לענות או לא לענות? - סיכום הדעות

קוד: ביאור:משלי כו4 בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כו4: "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה".

כשאתה מתווכח עם כסיל (השונא חכמה), אל תענה לו כמו איוולתו, בנימוקים טיפשיים ורדודים כמו שלו היורדים לפסים אישיים, כדי שלא תהיה שוה לו - שלא תיכנס לויכוח אישי בסגנון "‎אתה טיפש!" " גם אתה! ".

משלי כו5: "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ, פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו".

- אולם, ענה לכסיל כאשר הוא אומר את דברי איוולתו, כשהוא אומר דברים שטחיים הנשמעים כדברי חכמה, ענה לו בנימוקים חכמים והגיוניים הסותרים את טענותיו, כדי שלא יחשוב שהוא חכם והצליח לטעון טענה שאין לה תשובה.

דקויות

לא תמיד צריך "לנצח" בויכוח; יש מקרים שבהם עדיף "להיכנע". כך ניתן ללמוד מהפסוק שלנו.

אולם באופן מפתיע, הפסוק הבא אומר בדיוק הפוך, והסיבה היא שיש מקרים שונים - יש מקרים שבהם דווקא כן צריך "לנצח".

באילו מקרים בדיוק?

1. תלוי בסוג הטענות

בפסוק הראשון נאמר "אל תען כסיל כאולתו, פן תשוה לו גם אתה": כאשר הטענות של הכסיל מתמקדות ב"אתה", בתכונות האישיות שלך, כאשר הוא מבזה אותך ולועג לך אישית, אין טעם שתענה לו בעלבונות משלך ותגיד לו " גם אתה כזה ", כי זה רק ישפיל אותך ויוריד אותך לרמה שלו.

בפסוק השני נאמר "ענה כסיל כאולתו, פן יהיה חכם בעיניו": כאשר הטענות של הכסיל מתמקדות ב"חכמה", כלומר, הוא מביא נימוקים (שגויים), צריך לענות לו, כדי שיידע שהנימוקים שלו אויליים, ולא יחשוב שהוא חכם.

פירושים דומים:

2. תלוי בסוג הכסיל

(ע"פ רפאל שחורי)

הפסוק הראשון חותם סדרה של ארבעה משלים, שמדברים על כסיל בדרגה נמוכה במיוחד: "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר - כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד.   כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף - כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא (לוֹ) תָבֹא.   שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר - וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים.   אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ - פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה."

הכסיל הזה נמשל לצומח (פסוק 1), לעוף (פסוק 2), ולבהמה (פסוק 3); אף אחד לא מעלה בדעתו להתייחס אליו ברצינות, ולכן אין טעם להתווכח איתו, כי מי שיתווכח איתו, יאבד את כבודו, ייחשב לאדם שרמתו נמוכה כמוהו.

הפסוק השני מתחיל סדרה של מספר משלים, שמדברים על כסיל בדרגה קצת יותר גבוהה, המתחזה לחכם: "עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ - פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו.   מְקַצֶּה רַגְלַיִם, חָמָס שֹׁתֶה - שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל.   דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ - וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים.   כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה - כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד.   חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר - וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים.   רַב מְחוֹלֵל כֹּל - וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִים.   כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ - כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ.   רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו - תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ."

הכסיל הזה לא פועל בעצמו - הוא פועל בשליחותו של איש אחר - איש חמס, ששם בפיו דברים הנשמעים משכנעים; הוא משתמש במשלים - אמנם, צולעים ומכוערים, ובכל-זאת נשמעים כדברי חכמה. כסיל כזה עלול להיחשב לחכם בעיניו או בעיני הסביבה, ולכן חשוב לענות לו ולסתור את טענותיו.

3. תלוי בזמן ובמצב

לאות-היחס כ ישנן כמה משמעויות בעברית, וביניהן תאור אופן (כמו...), ותאור זמן (כאשר...). ייתכן שבפסוקים אלו מופיעות שתי המשמעויות:

  • 'כאיוולתו' הראשון הוא תאור אופן: 'אל תענה לכסיל באותו אופן שבו הוא אומר את דברי-האיוולת שלו'.
  • 'כאיוולתו' השני הוא תאור זמן: 'ענה לכסיל כאשר הוא אומר את דברי האיוולת שלו '.

צריך לענות לכסיל כשהוא אומר דברי איוולת, כדי שלא יחשוב שהוא חכם; אבל יש לענות לו בטיעונים חכמים ומנומקים, לא בטיעונים טיפשיים כמו הטיעונים שבהם הוא משתמש, כדי שלא לרדת לרמה שלו. 

פירושים דומים:

פירוש הפוך:

"תענהו על אופן שלא ידמה לו שהוא חכם אחר שלא מצאת מענה, ועל אופן זה תענהו בדברים קלים, כי עיקר הכונה להראות שהוא כסיל, ולא תענהו בדברים חריפים להראות חכמתך" (מלבי"ם).

4. תלוי בווליום

(אראל, מתוך ניסיון אישי)

הפסוק הראשון - "אל תען כסיל כאיוולתו פן תשוה לו גם אתה" - מתייחס לכסיל שצועק ולא סותם את הפה, והדרך היחידה לענות לו היא לצעוק יותר חזק. ב"תחרות" של צעקות מסוג זה, הנוכחים לא מצליחים להבין את תוכן הדברים, אלא רק שיש כאן שני אנשים שווים שצועקים זה על זה.

הפסוק השני - "ענה כסיל כאיוולתו פן יהיה חכם בעיניו" - מתייחס לכסיל שמדבר בדרך-ארץ, אומר משפט או שניים (טיפשיים) ומפסיק. לכסיל כזה אפשר לענות בנחת, והדברים יישמעו, וגם אם הכסיל לא ישתכנע, הוא לפחות לא יהיה חכם בעיניו.

רעיון דומה נמצא ב קהלת ט17: "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים, מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים" - דברים של חכמים שנאמרים בנחת, נשמעים ומתקבלים על הדעת יותר מאשר זעקה של אדם שצריך להרים את קולו כדי למשול, להתגבר על צעקותיהם של הכסילים.

5. כל מקרה לגופו

ייתכן שהכתוב כלל לא התכוון לתת לנו הנחיה מדוייקת, מתי לענות ומתי לא. אי אפשר לתת הנחיה מדוייקת שמתאימה לכל המצבים. שני הפסוקים הללו באו רק להפנות את תשומת ליבנו ליתרון ולחיסרון של כל אחת מדרכי התגובה: אם עונים לכסיל - הוא לא יהיה חכם בעיניו אבל אנשים אחרים יחשבו שאנחנו שווים, ואם לא עונים - אנשים לא ישוו בינינו אבל הכסיל יהיה חכם בעיניו. כשהאדם מודע לכך שלכל דרך יש יתרון וחיסרון, הוא לומד, מתוך ניסיון החיים שלו, מתי כדאי לענות ומתי עדיף שלא לענות.

רעיון זה יכול להסביר פסוקים רבים אחרים בספר משלי, הנראים כסותרים זה את זה, אך למעשה מציגים שני היבטים של אותו נושא: "בדרך של הבאת דבר והיפוכו, מצליח הכותב להמם את הקורא, ולאלץ אותו לחשוב ולהבין את הרעיון הטמון בדברים. הבאת הדברים לידי אבסורד מאלצת את השומע לחפש את ההגיון בדברים, לנסות ולהבחין לאיזה תחום מתייחס כל משפט" (פרופ' יהודה אייזנברג, ענה כסיל כאיוולתו).

לשם המחשה נשתמש בספר עצות מודרני - "300 עצות כדי שלא יעבדו עליכם" (ערכה טל שינפלד, בהוצאת אורנית 2005). בין השאר, מופיעות בו העצות הבאות:

שתי העצות, לכאורה, סותרות זו את זו, אבל שתיהן נכונות, לכל דרך תשלום יש יתרון וחיסרון, וכאשר האדם מודע לכך, הוא יכול להחליט בכל מקרה לגופו איזה יתרון חשוב לו יותר.

עצות

האם יש להסביר מדוע לא עונים?

נניח שאדם מחליט שלא לענות לכסיל. האם הוא צריך להסביר לו או לשומעים מדוע אינו עונה? לענ"ד התשובה היא לא, לפחות לא מייד, וזאת משתי סיבות:
  • ניסיתי וגיליתי שהתוצאה של הסבר זה היא "פן תשוה לו גם אתה": השומעים לא שמים לב להסבר, הם רק שמים לב לכך שהעונה מעורב במריבה מכוערת.
  • כשמישהו אומר לכסיל " אני לא עונה לך כי אתה כסיל וכתוב 'אל תען כסיל כאיוולתו' ", הוא למעשה עונה לו, ובאופן פרדוקסלי עובר על דברי עצמו...

הכסיל שבנפש

לכל אדם יש בתוך הנפש כסיל קטן, יצר-רע שמנסה להסיט אותו מדרך הישר (ראו כסיל = נפש בהמית). מהפסוקים שלנו ניתן ללמוד על שתי דרכי התמודדות עם הטענות שלו - להתעלם ממנו ("אל תען כסיל כאיוולתו") או להתייחס אליו ("ענה כסיל כאיוולתו"). מתי להתעלם ומתי לענות?

1-2. תלוי בסוג ה"טענות":

  • אם יצר הרע מעלה תאוות דמיוניות ומנותקות מהמציאות, נראה שכל מטרתו היא להסיח את דעתו של האדם ממה שהוא עושה עכשיו, ולכן הפתרון הוא להתעלם ממנו ולא לנהל איתו שום משא ומתן.
  • אך אם הוא מעלה תאוות שיש להן גם צד מועיל ומציאותי, צריך להתייחס אליו ולמצוא את הדרך הנכונה לממש את התאוות באופן המותר.
3. תלוי בזמן ובמצב:
  • כשאדם עסוק בעבודת ה', כגון בתפילה או בלימוד תורה, והיצר הרע מעלה לו מחשבות זרות, ברור שכוונתו להסיח את דעתו מעבודת ה', ולכן צריך להתעלם ממנו: "כמשל אדם המתפלל בכוונה, ועומד לנגדו עובד גילולים רשע, ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו, שזאת עצתו בודאי שלא להשיב לו מטוב ועד רע, ולעשות עצמו כחרש לא ישמע, ולקיים מה שכתוב " אל תען כסיל באולתו פן תשוה לו גם אתה ". כך, אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה, כי המתאבק עם מנוול מתנוול גם-כן, רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו, ויסירם מדעתו, ויוסיף אומץ בכח כוונתו" (תניא א כח).
  • אך לאחר מכן, האדם צריך להקדיש זמן לבדוק את עצמו ולראות מדוע יצר הרע הביא לו מחשבות זרות, ואיזו עבודת נפש הוא צריך לעשות כדי שזה לא יקרה שוב.

הכסיל שמעבר לגבול

כמו בויכוח, גם במלחמה קיימות שתי הסכנות שנזכרו בפסוקים אלה:
  • "פן תשוה לו גם אתה" - כניסה פזיזה מדי למלחמה עלולה לדרדר אותנו לאותה רמה של אויבינו - גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה חומרית; מדינה שעוסקת יותר מדי במלחמות, מבזבזת את משאביה, ואינה יכולה להתקדם ולהתפתח כראוי.
  • "פן יהיה חכם בעיניו" - הבלגה מוגזמת עלולה לגרום לאויב לחשוב שיש לו צבא מתוחכם ומוכשר, ועלולה לפגוע בכושר ההרתעה שלנו.
אז מה עושים? האם אפשר ליישם את הפתרונות שהזכרנו למעלה גם ל"תשובות" במצבי מלחמה?

1. תלוי בסוג הטענות:

  • אם האויב רק צועק ומאיים עלינו "אנחנו נשמיד אתכם", "זה הסוף שלכם", "נפגיז את תל אביב", וכו'..., לא צריך להתייחס אליו ברצינות; אלו טענות של איוולת, שאין בהן כל חכמה או עֹצמה; עדיף שלא לענות לו, כדי שלא לרדת לרמה שלו.
  • אבל אם האויב מבצע פעולה צבאית מתוחכמת ויעילה, שעלולה לגרום לו (ולאחרים) לחשוב שהוא חכם וחזק, יש "לענות" לו בפעולת תגמול מקבילה, כדי להחזיר את ההרתעה.
2. תלוי בסוג האויב:
  • אם מדובר באויב חלש, שאינו מסכן אותנו, אז אין טעם להגיב על התוקפנות שלו; הוא יכול להגיד שהוא "ניצח" אותנו, ושיבושם לו;
  • אך אם מדובר באויב חזק, שעלול להתחזק עוד יותר ולסכן אותנו, אז צריך להגיב, כדי להרתיע אותו ולמנוע ממנו להתחזק יותר.
3. תלוי בזמן ובמצב:
  • לא צריך להגיב באותו אופן שהאויב פועל - יש לנו חוקי מלחמה בתורה, שלפיהם אנחנו צריכים לפעול (ראו אל תקנא בטרור).
  • אבל כן צריך להגיב באותו זמן שהאויב פועל - תגובה מיידית, כדי שיידע שיש לנו תשובה.

הקבלות

משלי כו12: "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (פירוט) - ייתכן שהכוונה היא, שלכסיל יש יותר תקוה להחכים מאשר לאיש חכם בעיניו, ולכן צריך להשתדל לענות לכסיל כל עוד הוא עדיין רק כסיל - פן יהיה חכם בעיניו. משלי יד7: "לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת" (פירוט) - ייתכן שהכוונה היא, שאם תנסה להתרחק מהכסיל ולא תענה לו כלל, הוא יקרא אחריך בל ידעת שפתי דעת, כלומר, יטען שאין לך תשובה; גם זו סיבה לענות לכסיל (במקרים מסויימים), פן יהיה חכם בעיניו.

תגובות