אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך

קוד: ביאור:משלי ג29 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

אסור להשתמש ב"גורם ההפתעה" ביחסים בין אדם לחברו:

משלי ג29: "אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה, וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ"

חרש = תכנן פעולה בחשאי.   רעך = מכרך.    בטח = היה רגוע, האמין שלא ייגרם לו נזק.

אל תחרוש על רעך רעה - אל תתכנן בחשאי לעשות רע לזולתך - כאשר הוא יושב לבטח איתך - מתנהג עמך כחבר, מאמין שלא תפגע בו.

גורם ההפתעה בנישואין

הפסוק מתייחס, קודם כל, ל"רעך" הקרוב אליך ביותר - בן/בת זוגך. ישנם א/נשים החיים בשלום עם בן/בת זוגם, ומתכננים להיפרד מהם, אך אינם מודיעים להם, למשל כדי להשיג יתרון בתביעת הגירושין. חז"ל אסרו בפירוש לעשות כך:
אם אדם החליט שהוא רוצה להתגרש, הוא צריך להודיע לאשתו מייד, ולא לתת לה לחיות באשליה ובשלוה מדומה.

גורם ההפתעה במלחמות - מוסר המלחמה בתורה

האם ייתכן שהפסוק מתייחס גם ל"רעך" הרחוק יותר? גם ל"רעך" שהוא בכלל עם אחר?

על-פי התורה, דברים כ10: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ - וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (פירוט), ומכאן שגם במלחמות בין עמים, לא תמיד מותר להשתמש ב"גורם ההפתעה". אם רוצים להילחם בעיר, שאינה נמצאת כרגע במצב מלחמה איתנו (למשל לשם כיבוש ארץ ישראל, או מסיבה אחרת), חייבים לפני כן לאפשר לה להשלים איתנו, אסור להפתיע אותה במתקפת פתע.

אמנם, היו מלחמות רבות בזמן המקרא שבהן השתמשו בגורם ההפתעה, אולם כל המלחמות הללו היו כנגד עמים שכבר פתחו במלחמה עם ישראל, כך שהם לא "ישבו לבטח עמנו". הם אמנם הופתעו מההתקפה הלילית המהירה, אך לא מעצם העובדה שנלחמנו בהם:

עד כמה שידוע לי, היתה רק מלחמה אחת שבה האויב ממש הופתע. זה היה בימי השופטים. חמישה מבני שבט דן יצאו מנחלתם שבגוש דן לכיוון נחל דן שבצפון. הם גילו שם עיר קטנה ומבודדת בשם ליש, שופטים יח7: "וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ, יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים, שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וְאֵין מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר, וּרְחֹקִים הֵמָּה מִצִּדֹנִים, וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם". הם חזרו לנחלתם וקראו לבני משפחתם, 600 איש נוספים משבט דן, לבוא עמם. בדרך הם עברו במקדש מקומי של אדם בשם מיכה ושדדו אותו, ואז תקפו את העיר בהפתעה וכבשו אותה, שופטים יח27: "וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ, עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ".

לענ"ד, סגנון הפרשה מביע התנגדות ואף סלידה ממעשיהם של בני דן. הפסוק מקביל בין העוול שעשו למיכה - שדדו אותו ולקחו את הכהן שלו, לבין העוול שעשו לבני ליש - התנפלו עליהם מבלי לקרוא להם לשלום, הרגו אותם ושדדו את עירם. המילה בטח מקשרת את הסיפור לפסוק שלנו - בני דן חרשו רעה על עם אחר, עם שישב לבטח.

פסוקים נוספים

בפסוק הבא נאמר, משלי ג30: "אַל תרוב[תָּרִיב] עִם אָדָם חִנָּם, אִם לֹא גְמָלְךָ רָעָה" (פירוט); שם כתוב בפירוש שהכוונה לכל אדם, ולא רק רעך. ייתכן שיש הדרגה בין הפסוקים:

  • על רעך - הקרוב אליך - אסור אפילו לחרוש רעה בלב;
  • על אדם כלשהו, הרחוק ממך - מותר לחרוש רעה בלב, אבל אסור לריב עמו במעשה, לפתוח במלחמה עמו, אם לא גמלך רעה.
הפסוק שלנו אוסר ליצור אשליות בלב הזולת. יש מפרשים שגם הפסוק הקודם מדבר על יצירת אשליות, משלי ג28: "אַל תֹּאמַר לרעיך[לְרֵעֲךָ] 'לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן', וְיֵשׁ אִתָּךְ" (פירוט).

הפסוק נמצא בקטע המתאר 4 מדרגות ביחסים בין אדם לחברו.

ראו גם: פסוקים נוספים על שמירת סודות.

"כאשר מעשה הבגידה מתגלה, הכאב הוא ללא נשוא, וכבר נאמר בכתובים אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח עמך. יש בזה משום הונאה וגניבת דעת של בן הזוג..." (הרב שינדלר; מתוך  חלוקת רכוש ומשמורת וטענת אי נאמנות / עו"ּד בני דון יחיא).

תגובות