עובד אדמתו ישבע לחם, ומרדף ריקים -

קוד: ביאור:משלי כח19 בתנ"ך

סוג: הבדלים1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28 
כח19 עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ.

 סגולות

המתמיד לעבד ולטפח את אדמתו (האדמה הפרטית שלו), ישבע לחם גם כשלא יוכל למצוא עבודה בשדות של אחרים;   אך מי שמזניח את האדמה הפרטית שלו ורודף אחרי עסקים ריקים ולא יצרניים - בסוף יישאר בלי כלום ו'ישבע' רק ריש (עוני).

 מצודות

עובד אדמתו, בחרישה ובזריעה, ישבע לחם;  ומרדף אחר דברים ריקים, שאין בהם תועלת, יתרבה בו העוני עד כי ישבע ממנו לגודל הרבוי (והוא ענין מליצה).


 עצות

1. עובד אדמתו = העסק העצמאי שלו

בימי המקרא, לכל אדם היה שדה פרטי משלו. היו אנשים שלא הצליחו להרוויח מהשדה הפרטי שלהם, ולכן העדיפו לעבוד כשכירים אצל אחרים. הפסוק ממליץ להם שלא להזניח לגמרי את את השדה הפרטי: "משל לשני בני אדם שהיה להם קרקע, וראו שאינם יכולים לפרנס את עצמם באותה קרקע לבדה, והוצרכו לעבוד בקרקעות אחרים. אחד הניח מלעבוד בקרקע שלו ועבד רק בקרקעות אחרים, ובסוף, כשלא היה לו לעבוד בקרקעות אחרים, מת ברעב. והשני עבד שנים ימים בקרקעות אחרים, עד שהיה לו כדי מזונותיו, ואחר כך הלך לעבוד אדמתו, ולכן אחר כך, אף על פי שלא היה לו קרקע אחרים, אכל מקרקע שלו" (הגאון מווילנה על משלי יב11, בשם חובת הלבבות).

העיקרון נכון גם בימינו, למרות שרובנו איננו מתפרנסים מחקלאות. לכל אחד מאיתנו יש כישורים אישיים שהוא יכול לממש במסגרת עסק עצמאי. אמנם רבים מאיתנו מעדיפים מסיבות שונות לעבוד כשכירים, אולם גם במקרים אלה מומלץ שלא נזניח את הכישורים האישיים שלנו, אלא נקדיש זמן כדי לשמר ולפתח אותם, כי מי יודע? אולי בעוד 10-20 שנה נצטרך לעזוב את העבודה, ונוכל להשתמש בכישורים שפיתחנו כדי להקים עסק עצמאי ולהתחיל מחדש.

2. עובד אדמתו = האדם שבו

יש שפירשו את הפסוק גם כמשל ללימוד התורה ועבודת הנפש:

- "אם זכה אדם לתורה - ישבע לחם, כמד"א (משלי ט ה): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". ומרדף ריקים ישבע ריש - כמד"א (משלי ג לד): "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן". תמן תנינן (משנה אבות ד יב): "אם עמלת בתורה - יש לך שכר הרבה, ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך"" (מדרש משלי (בובר) על הפסוק).

- "ושלמה המלך עליו השלום רמז כל מה שאמרנו באמרו עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש, כי הנה בעל השדה מזבלה ומעדרה וזורעה, וגשם יגדל ויצמיח, והאדמה בטבעה תוציא תבואתה, והעובד ישבע לחם, כי זה ימשך ויתחייב בטבע בעבודתו. מובירה ואינה עובדה זה ודאי ישבע ריש, כי מה יאכל כי הוא לא הכין אדמתו ולא תקנה, והוא אמרו ומרדף ריקים ישבע ריש. וסוד הכתוב בנמשל הודיענו בחכמתו, כי עובד אדמה העליונה, סוד 'ה' אחרונה, ונקראת כן לפי שנאצלה מאדם העליון, והוא התקון בעסק התורה והמצות כמשל הזריעה אל השדה, אחר הזבול והעדור שהוא משל אל הכוונה הראויה בעבודה...(של"ה תולדות אדם בית החכמה תניינא ט).

אך הפסוק אינו יוצא מידי פשוטו, וגם מי שלומד בתורה ועוסק בעבודת נפש - צריך לעבוד בגופו: 

"אך הישמר פן יתחלף בין העצל הראוי לגנאי ובין בעל הבטחון הראוי לשבח, כי שלמה מגנה תכלית גינוי את העצל הבטל, ומשבח בכל לשון של שבח את החרוץ העובד למחייתו. ואמר "אוגר בקיץ בן משכיל, נרדם בקציר בן מביש", ועוד אמר "אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם". ואמר עוד "עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש". ובעובד אדמתו הכוונה למי שעוסק למחייתו בחרישה וזריעה וכדומה. וברודף ריקים לרודף אחר אלה שדעותיהם ריקניות, ומדמים בנפשם כי אף שאינם כדאיים שייעשה להם נס, ראוי בטחונם לשבח בצירוף אל בטלתם. אך זהו חסרון דעת המביא לידי עניות גדולה כמו שנאמר ישבע ריש, שאם יחשוב כל אדם כי ראוי הוא לחסד (אלוה) כאליהו ואלישע יהיה ללעג ולקלס, ועל כגון דא נאמר "דור טהור בעיניו ומצואתו לא רחץ". והם חוטאים בחילול השם, כי הרשעים רואים את שפל מצבם, שהם נזקקים לנדבות, ונאחזים איפוא במשנה תוקף בהבלי העולם הזה, ומשקיעים בהם את כל מעייניהם ואינם נותנים דעתם על שום עניין אחר" (רבי אברהם בן הרמב"ם, ספר המספיק לעובדי ה').

 הקבלות

פסוק דומה נמצא במשלי יב11: "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב" (פירוט). שם הדגש הוא על הנזק הנפשי של הבטלה, וכאן הדגש הוא על הנזק החומרי שלה.

למילה ריקים יש שתי משמעויות:

1. אנשים ריקים  = אנשים שאין להם רכוש ומשפחה והם מקימים כנופיות של בטלנים

2. מעשים ריקים = מעשים חסרי-תועלת, כגון משחקים, בידור ובטלה.

על-פי ההקשר, נראה שכל אחד מהפירושים של ריקים מתאים לפסוק אחר:

1. בפרק יב נאמר, משלי יב11-12: "...וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב. חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים...", כלומר - הבטלן רודף אחרי אנשים ריקים, ובסופו של דבר יהיה בחברתם של אנשים רָעים (בציד או במצודה).

2. ובפרקנו נאמר, משלי כח19-20: "...וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ... וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה", כלומר - הבטלן רודף אחרי מעשים ריקים, ורוצה להתעשר מהר ובלי לעבוד (בדרכי מרמה או בתחבולות אחרות).

גם מלבי"ם קישר בין הפסוקים הסמוכים; ראו דבריו כאן ושם.

"תפש במשל דרך החריצות ודרך העצלות, ובכל אחד יש תמימות ועקשות.   למשל, בדרך החריצות יש תמימות אם עובד אדמתו ונהנה מיגיע כפו, וזה ישבע לחם... בהפך המרדף ריקים ואינו עושה מאומה ישבע ריש, וזה הדרך הרע בדרך העצלות.   אמנם יש הטוב בדרך העצלות, שלא יהיה חרוץ יותר מדאי ויהיה אץ להעשיר ע"י גזל ורצח, שחריצות הזה רע ודרך עקש, ובזה טובה העצלות, שאחר שעבד אדמתו אז יתפוש דרך העצלות, ויהיה איש אמונות, ויאמין בה' שישלח ברכה בזרע אשר זרע ותבואת הכרם, ואז הוא רב ברכות, כי ישלח ה' לו את ברכתו, מה שאין כן האץ להעשיר לא ינקה מעונש, וזה העקשות שבדרך החריצות.    ויש שני דרכים, דרך אחד תחלתו קוצים וסופו מישור, וזה עובד אדמתו שתחלה יגע ועמל וסופו מישור שישקוט ויאמין, ואחר ישבע לחם מברכת ה' ומפרי כפיו, ויש שתחלתו מישור וסופו קוצים, המרדף ריקים, ואחריו הוא אץ להעשיר ע"י רצח, ועל-ידי-זה לא ינקה, וסופו ישבע ריש" (מלבי"ם).

הביטוי ישבע ריש הוא אחת הדוגמאות של ציניות בתנ"ך.

 דקויות

1. עובד אדמתו = העסק העצמאי שלו

בימי המקרא, לכל אדם היה שדה פרטי משלו. היו אנשים שלא הצליחו להרוויח מהשדה הפרטי שלהם, ולכן העדיפו לעבוד כשכירים אצל אחרים. הפסוק ממליץ להם שלא להזניח לגמרי את את השדה הפרטי: "משל לשני בני אדם שהיה להם קרקע, וראו שאינם יכולים לפרנס את עצמם באותה קרקע לבדה, והוצרכו לעבוד בקרקעות אחרים. אחד הניח מלעבוד בקרקע שלו ועבד רק בקרקעות אחרים, ובסוף, כשלא היה לו לעבוד בקרקעות אחרים, מת ברעב. והשני עבד שנים ימים בקרקעות אחרים, עד שהיה לו כדי מזונותיו, ואחר כך הלך לעבוד אדמתו, ולכן אחר כך, אף על פי שלא היה לו קרקע אחרים, אכל מקרקע שלו" (הגאון מווילנה על משלי יב11, בשם חובת הלבבות).

העיקרון נכון גם בימינו, למרות שרובנו איננו מתפרנסים מחקלאות. לכל אחד מאיתנו יש כישורים אישיים שהוא יכול לממש במסגרת עסק עצמאי. אמנם רבים מאיתנו מעדיפים מסיבות שונות לעבוד כשכירים, אולם גם במקרים אלה מומלץ שלא נזניח את הכישורים האישיים שלנו, אלא נקדיש זמן כדי לשמר ולפתח אותם, כי מי יודע? אולי בעוד 10-20 שנה נצטרך לעזוב את העבודה, ונוכל להשתמש בכישורים שפיתחנו כדי להקים עסק עצמאי ולהתחיל מחדש.

2. עובד אדמתו = האדם שבו

יש שפירשו את הפסוק גם כמשל ללימוד התורה ועבודת הנפש:

- "אם זכה אדם לתורה - ישבע לחם, כמה דאת אמר (משלי ט ה): "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".     ומרדף ריקים ישבע ריש - כמה דאת אמר (משלי ג לד): "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן".   תמן תנינן (משנה אבות ד יב): "אם עמלת בתורה - יש לך שכר הרבה, ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך"" (מדרש משלי (בובר) על הפסוק).

- "ושלמה המלך עליו השלום רמז כל מה שאמרנו באמרו עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש.   כי הנה בעל השדה מזבלה ומעדרה וזורעה, וגשם יגדל ויצמיח, והאדמה בטבעה תוציא תבואתה, והעובד ישבע לחם, כי זה ימשך ויתחייב בטבע בעבודתו. מובירה ואינה עובדה זה ודאי ישבע ריש, כי מה יאכל כי הוא לא הכין אדמתו ולא תקנה, והוא אמרו ומרדף ריקים ישבע ריש. וסוד הכתוב בנמשל הודיענו בחכמתו, כי עובד אדמה העליונה, סוד 'ה' אחרונה, ונקראת כן לפי שנאצלה מאדם העליון, והוא התקון בעסק התורה והמצות כמשל הזריעה אל השדה, אחר הזבול והעדור שהוא משל אל הכוונה הראויה בעבודה...(של"ה תולדות אדם בית החכמה תניינא ט).

אך הפסוק אינו יוצא מידי פשוטו, וגם מי שלומד בתורה ועוסק בעבודת נפש - צריך לעבוד בגופו: 

"אך הישמר פן יתחלף בין העצל הראוי לגנאי ובין בעל הבטחון הראוי לשבח, כי שלמה מגנה תכלית גינוי את העצל הבטל, ומשבח בכל לשון של שבח את החרוץ העובד למחייתו. ואמר "אוגר בקיץ בן משכיל, נרדם בקציר בן מביש", ועוד אמר "אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם". ואמר עוד "עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש". ובעובד אדמתו הכוונה למי שעוסק למחייתו בחרישה וזריעה וכדומה. וברודף ריקים לרודף אחר אלה שדעותיהם ריקניות, ומדמים בנפשם כי אף שאינם כדאיים שייעשה להם נס, ראוי בטחונם לשבח בצירוף אל בטלתם. אך זהו חסרון דעת המביא לידי עניות גדולה כמו שנאמר ישבע ריש, שאם יחשוב כל אדם כי ראוי הוא לחסד (אלוה) כאליהו ואלישע יהיה ללעג ולקלס, ועל כגון דא נאמר "דור טהור בעיניו ומצואתו לא רחץ". והם חוטאים בחילול השם, כי הרשעים רואים את שפל מצבם, שהם נזקקים לנדבות, ונאחזים איפוא במשנה תוקף בהבלי העולם הזה, ומשקיעים בהם את כל מעייניהם ואינם נותנים דעתם על שום עניין אחר" (רבי אברהם בן הרמב"ם, ספר המספיק לעובדי ה').

 פרק כח    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות