שומר מצוה - שומר נפשו, בוזה דרכיו - ימות

קוד: ביאור:משלי יט16 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יט16: "שֹׁמֵר מִצְוָה - שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ, בּוֹזֵה דְרָכָיו - יומת[יָמוּת]"

השומר ומייחס חשיבות לכל מצוה ומצוה, מבין את ערכם של המעשים הקטנים, וכתוצאה מכך גם שומר את נפשו (חייו);   אולם הבוזה ומזלזל בהשפעתן של דרכיו (מעשיו והרגליו), ואינו טורח לתקנם - יהיה כמו מת עוד בחייו.

עצות

אחד התירוצים שאנשים לפעמים משתמשים בהם כדי להצדיק את הבטלה שלהם היא "מה זה כבר משנה מה אני אעשה? איזו השפעה יש למעשה הקטן שלי?". לאנשים כאלה אומר החכם:

בוזה = מזלזל, מפחית בערך;   דרך = הרגל ומנהג;   בוזה דרכיו = מזלזל בהשפעתם של הרגליו ומנהגיו;   בוזה דרכיו ימות = מי שמזלזל וחושב שאין השפעה להרגליו ומעשיו, למעשה גוזר על עצמו מוות: הוא אמנם חי, אבל לחיים שלו אין ערך כי הוא לא מנסה לעשות שום מעשה בעל ערך; הוא מחליט מראש שכל דבר שיעשה ממילא לא ישפיע, ונעשה "מת" עוד בחייו.

ומצד שני:

שומר מצוה - שומר נפשו = אדם שנזהר ושומר על כל מצוה ומצוה, מראה בכך שהוא מייחס חשיבות לנפשו (= לחייו), משתדל לנצל את חייו בצורה הטובה ביותר האפשרית, וכך חי חיים משמעותיים יותר.

דקויות

בפסוק קודם נאמר, שאסור לזלזל בדבר ה' ובמצוותיו, משלי יג13: "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ, וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם" (פירוט). גם הפסוק שלנו מדבר על הסכנה שבזלזול, אולם כאן לא מדובר על זלזול במצוות אלא על זלזול בדרכים - בוזה דרכיו. באלו דרכים מדובר?

1. ייתכן שהכוונה לדרכי ה', כגון רחמים וחסד, שגם האדם צריך להתנהג בהן (ראו ללכת בדרכי ה'). החצי הראשון של הפסוק מדבר על מצוות ה', והחצי השני - על דרכי ה'.

  • אולם, שם ה' לא נזכר בפסוק זה. אמנם, מסתבר שה"מצוה" שנזכרת בתחילת הפסוק היא מצוות ה', אולם שם ה' אינו נזכר בפירוש, ולכן קשה להניח שהכינוי במילה "דרכיו" מתייחס אל ה'; מסתבר יותר שהוא מתייחס אל האדם.
2. ייתכן ש"דרכיו" הן הדרכים שבהן ראוי לאדם להתנהג - "הדרכים הראויים אליו" (מצודת דוד), ובפרט למידות הטובות כגון ענוה, ותרנות וכו', שהן הדרכים שראוי לכל אדם להתנהג לפיהן: "שומר מצוה שומר נפשו - כי מצוות הן לעולם הבא, ששם ישמרוהו לבל ייענש ובל תיפול בשחת נפשו... בוזה דרכיו - הן המידות, שבהן צריך האדם להנהיג את עצמו בעולם הזה לטוב, והבוזה מידותיו שבעולם הזה ימות... מזה העולם" (הגר"א), "הבוזה דרכיו, שלא יחוש לתקן מידותיו... ימות באפס תקוה, אחר שאינו מכיר ברעת המידות... והנה הודיענו במקרא הזה, כי אין תקוה לבוזה דרכיו, והוא רע מאשר איננו שומר מצוה..." (רבי יונה).

מבחינת המשמעות, הפירוש דומה לפירוש 1, שהרי לפי התורה, ראוי לאדם ללכת בדרכי ה'; ההבדל בין הפירושים הוא רק בדקדוק של לשון נסתר במילה "דרכיו" - דרכי ה' או דרכי האדם (ניב ב).

3. ייתכן שהכוונה לכל מעשיו ודרכי התנהגותו של האדם, והביטוי בוזה דרכיו משמעו "גורם לכך שדרכי התנהגותו יהיו בזויות", מתנהג בצורה נבזית (ע"פ מלבי"ם). ובדומה לכך פירשו בתלמוד: "אמר רבי יוחנן: אסור לאדם שישמש מיטתו ביום... ריש לקיש אמר מהכא: בוזה דרכיו ימות" (בבלי נידה טז:).

4. לענ"ד הביטוי בוזה דרכיו משמעו "מזלזל בהשפעתן של דרכיו", ראו "עצות".

5. ובימינו אפשר להוסיף, על-דרך הדרש: דרכיו = הכבישים שהוא הולך או נוסע בהם; לפי זה, פירוש הפסוק הוא: שומר מצוה = השומר על מצוות התנועה - שומר נפשו = שומר על חייו מתאונות; בוזה דרכיו = המזלזל בדרכים ואינו נזהר בכביש - ימות בתאונת-דרכים, לא אליכם כל עוברי דרך.

תגובות