחזיק באזני כלב - עובר מתעבר על ריב לא לו": "המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו" (מצודת דוד).

2. אך לענ"ד, המשל בפסוק ברור יותר כאשר מפסקים אותו נגד הטעמים: "מחזיק באזני כלב עובר - מתעבר על ריב לא לו".

עובר = נע דרך מקום מבלי לייחס לו חשיבות;   מתעבר = מתמלא עברה וזעם, או עובר וחורג מהתחום האישי שלו.    מחזיק באזני כלב עובר = אדם הולך ברחוב, ולידו עובר כלב; הכלב רק עובר לידו ומתעלם ממנו - יש לו עניינים אחרים לנבוח עליהם; לפתע האדם אוחז באזניו של הכלב שעובר לידו - מכאיב לו ומעצבן אותו; הכלב שוכח את כל העניינים האחרים שהיו לו, מתנפל על האדם ונושך אותו.

זהו המשל; והנמשל הוא - מתעבר על ריב לא לו = אדם שמתמלא זעם, חורג מתחומו האישי ומתערב במריבה של אנשים אחרים: כל עוד המריבה עברה לידו, היא לא גרמה לו כל נזק; אך מרגע שהוא התעבר והתחיל להתערב בה, הוא עלול להינזק בחינם - נזק שהיה אפשר למנוע בקלות.

3. ובפירוש "דעת מקרא" הציעו לקרוא את המילה "עובר" פעמיים: "מחזיק באזני כלב עובר - עובר מתעבר על ריב לא לו". 

4. ועל דרך הסוד: "יש לדקדק במה שאמר מתעבר ולא אמר כועס, והטעם העיקרי הוא, לפי שכלב רע מתעבר בו ממש, לזרזו אל הריב, כדי להכעיסו ולהחטיאו" (רמ"ד וואלי).

תגובות