קוד: אוילים ודיבורים בתנ"ך
סוג: כלל_ספר
מאת: אראל
אל:
ספר משלי מלמד להתעמק, לחשוב בעיון על מעשינו ולא לפעול מתוך מחשבות של
איוולת (
= שטחיות).
ההעמקה חשובה לא רק במעשים אלא גם בדיבורים:משיב דבר בטרם ישמע -
אולת היא לו וכלמה
" (פירוט).
יש אנשים שהם מטבעם
אוילים ושטחיים; הם מסתפקים במס-שפתיים גם בדברים טובים: "חכם לב יקח מצות,
ואויל שפתים ילבט
" (פירוט) וגם בדברים רעים: "קורץ עין יתן עצבת,
ואויל שפתים ילבט
" (פירוט).
הם מתייחסים לכל החכמות כאל גבוהות וקשות מדי להשגה (משלי כד 7): "ראמות
לאויל חכמות, בשער לא יפתח פיהו
": אינם טורחים להתעמק כדי ללמוד, ולכן לא נותנים להם לפתוח את פיהם במקום שבו מתקבלות ההחלטות הציבוריות החשובות (פירוט).
כשהם בכל-זאת פותחים את הפה, הם גורמים נזק לעצמם (משלי י14): "חכמים
יצפנו דעת;
ופי
אויל מחתה קרבה
": הם אומרים מייד כל רעיון שעולה בדעתם, ולכן, גם כשהם
מגלים שהרעיון שלהם היה שגוי, קשה להם לחזור בהם ולתקן את הטעות, ואינם
מצליחים ללמוד כמו החכמים (פירוט).
כדי לצאת מהמצב, האויל צריך לשתוק (משלי יז28): "
החכם, המדבר מבלי לחשוב, ייחשב לאויל; והאויל, המחריש ואינו מדבר, ייחשב לחכם.גם
אויל מחריש
חכם יחשב; אטם שפתיו נבון
": אם ישתוק, ייחשב לחכם, ויוכל ללמוד קצת (פירוט).