קוד: ביאור:משלי יז21 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יז21: "יֹלֵד כְּסִיל לְתוּגָה לוֹ, וְלֹא יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל
"
אב היולד (יוצר) בן כסיל - תוגה (צער עמוק) יהיה לו; וגם אביו של בן נבל (חסר דרך-ארץ) לא ישמח.
פסוקים רבים בספר משלי מדברים על
בן כסיל (ראו
בן כסיל), אולם הפסוק שלנו מיוחד ומדבר על
יולד כסיל. לפיכך ייתכן שהפסוק מדבר על תהליך היצירה של הולד: "אב שלא קידש את עצמו בשעת תשמיש, ולא כיוון אלא להנאה הגופנית הבהמית... מושך נשמה גרועה, שיהיה הבן על-ידה
כסיל או
נבל, כי מושכין נשמה מלמעלה אל הבן כפי כוונת הוריו בשעת תשמיש...
"
(ע"פ רמ"ד וואלי).
הסבר זה מאפשר ליישב את הסתירה-לכאורה בין הפסוק שלנו לבין דברי הנביא,
יחזקאל יח20: "הַנֶּפֶשׁ
הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת, בֵּן לֹא יִשָּׂא
בּעֲוֹן הָאָב
וְאָב לֹא יִשָּׂא בּעֲוֹן
הַבֵּן
":
הנביא יחזקאל דיבר על
בן פריץ,
יחזקאל יח10: "וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה
", והכתוב שלנו מדבר על
בן נבל, "כי
הפריץ - אפשר שהוא כך מפני שארח לחברה עם פועלי אוון ואנשי רשע, ואם יפרוש מחברתם - יעזוב את פריצותו, אבל
הנבל - הוא מן התשמיש המנוול, שגרם המשכה של נשמה גרועה
"
(רמ"ד וואלי).
ראו גם: כסיל = השונא דעת, נבל = ברברי, גס, חייתי, חסר דרך-ארץ.