טוב שפל רוח את ענוים, מחלק שלל את גאים

קוד: ביאור:משלי טז19 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל, יעל

אל: סגלות משלי

משלי טז19: "טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת עניים[עֲנָוִים], מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים"

טוב יותר להיות צנוע ושפל רוח, ולהתרועע עם אנשים עניים וענוים, מלהתרועע עם אנשים עשירים וגאים כדי לקבל חלק מהשלל שהם משיגים.

עצות

יש אנשים שאומרים: "אני צריך להרוויח הרבה כסף ולהיות עשיר, כדי שאוכל לעזור לעניים", או "אני צריך ללכת לעבוד בחו"ל ולהרוויח הרבה כסף, כדי שאוכל לחזור לארץ ולקדם את הכלכלה הישראלית". מרוב רצון להרוויח הרבה כסף, הם עלולים להתחבר עם אנשים יהירים שמבטיחים להם שיעזרו להם להתעשר, והמידות שלהם נפגעות. על כך נאמר בפסוק שלנו:

אֶת = עִם   טוב שפל רוח את ענוים = עדיף להיות שפל-רוח, ולשבת עם אנשים ענווים ועניים, מאשר ללכת ולשבת עם אנשים גאוותנים, בתקוה לזכות בחלק מה- שלל שלהם, גם אם המטרה היא לחלק את ה"שלל" הזה לעניים.

ניתן לראות בפסוק זה גם הדרכה למעסיק, שאמור לבחור בין עובדים. ההמלצה של ספר משלי אליו היא, שעדיף לו לקבל לעבודה אדם עניו, שאינו מתגאה ביכולותיו, למרות שאין הרבה התלהבות בקליטה שלו לעבודה (שפל רוח), מלבחור אדם שמתגאה ביכולותיו, שנותן הרגשה ש"אם תבחר בי נוכל להתחלק בשלל רב " (על-פי יעל).

ניתן לראות בפסוק גם המלצה למי שמחפש עבודה. בדרך-כלל ההמלצה היום היא ללמוד איך לשווק את עצמך, ולומר כמה שיותר דברים חיוביים, ולטייח בעיות. אבל לפעמים, דווקא כאשר אדם אינו מתגאה, אלא מספר על הלבטים וגם קצת על החסרונות שלו, הוא יוצר תדמית של אדם ישר, שאפשר לסמוך עליו, ומסיר את הפחד של המעסיקים מפני מתחזה.

הקבלות

  • משלי טז8: "טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה, מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט" (פירוט).
  • משלי טו25: "בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה', וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה" (פירוט)

תגובות