זעם חושף רגשות שליליים

קוד: ביאור:משלי כה23 בתנ"ך

סוג: משל

מאת: אראל

אל:

משלי כה23: "רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם, וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר"

רוח קרה הבאה מהצפון, מחוללת (מולידה) את הגשם הצפון באויר בצורת אדי-מים;   והנמשל - פנים נזעמים (כועסים), שאדם מראה לרעהו, מחוללים ומולידים לשון סתר - גורמים לרעהו לדבר דברים קשים על רגשות שעד אותו רגע היו צפונים בסתר ליבו.

עצות

"למה היא אמרה לי דברים כל-כך קשים? מה כבר עשיתי? בסך-הכל כעסתי קצת!"

כדי להבין את ההתנהגות שלה (או שלו), יש ללמוד ממזג האויר:

רוח צפון גורמת לעתים קרובות לירידת גשם, אולם לא הרוח היא שמביאה את הגשם - הגשם כבר קיים באויר בצורה נסתרת, כאדי-מים; הרוח רק מחוללת את הגשם = גורמת לו להיוולד, לצאת החוצה ולרדת לארץ (למה דווקא רוח צפון? אולי משום שהרוח הבאה מצפון היא קרה וגורמת להתעבות אדי המים; ואולי משום שהרוח מגלה את אדי-המים הצפונים ונסתרים באויר; צפן = הסתיר).

והנמשל: פנים נזעמים - פנים כעוסים - מחוללים לשון סתר, כלומר, גורמים לרעייתך (או לרעך) להגיד דברים, שעד אותו רגע היו נסתרים בליבה.

הרגשות השליליים היו קיימים בליבה עוד קודם, אבל כל זמן שהיחסים ביניכם היו תקינים כלפי חוץ, היא לא רצתה 'לקלקל את האוירה' ולהתלונן; אבל ברגע שכעסת עליה, האוירה כבר התקלקלה, והיא 'ניצלה את ההזדמנות' כדי להגיד את כל מה שבליבה, את כל הדברים שעד אז הסתירה.

מרעיון זה אפשר להסיק שתי מסקנות מנוגדות:

וייתכן שעל כך נאמר ב קהלת ז3: "טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק, כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב" - כשמראים פנים נזעמים וכועסים, אפשר להוציא מהלב את הרגשות הרעים, ואז הלב נעשה טוב יותר.

דקויות

הפסוק קשה, והוצעו לו כמה פירושים:

1. יש שפירשו תחולל = תמנע: "כאשר רוח צפון תפזר עננים ותמנע הגשם - כן פנים נזעמים ימנעו לשון הרע, כי בראות המגיד את פני השומע והנם זועפים, יחדל קול המון גשם דבריו... תחולל מלשון חלילה..." (רבי יונה גירונדי, שערי תשובה ג ריב; ראו גם 'דעת מקרא').

  • אולם, בלשון המקרא, הפועל חולל מופיע תמיד במשמעות הוליד ויצר, ולא מסתבר שהכותב ישתמש בו במשמעות הפוכה.

2. כפי שרוח צפון מחוללת (יוצרת) גשם, כך דיבור לשון הרע בסתר יוצר פנים נזעמים: "רוח צפון עשויה לחולל גשם, ולשון סתר עשויה לפנים נזעמים" (רש"י).האיש הנפגע מלשון הרע כועס (מצודת דוד, הגאון מווילנה), וגם ה' כועס (רש"י). בדומה לכך דרשו חכמי התלמוד: "אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לשון הרע, שנאמר רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר" (ר' שמעון בן פזי, בבלי תענית ז.)

  • אבל לפי פירוש זה, הסדר בצלע השניה של הפסוק היה צריך להיות הפוך - "רוח צפון תחולל גשם, ולשון סתר - פנים נזעמים ".
  • ועוד, כפי שהקשה כבר רמ"ד וואלי: "נראה שאין המשל דומה אל הנמשל, שהרי מרוח צפון נמשך דבר טוב שהוא הגשם, ומלשון סתר נמשך דבר רע שהם פנים נזעמים!". אמנם הוא תירץ, "כי כשם שבגשם יש שמחים ועצבים, כמו הולכי דרכים וטחי גגות וקוצרים בשדות, כך בלשון הרע יש שמחים ועצבים, שהרי האויבים שמחים והאוהבים עצבים", אולם תירוץ זה קשה, שהרי בעולם המקרא, גשם הוא אחד הדברים הרצויים והאהובים ביותר, וקשה להניח שהכתוב ישתמש בו כמשל ללשון הרע, שהיא טובה רק לאויבים.

3. ולענ"ד, הכוונה: כמו שרוח צפון מחוללת ומולידה את הגשם הנמצא כבר באויר, כך פנים נזעמים מחוללים, מולידים ומגלים את לשון הסתר הצפונה כבר בלב האומר; וזה לא תמיד רע - לפעמים דווקא חשיפת רגשות שליליים מנקה את הלב (ראו "עצות").

הקבלות

גם הפסוק הבא מדבר על כעס - כעס בתוך הבית, בין איש לאשתו, משלי כה24: "טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג, מֵאֵשֶׁת מדונים[מִדְיָנִים] וּבֵית חָבֶר" (פירוט). ובהמשך הספר ישנו עוד זוג של פסוקים, שהראשון מדבר על אשת מדיינים והשני מדבר על רוח צפון, משלי כז15-16: "דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר, וְאֵשֶׁת מִדונים נִשְׁתָּוָה . צֹפְנֶיהָ צָפַן רוּחַ, וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָא" (פירוט).

ראו גם משלים נוספים על משקעים ואנשים.

תגובות