נחלו פתיים איוולת, וערומים יכתירו דעת

קוד: ביאור:משלי יד18 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יד18: "נחלו פתיים איוולת, וערומים יכתירו דעת"

אנשים המתפתים בקלות, מקבלים השקפת-עולם שטחית ואוילית, "נתקעים" בה כמו בנחלת -אבות, ואינם מסוגלים להחליף אותה;  

אולם אנשים ערומים בוחנים כל  מידע שהם מקבלים מכל הכיוונים, כמו כתר המקיף את הראש; הם שולטים בעולם המידע כמו מלך שה כתר בראשו.

דקויות

נחלו = קיבלו נחלה, חלק בארץ;    פתיים = אנשים המשתכנעים בקלות;   איוולת  = שטחיות.

ערומים = אנשים שמכירים את דרכי ההטעיה ויודעים וגם להיזהר מהטעיותיכתירו דעת - כמה פירושים:

1. מלשון כִּתּוּר, הקפה מכל הכיוונים, כמו ב שופטים כ43: "כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן, הִרְדִיפֻהוּ..." (שם בבניין פיעל, ואצלנו בבניין הפעיל). כלומר, הם בודקים כל מידע מכל כיוון אפשרי לפני שהם מקבלים אותו.

או מלשון כֶּתֶר, סמל למלכות, כלומר:

2. הם מכבדים את הדעת, מתפארים בה ושמים אותה בעדיפות ראשונה: "יעשוהו כתר לראשם" (רש"י, מצודות)

3. או: הם זוכים לכתר של כבוד כתוצאה מהדעת: "יכתירו - יקנו כתר הדעת, ויעלו לגדולת החכמים." (אבן עזרא);   כדברי המשורר: "דעה חכמה לנפשך, והיא כתר לראשך" (דונש בן לברט, דרור יקרא, בית אחרון).

הפסוק ממשיל את עולם החכמה לארץ שיש בה נחלות, וכל אדם מקבל בה נחלה לפי מעשיו:

הקבלות

הפסוק שלנו מתייחס לעולם הדעות והמחשבות; פסוק קודם מתייחס לעולם המעשים, משלי יד15: "פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ" (פירוט).

על משלי טו6: "בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב, וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת" (פירוט) כתב הגר"א: "עניין הפסוק הוא היפך הכתוב למעלה נחלו פתאים איוולת וערומים יכתירו דעת. דהיינו: נגד מה שאמר למעלה שהנחלה היא בית, כמו שנאמר (משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות", ו(משלי יד א): "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו", לכן אמר נחלו פתאים אולת, שהנחלה של פתאים היא אולת ההורסת ביתו.   אבל ערומים רואים שיהיה להם גם העטרין, היפך ה"פתאים", שהנחלה של ה"פתאים" גם היא "איוולת". והן תרין האחסנתין שלו. אבל לצדיק, הבית הוא "חוסן רב" שלו. והן חכמה ובינה, כמו שנאמר (משלי כד ג): "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן". והעטרין הוא הדעת, כמו שנאמר "וערומים יכתירו דעת". ואמר ש"בתבואת רשע נעכרת", כי הדעת ממלא כל הבית, כמו שנאמר (משלי כד ד): "ובדעת חדרים ימלאר כל הון יקר ונעים". וכאשר מתערב התבואות של הרשע, "נעכרת" כל היקר והנעים" (הגאון מווילנה על משלי טו ו).

תגובות