איך להתמודד עם דאגות מוגזמות

קוד: ביאור:משלי יב25 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יב25: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ - יַשְׁחֶנָּה, וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה"

כאשר איש מרגיש דאגה המשתלטת על לבו, רגשותיו ומחשבותיו - עליו לגרום לדאגה להשתחוות לו, כלומר להפוך אותה למשרתת העוזרת לו לשים לב לסכנות ולהתכונן לקראתן;   לאחר שהתכונן כראוי, עליו להגיד לעצמו דבר טוב מנחם ומרגיע, אשר יהפוך את הדאגה ל שמחה.

סגולות

דאגה = חשש מפני אובדן של דבר חשוב;   לב = מקום המחשבות.  

כאשר דאגה משתלטת ומושלת במחשבותיו של האדם, עליו לעשות שני דברים: יַשְׁחֶנָּה, ודבר טוב יְשַׂמְּחֶנָּה

יַשְׁחֶנָּה = בניין הפעיל מהשורש שחה, שממנו גם הפועל "השתחוה" = התכופף בפני הזולת כאות לכניעה וקבלת מרות. מכאן ישחנה = יגרום לתחושת הדאגה להשתחוות לו ולהיות כפופה לו. הדאגה יכולה לשרת את האדם בכך שהיא מכוונת אותו להיזהר מפני סכנות.

כך צריך האדם להתייחס לדאגה כשהיא מופיעה בליבו - כאל משרתת בלבד. אחרי שהאדם השתמש בדאגה, חשב על כל הסכנות המדאיגות והתכונן לקראתן במידת האפשר, הדאגה סיימה את תפקידה כמשרתת והאדם יכול "לפטר" אותה, כמו שמוסבר בהמשך הפסוק:

דָבָר = דיבור;   דבר טוב = דיבור שיש בו נחמה והבטחה לעתיד טוב יותר, כמו ב זכריה א13: "וַיַּעַן ה' אֶת הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי דְּבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נִחֻמִים".

יְשַׂמְּחֶנָּה = יהפוך את הדאגה לשמחה;    ודבר טוב ישמחנה = השלב השני בהתמודדות עם דאגה הוא לשמוע דיבורים המביעים עמדה הפוכה מזו שמביעה הדאגה - דיבורים המסבירים, שאם האדם אכן יממש את המסקנות שהגיע אליהן בעקבות הדאגה, יתנהג בזהירות ויתכונן לסכנות האפשריות, המצב יהיה טוב. אפשר לשמוע דיבורים כאלו מידידים שמשוחחים עמם על הדאגות, ואפשר גם שהאדם עצמו ידבר עם עצמו ויגיד לעצמו דברים טובים.

דיבורים טובים יהפכו את הדאגה לשמחה, והשמחה תתן לאדם כוח ליישם את המסקנות שהגיע אליהם לפני כן, בזכות הדאגה. 

התמודדות עם דאגות באמצעות השכל

ד"ר דניאל גולמן, בספר "אינטלגנציה רגשית", עמ' 82-87, מתאר בקצרה את תופעת הדאגה הכרונית, וכמה דרכים להתמודדות עמה. בפרט, הוא מתאר שיטה טיפולית של פסיכולוג בשם תומאס בורקובץ' (Borkovec): הרב חנוך גבהרד והרב אברהם ויינברג ("שיעורים באגדות חז"ל", הרב חנוך גבהרד, סנהדרין ק:, עמודים 330-340)ד נים בפירוט במשמעות הדאגה ובדרכים להתמודד עם דאגות מיותרות, למשל:

ע"פ אליהו שי ("הכעס והגישה הקוגניטיבית - על השימוש בפסיכולוגיה לעבודת המידות", צוהר כה, עמ' 119), ניתן להשתמש בעצות אלו, לא רק לדאגנות יתר, אלא גם לרגשות מטרידים אחרים, כגון הכעס:

דקויות

דאגה בלב איש ישחנה -

חז"ל פירשו ישׂחנה בסי"ן: "רב אמי ורב אסי: חד אמר יסיחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים" (תלמוד בבלי, סנהדרין ק:). האדם יכול להתמודד עם הדאגה בעצמו או בעזרתם של אנשים אחרים:

1. יסיחנה מדעתו = יסיר את תחושת הדאגה מהמודעות, ידחיק אותה אל תת-ההכרה.

2. ישיחנה לאחרים = ישוחח עם אנשים אחרים, שיעזרו לו להכניס את הדאגה למידה המתאימה. כל אדם רואה את המציאות מכיוון אחר; בתפיסה של כל אדם יש עובדות מציאותיות ויש דמיון; המציאות משותפת לכולם, אבל הדמיון הוא אישי לכל אחד ואחד. ולכן, כשכמה אנשים משוחחים ו"מצליבים" את התפיסות שלהם, הם מבררים מהו החלק המשותף (שהוא המציאות), ומהו החלק הדמיוני. כשהדאגה משתלטת על האדם, והוא משוחח על כך עם אחרים, הם עוזרים לו לראות, מהן העובדות המציאותיות שבאמת צריכות להדאיג אותו, ולגביהן הוא צריך לפעול; ומהן העובדות הדמיוניות, שאותן הוא צריך לשכוח ולהוציא מדעתו. ראו בהמשך " מתי יסיחנה מדעתו ומתי ישיחנה לאחרים? ".

וייתכן שהכוונה שהאדם צריך להשיח את דאגותיו לה' - לספר לו על הדברים שמדאיגים אותו; ראו גל אל ה' מעשיך. שיחה היא מכינוייה של התפילה.

ולפי הניקוד בספרים שלנו, ישׁחנה בשי"ן, יש לפרש:

3. ישחנה = יכופף וישפיל את תחושת הדאגה, ידחיק אותה, בדומה לפירוש 1 למעלה: "עת יעלה ציור הדאגה בלב... להשפיל הציור הלז ולהורידו אל עומק הנפש, ושם, בחושך שמו יכוסה, על-ידי שיסיח דעתו מרעיונות כאלה" (מלבי"ם). דאגות שנמצאות בתת-ההכרה מעוררות את האדם לאחריות מבלי לעוות את שיקול הדעת שלו.

4. ישחנה = יגרום לתחושת הדאגה להשתחוות לשכל ולשרת אותו, דבר שאפשר לעשות ע"י שיחה עם עצמו או עם אחרים, כמו פירוש 2 למעלה.

5. ויש שפירשו, שהנושא של יַשְחֶנָּה הוא הדאגה - הדאגה משפילה ומדכאת את האדם: "הדאגה תשחה קירות הלב" (רבי יונה, ודומה לזה הגאון מווילנה).

  • אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב תַּשְחֶנּוּ - דאגה בלשון נקבה, לב בלשון זכר. 

ודבר טוב ישמחנה -

1. על-פי העצה יסיחנה מדעתו, יש לפרש שגם ודבר טוב ישמחנה היא עצה להתמודדות עצמאית של האדם עם דאגותיו, בכך שידבר עם עצמו על דברים שמחים: "שיעלה על ליבו ציורים טובים, מתנגדים לציורי הדאגה, למשל יצייר שאחריתו טוב, שביתו יעמוד נכון, שהוא מלא ברכת ה', ושיש תקוה לאחריתו... ישמחנה בדבר טוב, ועל-ידי ציור טוב לעומת ציור הרע והמעציב ישמח אותה... שיסיח אותה לאחרים, רוצה לומר, לרעיונות אחרות טובות ומשמחות" (מלבי"ם); "דבר טוב הוא אם יכול לעצור כוח לשמח את הדאגה ולחשוב כי לטובה בא מה שבא" (מצודת דוד);

בפרט, לימוד דברי תורה וחכמה יכול לשמח את האדם ולהשכיח ממנו את הדאגות: "יעסוק בתורה, והיא תשמח את הדאגה שבלבו ותצילנו ממנה" (רש"י), "כאשר ישכיל אדם בדבר חכמה או במועצות ודעת, וייגלה אליו מחשוף האמת וסוד הנכוחה, ישמח לבו" (רבי יונה גירונדי), "כי כל הנותן עליו עול תורה, פורקים ממנו הדאגות" (הגאון מווילנה ע"פ אבות דרבי נתן).

2. על-פי העצה ישיחנה לאחרים, יש לפרש שגם ודבר טוב ישמחנה היא עצה לפנות לעזרת הזולת - לדבר עם אנשים אחרים על דברים טובים ושמחים, "ודבר טוב שינחמנו חברו ישמח את הדאגה" (רש"י).

מתי יסיחנה מדעתו ומתי ישיחנה לאחרים

ע"פ הרב שמואל יניב (צפונות הנפש, מהדורת ה'תשס"ו, עמודים 29-33), העצה "ישיחנה לאחרים" מיועדת רק למקרי חירום, רק למקרים שבהם האדם לא יכול להתמודד לבד עם הדאגות. אם משתמשים בה יותר מדי, היא עלולה להזיק: "כאשר מבקשים רחמים, יש בכך השלמה, ולו רק חלקית, עם הנפילה, ודבר זה חמור, שהרי הישועה תצמח מהאדם עצמו, כמאמר חז"ל 'אם אין אני לי - מי לי?'. ועוד: ייתכן שהחברה תרחם עליו ותעזור לו באופן רגעי, אבל תפסיק לכבד ולהעריך אותו, ומסיבה זו יכול להיווצר משבר קשה נוסף. אם כן, הוא יצא ממשבר אחד, ונכנס לאחר במקומו... ראוי לאדם להעמיד פנים שהכל מסתדר בכי טוב, מאשר לגלות את המצוקה הנפשית בחוץ, שהרי בעצם הגילוי משרֶה הוא אוירת עצבות ונכאים בסביבתו... גניחות ודיבורים על מצוקה שחורה, הבאים לאוזניו של מי שאינו יכול להקל, גורמים כאב ראש לשומע, ואינם מביאים כל תועלת, אלא להיפך, גורמים לשקיעה נוספת בייאוש. ויתר על כן, ייתכן, שהשומע לא יחפוץ להיות מעורב בכאב שמנחיתים עליו ללא רצונו ושלא בטובתו, והוא עלול לנטוש את הפונה ולהשאירו שמם ועצוב. הנאמר לעיל מתייחס למצב בו האדם גונח סתם, בעוד שבעצם הוא מסוגל לקום בכוחות עצמו מהנפילה... אבל אם אינו יכול לקום, והשחור מכסה על הכל, חייבים לבקש עזרה ממי שיכול לעזור ורוצה בכל מאודו לזכות במצוה היקרה הזו, ובכך לקיים את הפסוק (איוב לב20) אדברה וירווח לי..."

גם הפסיכולוגים בימינו נחלקים בשאלה דומה, לגבי הטיפול הרצוי לנפגעי פוסט-טראומה. יש אומרים שעדיף לשוחח, יש אומרים שעדיף להדחיק, ויש אומרים שהדבר תלוי באדם: בדרך-כלל עדיף לתת לאדם להתמודד עם הפוסט-טראומה לבד ("יסיחנה מדעתו"), ורק אם המנגנון הטבעי לא עובד יש לסייע לו על-ידי שיחות ("ישיחנה לאחרים"). לפירוט ראו פרויד מתהפך.

מדוע נאמר ישמחנה בלשון נקבה?

1. ייתכן שהכינוי מתייחס לדאגה - "יהפוך את הדאגה לשמחה" (דעת מקרא, ודומה לזה מצודת דוד).

2. אך רוב המפרשים פירשו שהכינוי מתייחס ל איש או ל לב (רבי יונה גירונדי), ולפי זה היה ראוי לכתוב "ישמחנו". אולי נכתב ישמחנה כדי שיהיה חרוז: ישחנה - ישמחנה. אמנם חרוזים אינם נפוצים בתנ"ך, אבל ישנם פסוקים שבהם רואים בבירור שהכותב השתדל ליצור חרוז, למשל: שמות כט35: "וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה..."


תגובה / רמי ניר 07.05.2007

יש לוודא, האם "אל תדאג יהיה בסדר" הוא סף עליון או סף תחתון.

הרעיון "להשפיל" את הדאגה הוא לא ריאלי.

כדי לפרש נכון "יַשְׁחֶנָּה" יש לוודא איזה רעיון טמון בקטע השלם.

לפנינו 3 משלים (משלי יב' 26-24):

  • "יַד-חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס"
  • "דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁחֶנָּה וְדָבָר טוֹב יְשַׂמְּחֶנָּה"
  • "יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם"

יש "רְמִיָּה", יש "רְשָׁעִים", יש סיבה ריאלית להעלות "דְּאָגָה".

אולם המשל אינו מגדיר "דְּאָגַת יֶתֶר". המשל מגדיר רק "דְּאָגָה" שהיא "יֶצֶר".

לכן נכון לפרש "יַשְׁחֶנָּה" - "כִּבּוּשׁ הַיֶּצֶר", ממקור "שָׁחוּן".

כמובן גם לפרשנים יש דאגות, ואם הם לא "חָרוּצִים" ולא צדיקים, אז יתכן והם מגזימים עד "דְּאָגַת יֶתֶר".

  • כי אומר המשל "יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק"
  • ומאשר המשל "וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם"
  • ומוכיח המשל "יַד-חָרוּצִים תִּמְשׁוֹל"
  • ומרגיע המשל "וּרְמִיָּה תִּהְיֶה לָמַס"

ונכון, "ישיחנה " חושף את רמת הפחדים ואת עוצמת הדאגה של האדם, והוא מסתכן בהשפלת עצמו.


תגובות