סייגים להגנה מפני פיתויים

קוד: ביאור:משלי ו27 בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי ו25-29: "אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ, וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ.

 כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם, וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד.

 הֲיַחְתֶּה אִישׁ  אֵשׁ בְּחֵיקוֹ, וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה?

 אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים, וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה?

 כֵּן הַבָּא אַל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ."

יש לי ערך שחשוב לי מאד לשמור עליו, אבל אני לא מצליח (לדוגמה: חשוב לי להיות רגוע אבל לפעמים אני לא מצליח להתגבר על הכעס; חשוב לי לרזות אבל אני לא מצליח לעשות דיאטה; חשוב לי לשמור שבת אבל אני לא מצליח להתגבר על הפיתוי ללכת לשחק כדורגל עם החבר'ה...). מה לעשות?

אחת מעצות החכמה היא: לעשות סייגים, כלומר, גדרים ומגבלות שירחיקו אותך מהדבר שאת/ה רוצה להימנע ממנו.

החובה לעשות סייגים נרמזת כבר בתורה:

ויקרא יח30: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" - מהחזרה על השורש "שמר" למדו חז"ל שיש להוסיף שמירה מעבר לשמירה שה' ציווה בתורה: "עשו משמרת למשמרתי" (ספרא שם, יבמות כא.), ואנשי כנסת הגדולה אמרו "ועשו סייג לתורה" (משנה ‎אבות א א).

גם ספר משלי מייעץ לאדם לעשות סייגים כדי להתרחק מעבירה. הספר מזהיר את האדם מפני ניאוף וזנות, שהם, לפי המפרשים, משל לכל מעשה רע (ראו: להבין משל ומליצה); הסכנה שבזנות וניאוף גדולה, ולכן ספר משלי ממליץ לעשות סייגים כדי להתרחק מהם במידת האפשר.

כך, בקטע שלנו, החכם ממליץ, לא רק שלא לשכב עם אישה זונה או נואפת, אלא גם:

והוא מסביר את התועלת שבשני הסייגים הללו:

מקורות ופירושים נוספים

1. פירשנו שההקבלה לאש נועדה להמחיש את החשיבות של סייגים והרחקות. וכן פירשו חז"ל במדרש המשוה בין סייגים הקשורים לנשים לבין סייגים הקשורים ליין: "וכן האשה נקראת גפן, שנאמר (תהלים קכח3) אשתך כגפן פוריה. אמר הקדוש ברוך הוא: אל תאמר 'הואיל ואסור לי להשתמש באישה , הריני תופשה ואין לי עון, או שאני מגפפה ואין לי עון, אני נושקה ואין לי עון'; אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה... כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה" (שמות רבה טז ב).

2. ויש שפירשו שההקבלה לאש נועדה להמחיש את הנזק הגדול שעלול להיגרם מטעות קטנה: "בניגוד לבעלי החיים, שמייד כשהם נולדים - יודעים הם להישמר מאש, ילד קטן אינו יודע להיזהר עד שהוא נכוה... כך זה גם באש הרוחנית, שהיא אש התאוות והעבירות: צעיר... חושב שאין שום בעיה ללכת אחרי הנאות הגוף ותאוות הלב, לראות מה שרוצים, לדבר מה שרוצים, לאכול מה שרוצים, וכך הוא "משחק באש" עד שהוא נשרף. אז הוא מבין שיש מחיר לכל טעות... צריכים להיות זהירים מאד בכל עניין, לחשוב לפני שמדברים ולפני שעושים משהו, כי לכל דבר יש השלכה..." (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ט"ז בתמוז ה'תשס"ט).

3. ויש שהחמירו עוד יותר, ופירשו שלחטא של ניאוף אין כל תקנה: "אמר [דוד]: 'ריבונו של עולם!  מחול לי על אותו עון כולו!' אמר: 'כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה" (בבלי סנהדרין קז., ודומה לכך במדרש משלי), אולם יש שפירשו שאפילו לחטא החמור הזה יש תקנה:  "פעם אחת הייתי יושב לפני בן עזאי חברי, והיינו מעיינין בפרשה זו, כיוון שבאנו לפסוק זה, אמר לי ' ילך ויגדל יתום בתוך ביתו, וילמדו תורה, ויעסוק בכל המצות, ומתכפרין לו עוונותיו לעולם הבא, על מנת שלא יחזור בעבירה ויעשה תשובה'. אמרתי לו 'ראיה לדבר זה מניין?', אמר לי 'כתיב (ירמיהו ד א): "אם תשוב ישראל נאום ה' אליי תשוב", למה? (ירמיהו ג יב): "כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם"'. אמרתי לו 'כבר יש לי תשובה אחרת שהיא גדולה ממנה, שנאמר (הושע יד ג): "שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוונך", אפילו כפרת בעיקר, מה אם מי שכופר בעיקר הקב"ה מקבלו בתשובה, אף זה הקב"ה מקבלו בתשובה'." (אלישע בן אבויה, מדרש משלי). כשאדם נואף, הוא עלול לגרום לכך שיוולד לו בן שיגדל בביתו של אדם אחר ויתפרנס על חשבונו; ולכן התיקון הוא, מידה כנגד מידה, שיגדל בן יתום של אדם אחר בביתו ויפרנס אותו על חשבונו. אמנם אין זה תיקון מושלם, אך ה' חסיד ומקבל כל אדם המשתדל כמיטב יכולתו לתקן את מעשיו.

תגובות